להטוטי החיים

קצת צמוד לתחילת הלימודים מצאנו דירה-
דירה ששייכת למנהל מסעדה יווני רגזן -
אנחנו גרנו ממש מעל המסעדה וצמוד לכביש ראשי
361 miles hill road
אני לא אשכח איך בלילה הראשון שבו ישנו בדירה היינו בטוחים שמתחילה רעידת אדמה
רק כי כמה משאיות ענק חלפו לנו ממש צמוד לחלון וכך היה בכל בוקר בשעה קבועה.
עכשיו רק שתבינו את הרקע המדוייק - הלימודים בבית הספר הזה מאד תובעניים.
קמים כל יום בבוקר ממש מוקדם.
מגיעים לאולם ההתעמלות ומתחילים את השיעורים -
שיעור אקרובטיקה - בסוף הצלחתי לעשות גלגלון וגם הייתי ממש טוב בלעבור דרך חישוקים בקפיצת ראש.
אימון כושר עם מאמן אולימפי - בשלב מסויים החלטתי שאם אני אפסיק להטריד את הגוף שלי - הוא יהיה ממש בסדר כמו שהוא.
ליצנות מודרנית - ענק!! הלוואי שהייתה לי היכולת היום להשיל את כל המסכות והאגו ולחזור לשים אף אדום ולהשתטות כמו אז.
בופון - זה דווקא מתאים לאתר הנוכחי - זה כל מיני דמויות מעוותות משולי החברה שבאות להוכיח אותה על החולשות שלה - מין ליצן רשע כזה אם תרצו 😄
שיעורי אוויר - טרפז, חבל אנכי, הרבה קשירות כואבות -
אפרופו זה - אני לא אשכח איך באחד השיעורים התחיל לנזול דם לאחת החברות שלי מהכיתה כשהיא כולה קשורה על אחד החבלים בגובה של 4 מטרים...
פנטומימה, תיאטרון תנועה ועוד מלא שיעורים מרתקים -
הזמן של חיי כמו שאומרים 😄
וככה כל יום עד הערב.
כשהגעתי הבייתה הייתי בין שחוט למת בדרך כלל, מה שהשאיר לנו בעיקר את סופי השבוע להיפגש עם חברים.

אז אם לחזור לסיפור המרכזי -
בשלב מסויים החלטנו להתקשר לגבריאל.

הוא קבע איתנו בגן חיות.
כאשר הגענו הוא חיכה לנו ביחד עם חברה שלו - קורין והבן שלה - מקס.
זה מאד חשוב לעלילה להבין כמה דברים פה -
קורין נראתה כמו בחורה ממש נחמדה, מאד עדינה, מדברת בשקט והבן שלה - מקס היה אז בן 6 בערך.
קורין הציגה את עצמה כציירת ( אם אני ממש אתאמץ - אני אמצא ציורים שלה ברשת )
וגם כבהאית - כלומר - שייכת לדת הבהאים.
היא וגבריאל נראו ממש מאוהבים.

כשסיפרנו לה על כך שאנחנו מישראל היא ממש התלהבה כי כידוע לנו - יש לנו מרכז של בהאים בארץ
והיא ממש סיפרה לנו בהתלהבות שהיא ממש חייבת לבוא ולבקר שם.
אנחנו כמובן הזמנו אותה.

ואז.......

ממש לפני שנכנסנו לגן החיות -

גבריאל אמר לנו שעוד חבר שלו צריך לבוא ולבקר - דוד.

אנחנו כמובן מאד שמחנו כי הנה עוד יהודי טוב מצטרף לנו לחבורה ואנחנו בארץ זרה בכל זאת
ורוצים קצת להרגיש שייכים לקהילה המקומית וכמובן שלהכיר עוד יהודי זה תמיד טוב 😄

ואז דוד הגיע.

הגיע בחור כהה עור, לא ממש שחור כושי סמבו, אבל כהה עור והציג את עצמו כדוד.
גבוה, חסון, נאה מאד. לא כמו גבריאל אלא אחרת.

אני שוב אזכיר - גבריאל הוא אחד האנשים היותר יפים שיצא לי לפגוש - עיניים כחולות מלאכיות, חיוך כובש, ציציות בולטות מתחת לחולצה...
ודוד - לדוד הייתה כאריזמה - אבל אחרת - הוא לא היה יפה כמו גבריאל, אבל משהו בו
שידר עוצמה וגם סקס אפיל.

וככה אנחנו בילינו לנו בגן חיות קטן בבריסטול ומאד נהנו.
שיחקנו מלא עם מקס בכל מיני משחקים ( בכל זאת לא לשכוח שלמרות אז לא היה לי את הקעקוע של הלוטרה, עדיין משחק זו דרך החיים שלי )
ראינו כל מיני חיות ובקיצור היה ממש כייף.

מה שהיה קצת מוזר זה שדוד מידי פעם זרק כל מיני מלים בעברית תוך כדי שיחה.
לא שמנו לב לשום דבר מוזר מעבר לכך.
הכל נראה אז ממש אידילי.
אני והיכולת המופלאה שלי למצוא חברים בכל מקום.

גבריאל ודוד סיפרו לי שהם מנגנים ביחד וקורין הזמינה אותנו לארוחת ערב בבית שלה
ביחד עם גבריאל ומקס.

ארוחת ערב שללא ספק תהיה נקודה משמעותית מאד בסיפור אבל על כך כאמור - בפרק הבא 😄

נ.ש.ב.
אם לא תגיבו, איך תדעו שאתם חיים?

לוטרה