טעימות בהנף מקלדת

רעיון בקשת הסליחה אינו נקי מספיקות. אדם פוגע בזולתו הרי מה שנעשה אין להשיב ואם כן מה הטעם והעניין לבקשת הסליחה? אולם נראה כי הבעת הסליחה מכוונת כלפי טיב המניע העומד ביסוד המעשה.כאשר דבר מסויים נעשה באופן מכוון ומתגרה, עצם הידיעה שהדבר נעשה במתכווין,הופך את העניין לדבר בלתי נסלח. ברם כאשר ברור שהדבר נעשה בטעות ובשגגה ללא כל כוונת פגיעה אז יש מקום לריכוך ופיוס ואף למחילה גמורה ושלמה.על רקע האמור ניתן להסיק:שרעיון הסליחה ממזער את דרגת הפגיעה וממיר אותה, מדרגה של פגיעה מכוונות
לדרגה של דבר הנעשה ללא כוונת פגיעה. בכך נוצרת התשתית לריכוך והתפייסות. לאור המוטעם יש לומר כי הסליחה מרוקנת את הלב ממצבורי הכעס והזעם אודות הפגיעה. כאן יש מקום לשאול: האם הסליחה אינה הטעיה עצמית, במובן זה שהאדם הופך את הנעשה במכוון לדבר שנעשה בשוגג?אולם גם כאן ניתן לומר כי במבט מעמיק ניתן להסיק כי האדם כאשר עושה דבר הפוגע בזולתו, במידה מסויימת הוא עושה זאת מכח של כעס ושאר תכונות השולטות בו ונמצא כי ברגעים אלו הוא שוגג ביחס לעובדה שהפעולה לא נעשית מתוך תודעה בהירה וזכה. למען הסר ספק אני חייב להדגיש: כי הדברים האנורים כאן מתייחסים לעניינים בין אדם לזולתו במערכת יחסים חברתיים ולא על פגיעות במישור ובתחום הפלילי וכיוצא בזה. אם כן לנוכח נקודת מבט זו, הסליחה אינה הטעיה עצמית אלא נקודת מבט המשקיפה על הדברים מצד מהותם. עד כאן הדברים התייחסו לצד שנפגע. עתה נותר לבחון את הצד של הפוגע/ת. בחינה זו מראה כי בעניין תחושת האני אופפת וגורמת לחשוב שבעצם בקשת הסליחה יש איזו דבר גנאי שמן הראוי לחמוק ממנו, סוג של פגיעה באגו ובכבוד העצמי. בהכרה הכללית כולנו מכירים באפשרות הטעות, ומודעים לה ואף לא פעם מצטערים על כך בינינו לבין עצמינו. אך מצד שני, כאשר מדובר במערכת היחסים החברתיים, משום מה הכרה זו אינה פועלת היטב,ואנו מוצאים עצמינו מתפתלים באקרובטיקה פילפולית על מנת לצאת נקיים מעצם הצורך בבקשת סליחה. ביטוי מעניין לסוג של קושי זה מוודגם בסיפור הבא: אדם פגע והעליב את חבירו באופן יוצא מגדר הרגיל, עד שהוחלט למנוע את כניסתו לבית הכנסת.לימים כאשר הגיע יום הכיפורים,נשלחה לו הודעה מוועד בית הכנסת, לפיה כניסתו לבית הכנסת תהיה אפשרית אך ורק כאשר יבקש מאותו פלוני סליחה.לאחר דין ודברים הסכים לתנאי. וכשהגיע לבית הכנסת עמד באמצע הבימה, ואמר, למרות שאני סבור שפלוני הוא מושחת ורשע, בכל זאת לפנים משורת הדין אני מבקש את סליחתו. הנה כי כן, הקושי לבקש את הסליחה גדול יותר אף מעצם יכולת המחילה והסליחה. לאור זאת נקל להבין מדוע ראש השנה ויום הכיפורים מתאפיינים בעצם בקשת הסליחה. ואף כל החודש נקרא בשם כך חודש הרחמים והסליחות.בסופו של מסע מסתבר שהסליחה מכילה עוצמה כבירה, הן לגבי עצם בקשת הסליחה אך בה בעת גם לגבי עצם היכולת לסלוח. בשני המצבים האדם נתבע להתעלות על רגשי האני העצמי.