בסד"ו

בס"דו

סוף קיץ 95' , בקרוב הקבסי"ת תשליך אותי לקיבוץ,
נשארו לי בסה"כ שבועים לחיות כמו בת אדם...
אין סימליות גדולה יותר מחגיגת סיום החופש בטריפ הראשון, אולי גם האחרון...

ארוכות ארוכות וצבעוניות -וכעת קצרצרות, אין מופלא מן היכולת לשלוט כך...
אני מחליטה לראות כמה ארוכות רגלי- והן מתארכות מעצמן,
כעת אני רוצה אותן קצרות- והן מתקצרות מעצמן.
כל קילוף בצבע ידית הברזל נראה כמו גילוף וריתוך מעשה ידי אמן.
כל הפריים נפתח.

"מה אתן עושות פה? ילדות, בנות כמה אתן?"
הם מנסים לשאול עם מבט חמדני השוקל סיכוי מול סיכון-
הסיכוי לחמש ילדות יפיפיות בחזיות צבעוניות וקוקיות מקפצצות על הרחבה,
ולמרות פוטנציאל העונג שיופק מחמש מסוממות חינניות,
ה"יוצא גואה" מנסה לעבוד עם שלוש התאים שטרם נשרפו.
חושב רגע..
בכל זאת , יש סיכון במקרה בו החברים ממשטרת ישראל יבקרו במסיבה ...
חברתי ה' בלונדינית בכל רמ"ח איבריה,
ראתה שהוא מביע מאמצים כנים להפעיל שיקול דעת,
ואף על פי שניסיון זה ראוי להערכה כשלעצמו,
היא החליטה לא להיסמך על הגורל.
היא התקרבה אליו בחיוך,
"עוד קצת.. עוווד קצת..."
לאט, לאט, הוא קרב אל פיה- כפי שהיא מצווה לו.
"פתח את הפה.. ככה.. שפתיים רכות.."
היא אוחזת ביד אחת בעורפו בחוזקה,
היד השניה מלטפת ליטוף רך את בית החזה,
הלשון נכנסת פנימה, וגם חתיכת קרטון.
העלם ההלום מן המחווה רומנטית, התעוזה והשוחד,
הפך מנוע מכל יכולת להפעיל שיקול דעת בכל משהו שאינו קשור לשדיים ההולנדים שלה...

כולם דיברו שם על ביבי,
(לא ההוא שאישתו מרביצה לעוזרות הבית שלה)
ביבי - מהמסיבות, חזר אחרי שהות באמסטרדם,
וביבי עושה, וביבי עשה...

וכך החלטתי לצוד ביבי.
עוד לא ידעתי מי הוא, אבל בהחלט ידעתי שהוא הסיפור הראשון שלי.


קיץ 96' -בפדלפון דקיק וסגול, חיזיה צבועונית וגו'ניט
אני כבר יוצאת לצוד כמו לביאה מתחילה/מתבגרת,
זו המסיבה שלו, והוא כל הזמן בזיות העין שלי,
הוא יוצא מסיבה כל שהיא, ואני אחריו,
יש המולה בכניסה,
הוא יוצא ונעלם בשקט מופתי בתוך ההתקהלות.
זו משטרה בפתח, הוא חמק, ואני בעיקבותיו...
"הי , הי, חכה לי, פינוקיו חכה לי.."

ב': "מי את?"
אני: "ציידת"
ב':"ובכן גברת ציידת, כבר ראיתי הרבה שנגנבו מקרטונים,
עד היום כולם רצו להיות חיות, את מותק מסוכנת פה...
את, את בטוחה שאת ציידת..
הוא פורץ בצחוק אדיר,נרגע קצת, ושואל:
" ואיך אדע שאת לא שוטרת?"
אני: "אהה!...מממ.. בוא לכאן, מגבוה, אל תתקרב ממש...
כן, ככה..
מה אתה רואה ? ציצי או ג'וינט?"
ב': "אה, את עושה לי כמו במבחנים הפסיכולגים, קלטתי אותך,
טוב כשמסתכלים על זה ככה, נורא מבלבל..."

שמנמן ומגולגל ביד עדינה, הוא הציץ לי מבעד לחריץ.

אני: "הנעשן מיסייה?"
ב': "ווי ווי מאדאם, נעשן"
אני:"באתי לצוד"
ב': מצית את הג'וינט, שואף שתי שאיפות ונושף:, "אז את לא שוטרת, מה באת לצוד?"
אני: "סיפור. אני ציידת ומספרת סיפורים, ז"א עוד לא ממש...
אבל יום אחד אהפוך לכזאת, גם בזכותך"
ב': "ילדה, את מטרופה על כל הראש, ונראה לי שגם בת 18"
אני:"17. סתם, לשם הדיוק..."
ב': " אז נסיים לעשן, ונראה לי שניפרד כאן,
את מבינה זה לא ממש אישי..."
אני:"טוב, אתה צודק . נעיביר לילה אחד צבעוני ומיוחד וניפרד לשלום."
ב':"זה נשמע לי רעיון, פיי.. אפילו מבריק, הייתי אומר..
ומי אני שאתנגד למתנות שהאל מעניק?
ואפרופו מתנות את הברבור ניסית?

שייט ברבורים.------------ - - - - - - - - - - - - - - - - -

ולאחריו פרידה.
אני עוזבת בחיוך, לא החלפנו פלאפונים..
ברור לשנינו שיד הגורל לא צריכה לעשות הרבה
כדי ששני אנשים מסצינת הטראנס יפגשו שוב,
ואני עדיין יודעת שהוא זה יתן לי את הסיפור הראשון שלי.
שיהיה רק שלי, סוד שרק אני אוכל לספר ברבות הימים...
גם אם זה בבלוג מעפן באתר סאדו-מאזו.



רק בתענוגות,
ליבנת