שייכות

חלפתי היום בפארק וינגייט בין להקת כלבים מזילי ריר (איך נותנים להם לרוץ בחום הזה)...גולדנים שהם הכלבים הכי ילדותיים שאני מכיר ולברדורים מאותגרי דיאטה. החום הכבד הזה הרס לי את החשק ללכת לאוניברסיטה... בפארק ראיתי ידידה שצצה מאיזשהו זיכרון רחוק לבושה בחלוק לבן ועונדת סטטוסקופ סצינה מסרט לא מציאותי. רציתי לשאול אותה אם הסטטוסקופ יכול גם לזהות מצבי רוח ולא רק להגביר את צליל פעימות הלב אבל העדפתי לותר....

נזכרתי בסצינה עצובה מתוך סרט שאת שמו שכחתי (dammnit הרגע היה). טום הנקס היה תקוע על אי בודד 4 שנים ונחשב למת נתגלה חי ונוחת באמריקה הישר למסיבה שעורכים לו חבריו לעבודה. הפנים העצובות שלו אל מול הקהל הרועש פשוט הרגו אותי..."אתם לא מצליחים לקרוא אותי - כי בעצם אתם לא יודעים מה עבר עלי" האיש פשוט היה מנותק מהם
וגם אני... מתהלך ואומר שלום לאנשים, לוחץ ידיים וקובע פגישות, אבל לא מרגיש שאני באותו הסרט... היום אני לא מרגיש כלום

ילדה שטן עם מבט ממזרי מביטה בי מבעד לצמד זגוגיות מרובעות שלא מצליחות למחוק את יצר הסקרנות החודרנית שלה. יש משהו מתריס באופי שלה, משהו שמקשה עלי לעמוד מולה ועוד יותר להסתכל לתוך עיניה (אבל זה אופייני לכל הכרות חדשה אצלי). היא יושבת עכשיו בעמדת המחשב הקרובה אלי ובודקת את המייל שלה,,,, מחכה לאחותה. אני לא חושב שבגיל 19 זכיתי למבטים בוחנים כאלה....ונעים לי מאוד לזכות בהם. אבל למה אני מלא כולי בתחושה של החמצה טוטלית?
אולי יש משהו מרתיע בעובדה שהיא בעצם מ"כית בנים? ואולי זה בגלל שאני יודע שהיא אף פעם לא תטרטר אותי?

אמרו לי פעם שהמילה אלוהים מייצגת בעצם צורת רבים...ומשמרת איזושהי מורשת קדומה שבה כמה אלים "אוחדו" למהות אחת מופשטת. אם ככה אז אלוהים הוא גם גבר וגם אישה.....את בוודאי תגידי שכל זה כבר ברור.

בלי בלבולי מוח מיותרים, את אלילה. אני לא רוצה להגיד לך את זה בפנים כי,,, כי די , זהו, נגמר. עצוב לי בפנים ולמרות זאת אין בתוכי תחושה של אובדן ממשי.
אני יודע למה (ואיזה מזל שרק אני),,,כי בעצם, במקום לשמור על קשר אני סוגד לך קצת בסתר (בדרכי הנלוזה והמרושעת).
רק תעשי לי טובה אחת....תאהבי את עצמך קצת! אני כותב את זה כאן כי אני יודע שאין שום סיכוי שתגיעי לפוסט הזה אי פעם.
עם כל מה שקשה וההמולה שמסביב תעניקי לעצמך איזה treat, איזה משולש ענק של עוגת בלק פורסט או כושי חתיך שיעשה לך קרנבל. תחייכי עוד פעם אחת את החיוך הזדוני והמרושע שלך...תהיי מלכה.

"סורבה מנגו-תות או סורבה פסיפלורה-תות?"
תמיד כשאת שואלת אותי שאלות כאלו ( בייחוד לאור העובדה שמחוץ לסופר יש לפחות 41 מעלות) אני נשאר בלי מילים!
"מנגו-תות זה מצויין"
"לקחתי"
חיתוך הדיבור המלא כל כך ביטחון ורוגע מעלה בי געגועים לפעמים המעטות שבהם הצלחנו להחליף יותר משלושה משפטים בהסכמה מלאה.
"טניה אמרה שלא ירקת לכיוון שלה, זה נכון?"
"כן"
"ולמה?, אם לא אכפת לך לענות ....כמובן"
"היא דו מימדית, מן פלקט כזה...את יודעת"
"כן, נו ..."
"....ואין לה את הרגליים שלך"
"אוווווהו"
פרימה דונה שלי, מתוקה וססגונית. אולי בעוד כמה מסיבות לייטקס אוכל סופסוף לגעת בך.

