לא קשה להבין מה אתה צריך, עו"ד תל אביבי חתיך בן 32 שכמוך: אישה בסוף שנות ה20, ג'וב טוב- משפטנית או אולי עובדת מדינה במשרד ממוזג עם מאסטר ללא תיזה בניהול, נראית לא רע באופן טבעי, אבל גם עובדת על קשה בתחזוקה עצמית. יהיה לה ס?פר קבוע, היא תלך לחוג פילאטיס, תלבש חליפות-חצאית לעבודה ושמלות בערב ותראה טוב כשהיא תלויה לך על זרוע בקוקטיילים. לא שלא תהיה לה אישיות משלה. תהיה, גם תהיה. אחרי הכל, "אישה חזקה", לא מבריקה אבל מתוחכמת ועם סטייל (עובדה שהיא תצליח להכניס אותך מתחת לחופה באיזה גן אירועים, עוד לפני שתהיה לך סיבה להתנגד). תחיו בבית בורגני בשכנת פרויקט-משהו או נווה-משהו או חוצות-משהו עם מעלית והרבה אור ועציצים. תעשו סקס ונילי, לא לוהט וגם לא רע בתדירות סבירה ופוחתת במתינות. תלכו לבקר בכל סופשבוע, פעם את ההורים שלך ופעם את שלה. היא תכנס להריון, כי השעון הביולוגי שלה כבר מתקתק. אתה כבר לא תהיה כ"כ מאוהב בה, אבל היא תהיה יקרה לך מאוד ותתרגש להיות אבא. הילד יגיע, ואולי אפילו יקבל את העיניים שלך. היא תחזור אחרי חצי שנה לעבודה, רק קילוגרמים בודדים יותר כבדה מפעם. ואז יגיע עוד אחד או אחת, ושוב... תגדלו אותם במידה רבה של שיתוף פעולה וסבלנות, אבל בגלל שתנקטו בדפוס הורות ותרני, הם יהיו קצת חצופים, ואתה לא תחשוב שזה רע. תנהלו משק בית להתקנא בו, תצאו מידי פעם בערבים, כל אחד ימשיך בקריירה שלו, ויהיה בטוח שהאחר הוא בתפקיד הקול השני. עוזרת בית תגיע פעם בשבוע. תעשו תורנויות בימי הורים. לוקינ' גוד.
לא תבגדו אחד בשנייה הרבה. אתה תדחיק את הצורך שלך להישלט ובכל פעם שתחשוב עליי ויעמוד לך, תעצום את העיניים, תעוות את הפנים ותכניע אותו. פעם תציע לה לשחק בעבד- והיא תגיד שהיא לא 'בקטע'. תרמוז לה שוב והיא תשב לך על הפנים, יהיה לך חמצמץ, אבל כ"כ מגרה ואז שניכם תרגישו כ"כ מגניבים ומלוכלכים, כאילו הכנסתם חיים למה שבין כה וכה היה יותר קרוב לדומם מלכתחילה.
ניפגש במקרה בעוד כמה שנים. לא תזהה אותי בשניות הראשונות. אני בטח אמשיך ללמד את 'אנטיגונה', אעשה יותר דומה לאמא שלי וגם אפסיק למרוט את הכוס, אבל אתה תישאר יפה ומצודד, ותצמיח מעט שיער מכסיף שרק יהפוך את הסקס אפיל שלך, שמשום מה עוד לא הבחנת בו, לבשל יותר. זה יהיה אגרוף בבטן לחיים המהוגנים שלך. אולי יגעשו בך התשוקות ההן, ואז תלך מאחורי הגב של אשתך שתחייה לדנג'ן ותתחנן להיות ספסל למלכות המקומיות. ואני? אני לא אתרגש. ידעתי שזה יבוא, אבל היה יותר טוב אם הייתי מסדרת את השיער באותו היום. מאז עשיתי בדיוק את מה שאתה חושב: מצאתי לוזרים להתנשא עליהם, ראויים להתנגח איתם וחוזר חלילה. תמיד אמרתי שילדות רעות הן ילדות בודדות.
חבל, דווקא יש לך פרצוף יפה...
א?ש??ת פ??ת?יו?ת
ת??ב?ל כ??א?ש??ת פ??ת?יו?ת/ ה?ב?ל ה??ד??ר?ה? ו?הו?ד?ה?ת??מ?ת??יק א??מ?ר?ים ו?א?כ?ן/ ת??ח?ת ל?ש?ו?נ?ה? מ?צו?ד?ה?*
(ר' משה אבן עזרא)
*מצוד= אמצעי ציד
החיים מפורקים לפחות כמו שהם מורכבים.
מחשבה בעקבות חצ'קון:
גיל ההתבגרות בחברה המערבית המודרנית מתחיל בגיל 10 ומסתיים בגיל 25.
זה משאיר לי שבעה חודשים...
בדידות היא יותר הוויה ממצב צבירה, ויותר מצב צבירה מסיטואציה.
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
...כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.
(ר. שפירא)
**
לפעמים זה מכה בי, דווקא בלב הכאוס והבנאליות של חיי. ואז הבליל המרכזי מתקהה, מתכהה, הופך לרקע, ובטכניקה פוסט-מודרנית - השוליים הופכים למרכז:
אני מגלה את חדוות החינוך מתוך מסדרונות צועקים ואת חדוות עצמי מתוך קלסר סטטיסטיקה עב- כרס.
אני בדרך לגהינום, ואפילו הכוונות שלי כבר לא טובות.
כל נורות האזהרה דולקות והשכנים יוצאים לראות את האוטו של מי גונבים: הגיע הזמן להתחיל להפסיק.
