יושמד.

ליסה יצאה מן המכונית ופנתה אל ביתה של המורה, משאירה את המורה המושפלת במכונית עם חולצה פתוחה חצאית מורמת עד המותניים ומכוסה במילקשייק שוקולד דביק. ליסה הזהירה אותה לא ללכלך את בגדיה אז היא לא לא יכלה לכסות את עצמה. ליסה הייתה כבר בתוך הבית וחיכתה לה. מארי הסתכלה סביב וראתה שתוכל להתגנב אל הבית בלי שיראו אותה אלא אם מישהו יסע במורד הדרך, בתנועה רחבה היא פתחה את דלת המכונית ועם ישבן חשוף וחצאית מתנופפת היא רצה אל הדלת הקדמית של הבית, אך אבוי!! הדלת נעולה! מארי החלה לצלצל בפעמון ולדפוק בדלת, משב רוח קר ליטף את האיבריה המוצנעים החשופים לעולם והיא המשיכה להכות בדלת ביאוש גובר. "גברת סימון! אנא תני לי להכנס" היא זעקה. ליסה עמדה מעברה השני של הדלת ובמשך חמש דקות תמימות צפתה במורה הבוכיה מכה בדלת ומתחננת להכנס אל ביתה שלה. ליסה פתחה לבסוף את הדלת ונהנתה ממבטה המופתע של המורה הנואשת על שהורשתה להכנס אל ביתה שלה. ליסה כיוונה את המצלמה ו*פלש* צילמה את המורה אחוזת התזזית ."היכן החבילות גברת קלארק?" הביאי אותן והשתמשי בדלת האחורית, פקדה וטרקה את דלת בפני המורה ההמומה. "לעזזאל" חשבה מארי בזמן שרצה להביא את החבילות, היא הייתה ברת מזל שאף אחד לא עבר עד עכשיו היא אספה את החבילות ופנתה אל הדלת האורית היא בקושי הצליחה לפחות את הסוגר של השער לחצר כששמע רכב עובר בכביש וזינקה מטה בתקווה שלא ראו אותה. כאשר היא הגיעה אל הדלת האחורית הדלת הייתה פתוחה והיא מצאה את ליסה במטבח. "ליסה, אני לא רוצה שום תמונות". פאח! הסטירה שמארי חטפה הותירה אותה המומה למספר שניות. "כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לקרוא לעליונים ממך בשמותיהם הנכונים?! ולא אכפת לי מה את רוצה" , ענתה ליסה. "עכשיו קחי את הדברים האלה למעלה ותפגשי אותי בחדר האמבטיה, מהרי." מארי טיפסה בזריזות אל חדר השינה שלה. היא השאירה את כל הדברים על המטה ופנתה אל חדר האמבטיה ומצאה את ליסה יושבת ליד הכיור. המים במקלחת זרמו והחדר היה חמים ונעים. "תתפשטי גברת קלארק ותתקלחי בזריזות. השאירי את דלת פתוחה." מארי החליקה את החצאית והחולצה מעל גופה, הורידה את נעליה. ופסעה לתוך המים החמים. היא לקחה את הסבון והחלה לשטוף את הנוזל הדביק מעל גופה. "סבני יותר את הציצים שלך גברת קלארק." פקדה ליסה. מארי הסמיקה כשיידיה מיהרו לציית ועיסו את עור שדיה הרך. *פלש* ליסה צילמה תמונה נוספת. "עכשיו.. גברת קלארק כדאי שאת תנקי את הכוס שלך מכל הברד." ידייה של מארי גלשו למטה והיא סיבנה את האזור בין ירכיה. ידיה נכנסו עמוק אל תוך כוסה כדי לוודא שהיא הוציאה את הכל. *פלש* גל עונג עבר בגופה כאשר אצבעה חלפה על דגדגנה. והיא הוציאה את היד מן הכוס שלה מזועזעת, "מה לא בסדר אתי?" עם חיוך יודע הכל ליסה פקדה על מורתה לצאת מן המקלחת ולכבות את המים. "שבי כאן על השיש גברת קלארק". מארי התיישב על השיש ותהתה "מה הלאה?" "פשקי את הרגלים הכי הרבה שאת יכולה גברת קלארק." מארי הייתה המומה אך פישקה מעט את רגליה. "אמרתי הכי הרבה גברת קלארק, את רוצה שאני אביא את המקל?" בחוסר רצון פישקה מארי את רגליה. "תשארי בתנוחה הזו גברת קלארק." *פלש* ליסה שמה את הכסא שלה בין רגליה הפשוקות לרווחה של מורתה. ולקחה בידיה קרם גילוח ולהב שמארי לא שמה לב אליהם קודם לכן. "בבקשה גברת סימון! אל תעשי לי את זה" התחננה מארי, "זה מרושע." "שתקי גברת קלארק. פקדה ליסה בזמן שמרחה את חמוקיה של מארי בקצף גילוח. מגעה הלחיץ את מארי אף פעם לא נגעה בה שם אישה אחרת, התחושה הייתה כה שונה ממגעו הגס של בעלה. ליסה המשיכה למרוח את הקצף על ה´שיח´ העבות שהיה בין רגליה של מארי. מארי חשה את פטמותיה מתקשות ואת כל גופה מתחמם בזמן שליסה העבירה את הלהב בין שיערות ערוותה. שוב ושוב חלף הלהב. עד שכוסה של מארי היה עירום לחלוטין. לאחר שלא נותרה אף שערה בין ירכיה של מארי לקחה ליסה מטלית חמה וניקתה את שאריות הקרם מירכיה. ליסה צעדה