וניל עם פיצפוצים

הכינוי שלו באתר היה "המורה לפסנתר", כמו הסרט האהוב עלי. כששאלתי אותו למה הוא נקרא כך הוא אמר לי שמלבד זה שהוא מאוד התחבר לסרט הוא באמת מורה לפסנתר. ככל שדיברנו יותר גיליתי שמלבד העובדה ששנינו נמשכים לאותם דברים ממש הלהיב אותי שהוא יודע כל כך הרבה על מוסיקה. חודש אחרי שהתחלנו להתכתב הוא הזמין אותי לרסיטל שלו, "זה רק מופע קטן לפני כמה חברים" הוא העיר ואמר לי שהוא ירשום אותי ברשימת המוזמנים למקרה שאני ארצה לבוא.
התרגשתי כמו ילדה קטנה ולא רק בגלל שזו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים פנים מול פנים. קשה לי להסביר עד כמה התרגשתי. אני מנגנת על פסנתר מוסיקה קלאסית כבר שתיים עשרה שנה. הדבר היחיד שהתמדתי בו לאורך זמן והשקעתי בו. כל המשפחה המצומצמת שלי למדה פסנתר ובכלל למוסיקה היה מקום חשוב במשפחה. למצוא מישהו שחולק איתי את התשוקות שלי ואת האהבה שלי לפסנתר הרגשי שלי כמו חלום שלעולם לא יתגשם.
התלבשתי יפה, מסתמכת על הפרטים המעטים שהצלחתי לקלוט בשיחות שלנו לגבי מה שירגש אותו. גרביים ארוכות, חצאית קצרה, חולצה מכופתרת ואפילו השקעתי בעניבה. במראה נראיתי כמו מישהי שהתחפשה לתלמידת בית ספר באיזו פנימייה אנגלית. סקסית.
ה"מופע קטן לכמה חברים" התגלה כאולם של מאה איש. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לקונצרט והייתי ברשימת האורחים המיוחדים. האולם היה מלא אנשים ומלא המולה אבל לא שמתי לב. העיניים שלי היו מקובעות על הפסנתר השחור במרכז הבמה. כשראיתי אותו עולה לבמה וקד לפנינו יכולתי לראות את העיניים שלו סורקות את הקהל, כשהעיניים שלנו נפגשו הוא עצר. ידענו מייד מי אנחנו. הוא ידע שאני שם ואני ידעתי למי הוא ינגן. הוא התיישב ליד הפסנתר ומתח את אצבעותיו מעל הקלידים באותה מחווה עתיקת היומין של פסנתרנים באשר הם. הוא הפנה לעברי חיוך לפני התו הראשון, לא ידעתי באותו הרגע שהפרלוד שהוא הולך לנגן להיות המשחק המקדים הארוך ביותר שחוויתי אי פעם. האצבעות שלו החליקו על הקלידים. הצלילים התפשטו באוויר. הנשימה שלי נעתקה, יכולתי להרגיש את המיתרים הנמוכים מהדהדים בין הרגליים שלי. כאילו הוא שלח כל נקישה ונקישה במיוחד לגעת בי. הנחתי את התיק שלי על הברכיים כדי הסתיר את היד המגששת ששלחתי מתחת לחצאית שלי והבטתי לצדדים. אף אחד לא שם לב. כולם בהו בבמה או עצמו עיניים. אני הנעתי את האצבעות שלי מתחת לחצאית, מחקה את התנועות של האצבעות שלו. הוא ניגן את רחמנינוב. לא. הוא ניגן את רחמנינוב להפליא. ידעתי באותו הרגע שיש לו אצבעות גדולות וארוכות, אצבעות שיודעות לנוע בתזמון ובמתיקות. אצבעות שיכולות להיכנס ולצאת מהקצב. אצבעות ש... גמרתי בשקט כבר בחלק הראשון של הקונצ'רטו לפסנתר מספר שתיים בדו מינור.