וניל עם פיצפוצים

כשאני צועק עליך תגידי תודה. כשאני מרביץ לך, תגידי תודה. כשאני מזיין לך את הצורה, תגידי תודה.

תודי לי על שאני מכניס אותך לתוך החלק הכי פנימי של הלב שלי. תעריכי את הכנות חסרת המעצורים שאני נותן לך ותתגמלי אותי באותה כנות. תביני שאנחנו חולקים את האהבה הגדולה, לא את הנוחות הקטנה.

ויש לנו את המילים שלנו, אחת בשביל מנוחה ואחת בשביל הפסקה. כדי שתדעי שאת יכולה לסמוך עלי, שאת גם שולטת בי. כדי שאני אדע שאת תעצרי אותי לפני התהום, לפני שאני אהרוג את מה שאני אוהב, כי רגש אמיתי הוא דבר מסוכן.

וזה החוזה שלנו. כנות מוחלטת עד סף הכאב ומעבר לו. אומרים שהאדם נולד חופשי אבל בכל מקום הוא אסור בשרשראות של חוקים ומוסכמות, ובמקום הזה את ואני מסכימים בינינו על חוזה חדש. את נתת לי את המפתחות לשרשראות שלך ואני נתתי לך את המפתחות לשלי. אם לא תצייתי לחוזה ולא תעצרי אותי, אני עלול להרוג אותך בסערת הרגשות שלי, ואם אני לא אעמוד בכללים ולא אעצור כשתגידי, אז אני מצפה ממך להרוג אותי בשנתי, זה המצב הטבעי של הדברים. זה האיזון שתמיד נשמר בינינו. זה חופש מתוך מחויבות מוחלטת.

זו לא הגרסה של דיסני, שמובאת לך בחסות סלקום במבצע מיוחד לרגל ולנטיינס דיי.

זה הדבר האמיתי.

זה אהבה.

וזה כואב.