סוטה בנפשו

בפגישה השניה שלנו הסברתי לה שאין לי כל כוונה להישאר מאחורי סורגי הנורמה. 

"את מבינה שאני לא נורמלי, נכון?" אמרתי לה והיא חייכה אלי בסוג של בוז.

אחר כך, אחרי שני בקבוקי יין, ג'ויינט עבה וערום מלא אמרתי לה: 

"לא, אני לא רוצה לדחוף לך זין". 

"אז מה אתה רוצה?" היא ליטפה את פני ואני סובבתי אותה על צידה, ירדתי עם פני לאורך

כל גבה, דחפתי את רגליה אל עבר בטנה ובעודה שוכבת כעובר, קרבתי את אפי אל חור התחת

שלה ונשארתי שם לנשום את פנימה ריחה. 

ללא מגע. ללא ליקוק. רק ריח חם. אינטימיות אין סופית של שני סוטים חסרי סורג על בריחי מוחם.

"תחקן אותי", היא מחייכת אלי.

"לחקן?", אני אומר.

"כן", היא מחייכת, "מלשון חוקן".

"את רוצה שאני אעשה לך חוקן?" אני אומר כשהיא כבר כמה על רגליה ומתחילה לפשוט מכנסים.

"כן". היא פוסקת ואני מחייך. "אתה נגעל ממני?"

"אל תאיימי על זונה בזין, אני חי עליך! אבל איך אני אעשה לך חוקן, עם מה?".

היא מחייכת אלי, בחצי גוף תחתון ערום היא צועדת החוצה מהחדר וחוזרת עם קרטון חלב ומשפך סליקון קטן.

"בזה", היא קורצת בניבזות ואני מחייך מאושר.

אני פריק. אני יודע. על פניו אני אדם תרבותי וחיה מבוייתת. אבל בפנים, בפנים אני חזיר.

לא פעם אנשים מדמים אותי לאריה כשהם חושבים על חיה ואני מבין על מה הם מדברים. 

אני באמת אריה בחיי. אני גם די נראה כמו אריה. עיניים, אף, לסת, מבוגר, סבלן. סלחן. אבל אריה. 

בפנים אני חיה אחרת לגמרי. חזיר. 

אין לי גבולות ומעולם לא היו. למעשה עצם המחשבה על גבולות מדכאת בי את הייצר המיני.

כשאני חושב על גבולות אני מרגיש כלוא והדבר הכי נורא בעיני, בחיים הללו, הוא איבוד החופש.

אני מעולם לא אהבתי קשירות, עזרים או חוקים.

אני הגעתי לפה מהמקום הכי ייצרי שיש. חופש.

היום אני נשוי ואני לא מחפש דבר פרט לחיפוש עצמו. כבר הבנתי שלא אמצע את מה שאני מחפש.

נשאר לו הייצר ונשארה התאווה. אבל אני כבר לא מחפש ולא מצפה למצוא.

לכן אני כותב. כותב את עצמי פה, בשקט הנעים והמגונן הזה שנותר תחת ימת הטקסטים שמעלים

לפה יושבי האתר. 

אני זוכר שפעם שכבה עלי מישהי בעודי דופק לה את הגרון. היא היתה שיכורה, אני הייתי שיכור

ותחושת הגרון העמוק שלה נעמה לי. ואז היא משכה את גופה אחורה בבהלה וקיא נפלט מפיה.

העיניים שלה הביטו בי קרועות ואני חייכתי, תקיאי בובה אמרתי, כששוב פרץ מפיה קיא על הבטן שלי.

נוזל חם ודביק מרח אותי. מרח אותה כשהיא מחזירה את עצמה לבלוע לי את הזין ולהקיא שוב ושוב

תוך כדי. היא לא היתה שם, גם אני לא. שנינו היינו במקום ההוא, שעד היום, כשנינו נשואים והורים,

אנו חושבים עליו מידי פעם ומעלים אותו בשיחות מפגש אחת לשנה. 

החופש להיות חזיר

למצוא מישהי לזיון בהמתי וייצרי?
למצוא מישהי בלי לבלבל יותר מידי את המוח?
למצוא מישהי שבבסיס שלה היא יותר גבר מכל גבר?
למצוא מישהי לרומן שיעיר לשנינו את הרגש?

