תשני אני אומר לה, לבת זונה הזו שבתוכי והיא מביטה בי מהמראה ומחייכת אלי חיוך של שטן. אני יודע שהיא שם, חיה בתוכי ואין לי מה לעשות עם זה. היא כמו איזה נוסע אפל שנוסע לצדי, בכיסא שלצד הנהג. מחכה לרגע שבו אעצור לרגע והוא יוכל לזנק החוצה, לעשות שמות בכל שסביבו.
אני מזהיר אותך, את שקוראת אותי וחושבת שיש בי נפש טהורה ומעניינית. אני רחוק מכך. אני מפלצת שמחכה כבר שנים לצאת החוצה. אני ארקוד עליך. אני ארקוד מעליך. אני אחלל לך את הגוף עד למקום שבו הבכי שלך כבר לא יצא מרוב אימה. לא האימה ממני, אלא האימה מעצמך. מזו שאת מסוגלת להיות.
אני מזהיר אותך, את שקוראת אותי. אני לא אהיה לך לחבר או לידיד. אני אהיה אך ורק ייצר.
את תהיי לי לכלי, ואני אהיה לך לכלי בדיוק כמו גזע העץ שמחכה לגרזן שיכה בו, והגרזן שמחכה לעץ להכות בו.
אני לא מחפש להיות עליך לדומיננט, אני גם לא מחפש להיות לך מאסטר או דום או כל מילה טיפשית אחרת. אני מחפש להיות לך בריכת ביבים להתפלשות בה. אני מחפש שתהיי לי בריכה. אין חוקים. אין גבולות. רטט טוטאלי של רעד מהתרגשות ופרץ אדרנלין.
עד שלא תוציאי בליל מילים לא ברור בסגנון: בררה בררה בלי ברה בלום בלום כמו מתוך איבוד עשתונות, לא אבין שאיבדת. עד שלא תירקי על עצמך, תפליצי, תשתיני, תקיאי, תחרבני, תצרחי, תבכי ותכי את עצמך, לא אבין שאבדת או לייתר דיוק, שסוף כל סוף, חברת לעצמי האמיתי שהיה חבוי בך בדיוק כשם שאותו נוסע אפל חבוי בי.
עד שלא תגישי לי ברעד את הטירוף שלך, מפחדת שאבהל, ותגלי שאני צוחק לטירוף שלך במבט שאומר כי הטירוף שלי הוא כמה מדרגות מעל שלך, לא תביני כמה חיפשנו אחד את השניה.
בתוכי אני מייחל שתציגי לי טירוף שינער אותי, שיזעזע.
אין לי גבולות מולך, לא יהיו. אין רחמים או הנחות. לא לי, לא לך.
אין שולט ונשלטת. אין מחזיק ומוחזקת. מעגל כאוטי של ייצרים בין שני חזירי ייצר ובהמות אדם. בדיוק כך, ללא בושה, אני מודה. חיה אנוכי. סוג של חיה סרוחה, זרוקה לצידי כביש החברה הנורמטיבית ומחפשת את רגע הטרף, אותו רגע בו היא תוכל להוציא את זעקתה החוצה ואותו מקטע כביש צדדי יהפך למרכז הדרך.
לא נרדמת לי הלילה המפלצת.
לפני 14 שנים. 20 במאי 2010 בשעה 21:47