צעד אחורה ופקדה "חייכי גברת קלארק" *פלש*, "פשקי את שפתי הכוס שלך גברת קלארק." מארי ידעה שאין לא ברירה אלא לציית והושיטה את ידיה ופישקה את שפתי הכוס שלה לפי דרישתה של תלמידתה. *פלש* "האם הכוס שלך נוטף גברת קלארק?" שאלה ליסה את מראי כאשר ראתה את הלחות בכוסה הפתוח של מורתה. ליסה קירבה את המראה עבור המורה המושפלת. "הנה הסתכלי מקרוב." מארי הסתכלה על הכוס המגולח והלח שלה וזעקת השפלה נפלתה מפיה. היא נראתה כלכך לא בסדר וגופה בגד בה. "אני מצפה ממך לשמור עליו מגולח למשעי תמיד. מובן?" "כן גברת סימון" התפייחה מארי. עכשיו שבי על הכסא פקדה ליסה" "את לא הולכת לגלח את הראש שלי? נכון?" בכתה המורה אחוזת הבהלה. "כמובן שלא גברת קלארק. רק תספורת חדשה, ספרות זה אחד התחביבים שלי ואני חושבת שתראי יותר סקסית עם שיער קצר יותר." ליסה הרימה את המברשת בהמספרים והחלה לקצוץ את מחלפותיה הארוכות. מארי לא יכלה לראות מה קורה אך הרגישה איך שיער רב מוצא דרכו לרצפה. כעבור כעשר דקות סיימה ליסה ופקדה על מארי להביט בראי. היא אף לא זיהתה את עצמה. עם השיער הקצר וכוס המגולח היא נראתה צעירה בעשר שנים. היא לא יכלה להאמין למראה עייניה. *פלש* ליסה הושיטה למארי את הקולר, "לבשי את הקולר גברת קלארק. מעכשיו את חייבת לנשוא אותו אתך תמיד וללבוש אותו כשאת לבד כשאת לא לבד הוא צריך להיות בארנקך לקרה שארצה שתשימי אותו." "כן, גברת סימון," ענה המורה המבולבלת בזמן שהידקה את קולר סביב צווארה. *פלש* ליסה חיברה את הרצואה אל הקולר ופקדה: "תני לי סיור בבית." "כן גברת סימון" ענתה המורה המושפלת ופסעה אל עבר הדלת. היא נעצרה ע"י הרצועה המתוחה על יד הדלת "על הברכיים גברת קלארק." מארי ירדה על ברכיה. "עכשיו. תני לי את הסיור." המורה המושפלת החלה לזחול אל עבר חדר השינה קשורה ברצועה אחת מתלמידותיה מחזיקה את צדה השני. "בואי נתחיל מן המרתף ונתקדם למעלה." פקדה ליסה עכשיו כאשר היא הייתה בשליטה מוחלטת. בזהירות תמרנה מארי את דרכה למטה בשתי גרמי המדרגות שהובילו למרתף, זה היה קשה לזחול במורד המדרגות. כאשר היגעו למרתף הבטון ממנו הייתה עשויה הרצה היה קר ונוקשה ומארי רעדה מקור בעירומה. ליסה השאירה אותה כורעת במרכז המרתף וביינתים בחנה את החדר בשביל שימוש עתידי.לאחר שסיימה פקדה על מורתה לזחול במעלה המדרגות. היא עקב אחר המורה במדרגות נהנת לצפות בציצים המתנודדים ובישבנה בזמן שהיא זחלה במעלה המדרגות. מארי יחלה להעלם, מעולם לא חשה כה מושפלת וזה נהיה רק גרוע יותר ויותר כשהמשיכה לציית לפקודות תלמידתה, שתחת שליטתה היא הייתה נתונה עכשיו. הסיור הקצר בקומה הראשונה לווה בהשפלה נוספת עבור המורה, "בואי נראה את המוסך" פקדה ליסה. היא זחלה אל המוסך בקצה הרצועה שלה. ליסה השאירה שנית את המורה במרכז החדר בזמן שהסתכלה סביב והמורה רעדה על רצפת החדר הלא מחומם. ליסה מצאה את הכפתור שפתח את דלת המוסך ופתחה אותו, רוח קרה נשבה מבחוץ והקשתה עוד יותר את פטמוטיה של מארי עד כאב. ליסה השליכה עליה את הפתחות של הרכב ופקדה "זחלי אל הרכב והכניסי אותו למוסך." מארי זחלה אל מחוץ למוסך אל תוך השביל שהוביל לביתה ואל תוך המכונית . היא הסיעה את המכונית אל תוך הבית וזחלה שוב החוצה רועדת מקור. "גברת קלארק! את רועדת! האם את לא אוהבת את האוויר הקריר של הסתיו?" "אני מאד רגישה לקור גברת סימון." "כך אני רואה" אמרה ליסה וצבטה את שני פטמותיה של מארי. "עכשיו, בואי נעלה גברת קלארק." המורה הייתה מודעת שכאשר תזחול במעלה המדרגות שוג תלך ליסה מאחוריה ותלטוש עיינים על חמוקי גופה המתנודדים, היא רצתה שתהיה דרך להמנע מכך אך ידעה שאין. היא זחלה במעלה המדרגות. מארי הובילה את ליסה תחילה אל שני חדרי האורחים ולאחר מכן לחדרה של בתה אמי. ליסה סקרה את חדרה של אמי זמן רב בזמן שמורתה כרעה בחוסר נוחות במפתן החדר, ליסה פתחה מגירות בדגה את הארון ומגירת הנעליים. "בואי נלך לחדר שלך גברת קלארק, אני רוצה להסכל גם על הבגדים שלך."