עבר הרבה זמן מאז שנהניתי ככה. אנחנו הולכים הביתה מהמסעדה, מחבקים ומחממים אחד את השנייה מהקור שבחוץ בזמן שאנחנו חולקים גביע גלידה, רגע מסרט של דיסני. הסאקי החם מהארוחה עדיין בוער בתוכי או לפחות אני אומר לעצמי שזה רק הסאקי החם שבוער בחזה שלי. כשאנחנו נכנסים הביתה אנחנו מתמוטטים על הספה. המבט השובב בעיניים שלך בזמן שאת מסובבת אותי על הגב יכול היה להזהיר אותי, אבל אחרי הכול, האם לא שתיתי כל כך הרבה סאקי? האם לא הרווחתי את הזמן הזה של חוסר הדאגות?
את מורידה ממני את החולצה והולכת להניח אותה מקופלת על השולחן, הרמז השני שפספסתי. אנחנו אף פעם לא שמים בגדים במקום, הבגדים שלנו הם בשבילנו משהו שאנחנו מוצאים מפוזרים בכל פינה בבוקר. מהשולחן את חוזרת עם החבל הסגול שנשאר שם אחרי הסשן של הצהריים. אני מביט בך בסקרנות מנומנמת שנובעת מהסאקי אבל לא מתנגד, נותן לך לקחת את כפות הידיים שלי ולאזוק אותן אחת לשנייה באותה מחווה של תפילה שמסמלת כניעה עוד מלפני אלפי שנים. ואז נותן לך להדק את הקשרים לראש של הספה. אני נותן שתי מתיחות לראות שהקשר מהודק. מסקרן אותי לראות איזה מין שולטת האלכוהול הוציא מהנשלטת הקטנה שלי. אני נותן לך תנועת ראש של אישור להמשיך ומרשה לעצמי להחליק החוצה מנשל השולט. העור המתוח של הציווי מחליק בקלות על פני החלקלקות של האלכוהול. אני עוצם את העיניים ונושם עמוק, אני לא מסתכל כשאת מפשיטה אותי ומעבירה את הציפורניים שלך על פני כל הגוף שלי.
עבר הרבה זמן מאז שעשיתי את זה. לוותר על כל השליטה. לחסום את כל הקולות. לא להסתכל על נקודות החיכוך כדי לראות אם החבלים הדוקים מידי, לא להמתין לשנייה כדי לשמוע בדיוק את הטון של האנחות, לא להתאים את הקצב שלי לנשימות שלך, לא להקפיד על הזוית של האצבע שלי כשהיא חודרת, לא למשוך את הרצועה חזק מידי, לא לווסת את עצמי לפי הקצב שלך, לא להפליק על התחת בשביל לווסת את הקול, לא לוודא שאני מגיע לכל נקודה בגוף שלך, לא לנוע לכיוון הנכון. לא להוביל בריקוד הזה.
את קושרת גם את הרגליים שלי. מחברת אותם לצד השני של הספה. חלק קטן וביקורתי באחורי הראש שלי ממלמל שהקשר לא מקצועי אבל אני משתיק אותו. בהתחלה אני מרגיש מגע, המגע של היד שלך על כף הרגל שלי שמהדהד לאורך כל הגוף שלי. המגע של השיער שלך על הברכיים שלי. את מתיישבת מעלי. אני מנסה להגיע לחזה שלך. לבלוע אותך לתוכי, להרגיש את הפטמות שלך שניצבות כמה סנטימטרים ממני בדיוק מחוץ לטווח ההגעה שלי. את מחזירה את הראש שלי לאחור ומעבירה את האצבעות שלך על הראש לי, סוגרת את העיניים שלי ומדביקה אותם סגורות במילה. לרגע אני לא מרגיש כלום ואז קצוות אצבעות. שום דבר מלבד קצוות האצבעות. קצוות האצבעות שלך. עלי. על כולי. מסביבי. בתוכי. ואז, בלי הכנה, את בולעת אותי. הפה שלך נסגר סביב הזין שלי, מתהדק ומשתחרר. אני מתחיל להתפתל. לנסות להיכנס עמוק יותר, לנסות לצאת, אני לא יודע מה אני עושה. כל הגוף שלי מנסה להתפתל מסביבך, הידיים שלי נמתחות לעברך, הפה שלי נפער, אני רק רוצה אותך, בפה שלי, בידיים שלי. אבל אני מוצא את עצמי מציית לתנועות שלך, עוקב אחרי כל גחמה ותנועה מצווה קטנה של הגוף שלך. אני אבוד לחלוטין בתוך הקסם שהוא את. ואת מלטפת, מושכת, מהדקת ומותחת. בסופו של דבר את מקיפה את הזין שלי עם השפתיים שלך ומועכת אותי לתוכך. אני משתגע, מתנער לכל כיוון, אני רוצה לזיין אותך, אני רוצה להראות לך מה אני יכול, אבל את שואבת לי את הנשמה דרך הזין כל כך חזק שאני גומר כשכל הגוף שלי משתולל, החבלים מושכים אותי, קורות העץ חורקות , הספה רועדת וכל מה שיש בי מתפוצץ, עף החוצה, נמוג לתוכך, לתוך הפה שלך. אני נרעד ונמוג.
עבר הרבה זמן מאז שגמרתי כל כך חזק, כל כך הרבה. את מרימה את הראש שלה ומתקרבת לעברי. השפתיים המתוקות שלך נעצרות מעל לשפתיים שלי. אני לא יכול להוריד את החיוך מעל הפנים שלי. את שולחת יד ומחזיקה את הראש שלי, אגודל על לחי אחת, אצבע על השנייה. אני מרגיש איך תחושת לחץ מהאצבעות שלך פותחות לי את הפה בכוח. המצח שלי מתקמט ואני מביט לתוך העיניים שלך בתמיהה. את עדיין מחייכת את החיוך החתום שלך ואני לא מבין.
לא מבין עד שאת מפשקת את השפתיים שלך ונותנת לזרע להימתח מטה, באיטיות, באלסטיות אלגנטית. בהילוך איטי, לרחף באוויר ולהיכנס לתוכי. העיניים שלי נפתחות באימה, הידיים שלי כבר מהודקות ככל האפשר לכבלים שלהן, הפה שלי פתוח בכוח, הנוזל הסמיך נוטף לתוך חלל הפה, לתוך הגרון. העיניים שלי עולות מעלה, מביטות בעיניים שלך. ואז זה מכה בי. את זיינת אותי. את זיינת אותי וגמרת לי בפה.
העיניים שלנו מתהדקות אחת על השנייה וכדי להראות לך כמה אני שלך, אני מחייך בהכנעה ובולע.
לפני 12 שנים. 2 בפברואר 2012 בשעה 15:28