וניל עם פיצפוצים

"ג'י?" (לפעמים היא קוראת לי ג'י) "למה אתה לא משתמש בשמות?".

"למה את מתכוונת?" אני שואל. היא מפסיקה לעבור על הטקסט שהגשתי לה, מניחה את הדף והעט שלה על השולחן ומביטה בי.

"שאלתי: למה אתה לא משתמש בשמות בסיפורים שלך? אתה תמיד כותב 'היא' או 'הוא' או 'אני'. למה לא שמות? זה לא חייב להיות השמות האמיתיים, אתה יודע. אבל קל יותר לאנשים להתחבר לדמויות עם שמות. זה יכול לתת נופך הרבה יותר אישי למה שאתה כותב".

"לא יודע" אני שותה מהקפה שלי "קשה לי עם שמות. אני יכול לתרץ את זה ולהגיד שאני רוצה להיות יותר קוסמופוליטי או משהו אבל האמת היא שקשה לי עם שמות". כי שמות אומרים הרבה, יפה שלי. שמות אומרים את האמת. גם שמות מזויפים אומרים הרבה מהאמת והאמת היא שאני לא מוכן לספר לך. לא את כל האמת לפחות. עדיין.

"זו לא תשובה, אבל אני אוותר לך הפעם" היא עונה בחיוך ומרימה חזרה את הדף "איפה אתה בכלל מפרסם את כל הסיפורים האלה?".

"באיזה אתר שמוכן לפרסם גם סיפורים פורנוגראפיים שכאלה".

"נשמע מגניב, איך קוראים לו?"

והנה חזרנו לבעיה האמיתית, "קשה לי עם שמות".