אוהבת לא אוהבת

אני אוהבת להסתכל עליך כשעוד לא בוקר. שהדמדומים עוד רוקדים להם במתיקות שבורה על פני הים. קר כל כך.
קר כל כך והיד שלי מרגישה כה בודדה ללא סבך שיערך.
השתיקה שלך. מתערבבת לי בדמויות שלנו שמתערבבות יחד.
אני רוצה ללחוש לך באוזן:
"תתעורר". "תתעורר..אתה שומע?". לשתיקה שלנו מצטרף קול טפטוף קר של גשם.
"אתה יודע, אתמול בלילה חלמתי שאהבת אותי. שלחשת לי אהבה עם הנשימה שלך מדגדגת לי באוזן".
טוב לך עכשיו נכון? נכון שטוב לך? אבל הרגליים שלך..
הם עדיין קפואות. תמיד הרגליים שלך קפואות.
יש לי עוד הרבה חלומות בשבילנו.
כאן בראש. . . אנחנו שוכבים על הדשא המתפורר, ויכולים לשמוע את קול תזוזת החולות. והדקלים או האלונים.
האצבעות שלי רוקדות בעצבנות עם אבנים
קטנות. השיער שלך נחנק בגרוני.
חתולים וחתולים מטיילים סביבנו כמו לביאות מיוחמות.
מהירים מידי למגע, מעקלים את גביהם רק עם התסכול או החשד שמצמרר את שערותיהם.
תנוח עכשיו. אני עדיין אוהבת. תן ללילה לנזול כנפיים
ארוכות דרך טיסה מעוננת. ותנסה לא להתחרז עם עצבות או שתכושף ברחמים כשהרוח בכיוונך מפשירה את לבך.
אבל לילה עדיין לא? אנו מרגישים את הירח אוסף אור,
פותח כפתור לחוץ ומשחרר אותנו אל הרוח המקפיאה הזאת. נח לי אתה לא מבין? נח לי ככה.
פה לידך. אפילו. אפילו שאני יודעת .
לא תתעורר. .
נכון שאתה אוהב אותי גם?