יש לי עוד רשימה, רשימה של כל פעם שגמרת בחודש וחצי הראשונים שלנו ביחד. רישום של כל מגע שגרם לך לאבד שליטה, ציון לכל פעם שהצלחתי להשכיח ממך כל דבר מלבד את הרגע, זיכרון מכל אנחה כבושה שבאה לאחר התחינה הנואשת שלך לאישור. החל מהאורגזמה הבודדת בערב הראשון שלנו ועד לעשר בסשן החמישי שלנו.
כמו בין כל שתי נקודות קיצון, חווינו אין ספור נקודות ביניים בין נקודות האלפא והאומגה שלנו. שלשה מהירה של בוקר איטי, כשניסינו להספיק כמה שיותר אושר לפני שהיום מתחיל. חמש אורגזמות איטיות ומתוחות כשבחנתי אותך לקראת המבחן שלך לפי הסיפור המתוק מהמגזין או שבע נקודות האושר בערב שבסופו נשברת כל כך יפה לרסיסים ובכית על כולי מרוב רגש.
הפסקתי לרשום במאה ושש. מאה ושש אורגזמות לאורך ארבעים וחמישה ימים.
רציתי שתדעי. שתדעי שרשמתי, שאני עדיין רושם. שיש לי עוד הרבה רשימות. עשרות רשימות של אלפי פריטים שמרכיבים אותך ואותי ואת הזמן שלנו ביחד.
אני יודע שאני לא צריך את הרשימות האלה אבל לפעמים זה מקל את העומס הבלתי נסבל על הלב שלי כשאני מקטלג ומפרט. שייקספיר כבר כתב את זה יותר טוב ממני: " אני לא אהיה קְשת-לב עד כדי כך: אני אשאיר רְשימות-מְלאי שונוֹת של היופי שלי. הוא יקוּטְלג, וכל פָּריט וחלקיק יצוֹרף בְּתוֹר נִסְפּח לַצוואה שלי, למשל: שתי שפתיים, אדומות למדי; שתי עיניים, אפורות, כולל עפעפיים; אחד צוואר, אחד סנטר, וכולֵי וכולֵי. אתה נִשְלחְתָ הֵנה בתור שמאי שלי?". לא. אני לא נשלחתי הנה בתור השמאי שלך. אני לא פה להעריך הערכות שווי או לתאר תיאורי שווא.
היום כשהיית קשורה למיטה, מתפתלת ומתחננת, רוטטת וצועקת, תחת המגע שלי, ידעתי.
אני פה כדי שאת, עם כל איבר, אחרי כל נשימה, בכל תא בגוף שלך. ברגע שאני ארצה. תגמרי.
לפני 12 שנים. 3 במאי 2012 בשעה 18:08