קפה וחברים ושיחות ריקות בלי כל מה שאני ובלי כל מה שאמיתי בשבילי, מזה נחלצתי הרגע. אני חייב להבטיח לעצמי שלא אסחב יותר לארועים "חברתיים" שבהם אני נותר ספון בפינת סלון מנוכר עם כוס יין חמצמץ. מוקף בכאילו אנשים שכאילו מבינים לצד ידידה שדכנית\שחצנית ש"מכירה את כולם" ויודעת מה הכי טוב בשבילי.
enough
שימי לי קצת אמת בכוס ?!? O fucking K

ערב קריאה בדסמי....על כוס קפה טוב....וסיגריה.
זאת הפנטזיה שלי (כרגע).

בחדר כחלחל עם אור עמום המתנתי לך סחוט מעייפות. המתנתי לך שתבואי.....ובאת. פשטתי את זרועותי לצדי המיטה וחייכתי במבוכה. התיישבת לידי ובלי להניד עפעף צבטת אותי פעם אחר פעם ואז עוד פעם אחת עד שהחיוך שלי התחיל להפריע לך, אמרתי לך שזה טוב, שעכשיו אני יודע שאני לא חולם ואת סימנת לי לסתום ואמרת... "זה מזה לא מעניין אותי".

צודקת

שניה לפני ישיבת הבוקר (יום שישי, למה? למה? למה?) אני מותח את רגלי לכל מיני כיוונים משונים בנסיון נואש להדמות למסטר שלמדתי ממנו. כאבם של השרירים הנמתחים הוא הכאב היחיד שאני מעז לגרום לעצמי.
מסתבר שכל הקוצניות שאפפה אותי אתמול פסה לה בשעת המין המאתגרת (בכל זאת 03:00 ?!?). הייתי מעדיף את חצות הלילה זה זמן עדיף בעיני, אבל, וזה אבל גדול מאוד......רצה הגורל ואתמול ניטלה ממני השליטה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן. היא הובילה אותי וזה היה כיף!

אני לא רואה שם כלום. הכל עבר הכל זז .........
החדר נע במהירות מסחררת. הכל שם רץ סביבי בקצב מהיר. אז מה היה שם חוץ ממני ומחדר אינטימי ומוזיקה טובה?
היית גם את, את סובבת את החדר במהירות האור וגרמת לי לחוש שוב את אותו הכאב הטוב.
מצטער מותק, אני לא "מאלה שחוזרים". אני זוכר שהבטחתי לך פעם אחת רק עוד פעם אחת!....עוד סיבוב ברכבת השדים, כמו איזו הבטחה לילד קטן. אבל עכשיו זה סוג של לא מתאים.
תפסיקי עם כל ה...."להיות הידידה הטובה ביותר שלך " נמאס לי כבר לשמוע את זה.

אני רוצה את ה... full monty.

לא פחות

"סולידי"....שמעתי את המילה הזו עשרות אם לא מאות פעמים. לא, אני דוקא לא חושב שאני כזה....כולם אומרים לי שכן אבל באמת שאני לא. אני מאמין שהקרקע הכי יציבה בעולם צופנת בתוכה עולם שלם של מצוקים ותהומות שהגישה אליהן קשה ואפילו בלתי אפשרית.
אז כן,......כן כן אני "אגוז קשה לפיצוח", גם את זה שמעתי לא פעם. לפעמים אני באמת חושב על עצמי כאל איזה אגוז המחכה למפצחת האגוזים שלו.

תנועת הנחש שלה מבשרת על כוונות זדוניות. היום כשנסענו יחד לפגישה בקשר לפרוייקט החוצפנית העזה ללטף לי את הירך ולטפוח כמה פעמים על הברך שלי. אהבתי את זה כי אני אוהב "לא להיות אדון לגופי" (לפעמים) והעובדה שהתרכזתי בנהיגה "סייעה" להתפתחותה של התחושה הזו. אותה החוויה בנוסף לליטוף קל בין השכמות כשיצאנו מן החניון גרמו לי להבין שהיא לא סתם בחורה צינית. היא בחורה צינית שרוצה ממני משהו.

אבל פיה וליבה אינם שווים (כך לפחות נדמה)...האם היא רוצה אותי או שהיא רוצה את כל כולי...האם רק הבשר, או שהיא מעוניינת גם בנפש?

היום הרהרתי באפשרות להסתתר תחת איזה ניק מוזר שיהווה מעין הצהרת כוונות. אחרי שניות בודדות של מחשבה הבנתי שלהקרא "הצליפי בי 9" או "יונק הבהונות" זה די פתטי לגילי. אם יורשה לי לחזור צעד אחד לאחור, אני די מופתע שבכלל חשבתי על זה ולא ברור לי למה כתבתי את זה דווקא כאן.