איכשהו אני מוצא את עצמי לאחרונה מתחרמן הרבה יותר מגירוי טקסטואלי מאשר גירוי ויזואלי.
אז נכון, לראות סרטון או תמונה עוזר לך לדמיין את הפנטזיה בצורה מוחשית ולקבל דימוי ממשי לדברים שאתה מפנטז עליהם, אבל לקרוא את זה - זה כבר הרבה יותר מגרה.
טקסט שכתוב טוב, שמתאר את ההתרחשות גם במישור הפיזי וגם במישור הרגשי, שמסוגל להציג לך את שתי הדמויות המעורבות ושני התהליכים שהן עוברות, כל אחת במישור שלה וההתפרצות שבאה אחר-כך זה פשוט מצרך נדיר. גירוי טקסטואלי מכריח אותך להפעיל את הדמיון, להתאמץ הרבה יותר כדי לדמיין את הסיטואציה. הדרך שאתה צריך לעבור כדי להגיע לפורקן ארוכה יותר, אך יחד עם זאת גם מיוחדת יותר ופעמים רבות אני מרגיש שהפורקן הטקסטואלי הוא פשוט הרבה יותר.
זה לא משנה אם זה סיפור על שולט ונשלטת או שולטת ונשלט, מה שחשוב הוא שיהיה בו את התיאור הפיזי וגם את התיאור הרגשי. מה עומד מאחורי המפגש ביניהם? מה הוביל לשם? למה הם מוצאים את עצמם נהנים ממה שקורה שם?
ברגע שמופיעים כל הדברים האלה, זה פשוט זה.
מזדהים? מרגישים ככה גם?
