ביקורי האחרון כאן באתר היה לפני למעלה משנתיים. למעשה, בכלל שכחתי את הסיסמה. ואז נזכרתי.
הזיון האחרון שלי היה לפני כמעט חודש. למעשה זה לא היה זיון אבל שכחתי מה זה לעשות אהבה. ואז נזכרתי.
הקפה האחרון ששתיתי היה לפני יומיים. למעשה אני לא שותה בכלל קפה אבל בארץ תמיד מציעים ושכחתי. ואז נזכרתי.
בארץ הייתי פעם אחרונה לפני שנה וחצי. שכחתי כמה כיף כשכיף. ואז הגעתי לפני שבוע לבדיוק שבוע. ואז נזכרתי.
הזיון הבא שאחווה יתרחש, ככל הנראה, בעוד כחודשיים. למעשה זה לא יהיה זיון. אחרי שנזכרים מה הן העוצמות שאליהן ניתן להגיע כשעושים את זה נכון, כל אפשרות אחרת מתגמדת. שכחתי שלפעמים מוטב להתאזר בסבלנות. ואז נזכרתי.
הפעם האחרונה שכתבתי משהו לכאן, היתה לפני כמעט 4 שנים. שכחתי בכלל מה המטרה. ואז קראתי את כל הטיוטות בבלוג. ואז נזכרתי.
את, כן כן - את (!) שהזכרת לי על ״כאן״, יודעת בדיוק מי את אז - תודה לך אהובה.
אתה, שהזכרת לי שאני מסוגלת לאהוב, אמנם יודע שזה בדיוק מה שעשית אך לא אוכל להודות לך כאן. אתה לא כאן. אודה לך עוד חודשיים. אודה לך באופן שלא משתמע לשתי פנים. אודה לך בגופי, בליבי, בקיומי.
תודה שהזכרתם לי...
עד הפעם הבאה...!
בובה.