למצוא מישהי שרוצה למצוא מישהו כמוני.

איפשהו, יש מישהי שאני תר אחריה כבר הרבה מאוד זמן.
אין לה חוקים. אין לה פחדים. אין לה גבולות ואין בה מצפון.
יש בה ייצר.
היא הכי חולה בנפשה שיש ויחד עם זאת, הכי בריאה בנפשה.
היא חיה את הנפש שלה, היא אוהבת אותה.
היא מפלצתית כשהיא צריכה סיפוק. היא תתפלש בדיר חזירים אם היא תחשוב ששם תקבל מענה ליצרייה.
היא לא מפחדת ממה שיגידו עליה.
היא לא מפחדת ממה שהיא יכולה להיות.
היא לא מפחדת ממה שיכול לקרות.
היא מפחדת לא למצוא אחד כמוני.

אני עוד מחכה לה.

זה בדיוק מה שאני רוצה. אני רוצה שבפעם הראשונה שניפגש, את תבואי לפגישה אחרי ששבוע לא התקלחת. את מסוגלת לזה? אני רוצה שתבואי עם תחתונים שלא הוחלפו שבוע, עם חזייה שלא הוחלפה שבוע. אני רוצה גרביים סרוחות. אני רוצה עור דביק.
אני רוצה שבמשך אותו שבוע את תאונני לילה לילה. תנגבי את הדביקות שלך באותם התחתונים. אני רוצה שתשתיני ולא תנגבי. אני רוצה שתחרבני ולא תתקלחי.
את תשבי מולי, בבית הקפה בו ניפגש. אני אשלח אותך לשירותים ואת תחזרי כשהתחתונים שלך בתוך שקית מתנה, כמו מתנת יומולדת. אני אחייך אליך. את תחייכי אלי. אחר כך אני אפתח את השקית, אוציא את התחתונים שלך אעביר בהם מבט, אבחן את הכתמים, אעלה אליך עוד מבט לבחון את הסומק שעולה בך, ואת חיוך הבוז שעולה בכדי להחניק אותו. אני אקח את התחתונים האלו שלך, עם הסירחון הזה שלך, ואקרב לאף. להריח את האסנס שלך. את המהות.
לא מעניין אותי ריחות הבושם, הניקיון והיופי שהעולם הזה יכול להציע. מעניינת אותי האמת. הסירחון הוא ניקיונה החשוף של האמת.
אחר כך אנחנו נלך לאיזה מלון מטונף, מלון של סוטים, של מזדיינים, של כלבים. את תשבי על ארבע, בדוגי מטונף, ואני רק אקרב את הנחיריים, אבחן את הריחות שלך. כפות רגליים. חור תחת. בית שחי. כוס. מאחורי האוזניים. הבל פה. גב. בטן. ירכיים. מפשעה.
רוח קלילה של חולי סוטה תעבור עליך הלוך וחזור. תבחן את מה שאת. את מי שאת. אמת אמיתית וחשופה ללא צנזורה.