לא יודעת מה כן, אבל אני בטוחה שזה לא הכיוון.
רגע... לא הגעתי כבר למסקנה הזו?
"עודד אמר להרים ידיים,
(כולם להרים ידיים!)
עודד אמר לשים ידיים על הראש,
(ידיים על הראש!)
עודד אמר למחוא כפיים,
(מוחאים כפיים!)
עודד אמר לספור עד שלוש
(אחת, שתיים, שלוש!)".
עיון מדוקדק בשיר יביא אותנו למסקנה הבלתי נמנעת, לפיה 'עודד' הוא בכלל "MASTER O".
זה אמצעי רטורי של שבירת ביטוי שגור.
***
"המורה-המורה-המורה..!"
-"המורה אחותך! איך קוראים לי?"
"סליחה: מורן, עם מי את יוצאת בסילבסטר?"
-"עם אף אחד, רוני, אני אדם מאוד בודד", השבתי בצחוק. הם כבר מכירים את ההומור שלי.
צחקוקים בכיתה. "הבנתם את האמצעים האומנותיים? אפשר למחוק את הלוח? אני מזכירה לכם ששינו את הבחינה: אתם חייבים לענות בבגרות על שאלה אחת משירת ימי הביניים או שירת ביאליק".
אני עומדת עם המחק כמו עם כלי נשק: "אז תשימו לב למוטיב הציפור אצל ביאליק, לטון הדרמטי שלו". האחרונים מעתיקים במרץ, ובין שורה לשורה שאני מוחקת, פולטת אנחה.
"באמת, המורה, את לא יוצאת?"
-"לא."
"למה, המורה?"
-"אמרתי לכם לא לקרוא לי ככה... כי אין לי בן זוג"
"לא, באמת, המורה. אז תצאי עם חברות ותשתכרי ותקומי עם האנג-אובר..."
-"יש לי רק חתול", אני מחייכת, "ילדה בת 17 אומרת לי להשתכר. לאן הגענו? אני מקווה שרק ראית את זה בסרטים". הם צוחקים. "ששש..! אני רוצה לראות מי מדבר עכשיו!". הכיתה משתתקת, שאריות של משפט נשמעות פתאום. "רואי!", אני נועצת בו מבט: "אני קורעת אותך!".
-"סליחה, באמא שלי, המורה, סליחה. אני לא מדבר יותר!"
"העתקתם? יופי. יכול להיות שגם הבנתם, חס וחלילה?". כולם, פה אחד, עונים שהם הבינו. "מצויין. בשבוע הבא, כולם באים עם המחזה. 'כולם' גם כולל את כולם, ברור?"
-"כן, המורה".
"קחו את הבחנים שלכם. שבת שלום".
עינב באה אליי עם הצלצול ומחבקת אותי. כבר מזמן החלטתי שאני מחבקת בחזרה במקרים האלה.
-"מורן, אל תדאגי... אז מה עם אין לך עם מי להתנשק בסלבסטר, יש לך אותנו".
"איזו חמודה את", אני צוחקת, "אבל עדיף החתול".
זרע סמיך ממים.
(ליטראלי. קשה לשטוף אותו...)
"אז המסקנה היא שצריך לבצע בדיקה גניקולוגית?", שאל אותי ד"ר כוס, לאחר ששטחתי בפניו את כל ההיסטוריה הרפואית שלי. דוקטור כוס הוא רופא באר שבעי שכיר, שהיה הגיניקולוג שלי בתואר הראשון. הוא לא זכר אותי. האמת היא שגם אני לא זכרתי אותו, זו המערכת של קופת החולים שזימנה אותי שוב אליו. כשנכנסתי נזכרתי בו, לפי התלתל היאיר-לפידי העמוס ג'ל הזה שעל המצח שלו, הכתפיים הרחבות והעיניים הבהירות מתחת למשקפיים.
"את פעילה מינית?". הנהנתי ארוכות. ד"ר כוס היה עסוק בהקלדה, ולא ראה את ההנהון. "פעילה מינית?". הנהנתי שוב, ושוב הוא לא ראה.
"אה...? פעילה מינית? את בתולה?"
-"אני נראית לך בדואית או כונפה?"
הוא חייך: "אז פעילה מינית. בואי נבדוק אותך"
-"מי זה "נבדוק"? אתה והילד השובב שבתוכך?"
ד"ר כוס הסמיק קלות, ועשה כאילו הוא כ"כ מקצועי, עד שלא מצא את השאלה שלי משעשעת. אני דווקא הייתי גאה בעצמי.
על הכיסא-מיטה שמאחורי הפרגוד, ישכבתי נטולת תחתונים ומפושקת רגליים, כמו מי שיודעת את העבודה מגיל 12. שמעתי את דוקטור כוס מקליד במרץ. הכיסא שלו חרק. דוקטור כוס הזיז את הוילון ותפס את מקומו ליד הכוס הפתוח לרווחה שלי. הוא שם את הדבר הדמוי קונדום הזה על שנראה כמו דילדו ואמור לצלם את הרחם, והכניס אותו עמוק. כל כך עמוק שזה פגע בצוואר הרחם וצעקתי.
"שש... די, די מתוקה", לחש הדוקטור ברכות, "אני יודע שאני מכאיב".
(הוא קרא לי עכשיו "מתוקה"?)
-"אני רגילה להכאיב לאחרים"
"הייתה לי הרגשה". הוא חייך ומייד חזר להבעה רצינית, כאילו שהבין את הסכנה, וביקש לקרוא לסדר את יחסי המטפל-מטופלת שלנו. "השחלה השמאלית נראית תקינה..."
הגנבתי מבט למטה. ראיתי נכון? אני מוכנה להישבע שמשהו שם למטה זז...