וניל עם פיצפוצים

ואתה לא יכול להפסיק לתהות אם היא הבעיה או הסימפטום ולאט לאט מתגנב לליבך החשש שאולי היא הפיתרון וזה מזכיר לך את המחברת שהיא כותבת בה את השירים שלה בתוך שורות יפות ומסודרות וזה גורם לך לחשוב על קופסת הסיגריות שקרעת לגזרים כדי שיהיה לך על מה לכתוב באמצע הלילה, כשהיית צריך לשלם למוכר בקיוסק כדי לקנות את העט שלו ועל איך שאספת תחתיות מקומטות מהרצפה אחרי שנגמר המקום על הקרעים וכרעת על הברכיים על החול הקר באמצע שדרות רוטשילד מתחת לפנס המהבהב ולמרות שזו עיר בלי הפסקה אף אחד לא מפריע לאף אחד אחר בארבע לפנות בוקר, ארבע לפנות בוקר זו שעה של אמת וזה לא משנה אם אתה גורר את הרגליים החבולות שלך אל מחוץ למועדון, מנסה איכשהו להשתחרר ממיטה שלא שלך או כורע ברך באמצע הרחוב , בארבע לפנות בוקר אין לך למי לשקר וגם אם יש אתה כבר לא טורח כי מאוחר מידי בשביל זה, אם אתה שם בארבע לפנות בוקר - אתה כבר החלטת ורק בבוקר לא תוכל להפסיק לתהות מי מכם היה הבעיה ומי היה הסימפטום אבל עכשיו עדיין ארבע לפנות בוקר ובארבע לפנות בוקר אתה יודע שכל התהיות הללו הם שקרים מחורבנים כי הבעיה היא אתה ואתה ורק כשאתה כותב את זה על קרעים של קופסת סיגריות בארבע לפנות בוקר אתה יכול להודות בזה ולהקיא מתוכך את כל מה שרצית לומר לעצמך כי אחר כך כבר תהיה ערני מידי בשביל להקשיב ומחושב מידי בשביל להרגיש ועסוק מידי בלשטוף את הלכלוך מהידיים ולהסתיר את החבלות אבל אתה לא תצליח לשטוף את ההרגשה הזו, לא תוכל להסתיר את התשוקה שמסתתרת שמתחת לעור המשופשף ולשטפי הדם, לא תוכל להסתיר את הזוהמה שדולפת החוצה על הקרעים של קופסת הסיגריות בטיפות של דיו ואתה בוכה כמו ילדה קטנה ומנסה לקחת נשימה עמוקה ולהירגע ואז אתה נזכר שעכשיו עדיין ארבע לפנות בוקר ויש לך רק עוד כמה שעות של כנות לפני שזה נגמר ואתה לא יכול לחכות עד שיעלה השחר ויגרש את כל האמת הזו ממך.