תשני אני אומר לה, לבת זונה הזו שבתוכי והיא מביטה בי מהמראה ומחייכת אלי חיוך של שטן. אני יודע שהיא שם, חיה בתוכי ואין לי מה לעשות עם זה. היא כמו איזה נוסע אפל שנוסע לצדי, בכיסא שלצד הנהג. מחכה לרגע שבו אעצור לרגע והוא יוכל לזנק החוצה, לעשות שמות בכל שסביבו.
אני מזהיר אותך, את שקוראת אותי וחושבת שיש בי נפש טהורה ומעניינית. אני רחוק מכך. אני מפלצת שמחכה כבר שנים לצאת החוצה. אני ארקוד עליך. אני ארקוד מעליך. אני אחלל לך את הגוף עד למקום שבו הבכי שלך כבר לא יצא מרוב אימה. לא האימה ממני, אלא האימה מעצמך. מזו שאת מסוגלת להיות.
אני מזהיר אותך, את שקוראת אותי. אני לא אהיה לך לחבר או לידיד. אני אהיה אך ורק ייצר.
את תהיי לי לכלי, ואני אהיה לך לכלי בדיוק כמו גזע העץ שמחכה לגרזן שיכה בו, והגרזן שמחכה לעץ להכות בו.
אני לא מחפש להיות עליך לדומיננט, אני גם לא מחפש להיות לך מאסטר או דום או כל מילה טיפשית אחרת. אני מחפש להיות לך בריכת ביבים להתפלשות בה. אני מחפש שתהיי לי בריכה. אין חוקים. אין גבולות. רטט טוטאלי של רעד מהתרגשות ופרץ אדרנלין.
עד שלא תוציאי בליל מילים לא ברור בסגנון: בררה בררה בלי ברה בלום בלום כמו מתוך איבוד עשתונות, לא אבין שאיבדת. עד שלא תירקי על עצמך, תפליצי, תשתיני, תקיאי, תחרבני, תצרחי, תבכי ותכי את עצמך, לא אבין שאבדת או לייתר דיוק, שסוף כל סוף, חברת לעצמי האמיתי שהיה חבוי בך בדיוק כשם שאותו נוסע אפל חבוי בי.
עד שלא תגישי לי ברעד את הטירוף שלך, מפחדת שאבהל, ותגלי שאני צוחק לטירוף שלך במבט שאומר כי הטירוף שלי הוא כמה מדרגות מעל שלך, לא תביני כמה חיפשנו אחד את השניה.
בתוכי אני מייחל שתציגי לי טירוף שינער אותי, שיזעזע.
אין לי גבולות מולך, לא יהיו. אין רחמים או הנחות. לא לי, לא לך.
אין שולט ונשלטת. אין מחזיק ומוחזקת. מעגל כאוטי של ייצרים בין שני חזירי ייצר ובהמות אדם. בדיוק כך, ללא בושה, אני מודה. חיה אנוכי. סוג של חיה סרוחה, זרוקה לצידי כביש החברה הנורמטיבית ומחפשת את רגע הטרף, אותו רגע בו היא תוכל להוציא את זעקתה החוצה ואותו מקטע כביש צדדי יהפך למרכז הדרך.
לא נרדמת לי הלילה המפלצת.

אני סוטה, הכי סוטה שיש. אני הכי לא סוטה הכי ישר שיש.
לוא ידעת כמה אני מחכה לך. אחת שאין לה אלא חולי קדחתני בראש. אחת שהיא מלאה ברעש פנימי שרק הגיהנום יכול להחריש.
אני רוצה את זה, הגיהנום הזה. גיהנום איתך.
נכון, אני נשוי ואני אב, אבל אני גם ילד פרוע שלא יודע להרגיע את עצמו אל מול גלי החולשה הפנימית שבו.
אני רוצה אותך בוכה, מפליצה, צוחקת, מקיאה, משתינה, מחרבנת, אובדת אל תוך הטירוף הזה שחל בתוך חדר בו שני אנשים התכנסו להוציא את השקט הפנימי שבהם אל רגע אחד של סיפוק. השקט של האחרי...
אני רוצה אותך מתפלשת בי. רצוצה. שבורה תחתי.
אני רוצה אותך ללא גועל או עכבות. ללא פחד או חששות.
אני רוצה אותך מכורה לריח שלי ושאני אהיה מכור לריח שלך.
אני רוצה להסתובב עם החרא שלך על הזין שלי שבוע ימים. הזין הזה ששחט לך את החור של התחת.
אני רוצה אותך מסתובבת שבוע ימים עם הריח של הזרע שלי בנחיריים שלך, אחרי שהסנפת אותו מכף היד שלי בדיוק כמו שמסניפים קוק.
אני רוצה אותך לא בטוחה בשפיות שלך איתי.
אני רוצה אותי יודע שהשפיות שלי מקבלת ביטוי אמיתי ברגעים שבהם אני איתך.
אני הנוסע האפל שלוקח אותך לסיבוב עם הנוסע האפל שבך.
אני רוצה אותך מחורבנת, מיוזעת, מרויירת, נוהמת. נוהמת על אמת. כמו אחת שאבדו לה הקודים והחוקים הנורמטייבים.
אחת שהיא חיה של ייצר.
בהמה.
חזירה.
כן, ככה אני רוצה אותך.
רק ככה.