שייכות

מפגש קצר עם חתולת רחוב זועמת הותיר אותי המום וכאוב...אפשר לומר שלמדתי שיעור בעוצמת הרכות והכל בגלל שרציתי ללטף אותה תוך כדי זה שנתתי לה לאכול לי מהיד.
ככלל אני נזהר מאהבות חדשות ומחתולי רחוב...את שניהם אני אוהב, אבל גם זה וגם זה עלולים להותיר בי צלקת עמוקה מדי.....לא כדאי.

קראתי פעם שיר הייקו

"מנמנם
מתעורר, מפהק ארוכות
והולך לעשות אהבה חתולית"

זו אהבה שיש בה כאב, נכון?

רק אתמול חבר הסביר לי שמה שאני רואה בבריכה לפחות פעם בשבוע נקרא
camel toe pussy. אני לא אומר, אפילו לא לרגע שזה אפילו מוזראו שזו סטייה (רחמנה ליצלן), אבל לעשות מזה עניין גדול, זה סוג של לא מתאים.
והיום בבוקר על כוס קפה בסייסטה...שותפתי לכוך המעבדתי שבו אני חי... הציגה לפני את זוג סנדלי\נעלי הנוחות השבע עשרה שקנתה. טבע נאות הפעם, ומן הסוג המשובח יותר. כ-מ-ו-ב-ן (וכרגיל) שנהניתי יותר מן הבהייה בכפות רגליה המטופחות. אבל בכל זאת לא יכולתי שלא לתהות על התופעה המאוד מעניינת (והקצת מדאיגה) לפיה נראה כי בנות המין המתוחכם מעדיפות לקנות רק את מה שנוח. דיליה חמודה...נעלי עקב, בייחוד אלו המסתיימות בחוד סיכה מאיים "יעשו לך רגליים יפות" (שמעתי איזו מוכרת נעליים אומרת את זה פעם).....אז יאללה

חזרתי כבימים עברו להשתמש בספוג רחצה מחוספס וקשה מהסוג שקשה למצוא היום. לאט לאט אני לומד להעריך מחדש את תחושת הצריבה, בעת הכניסה מתחת לזרם המים החמים, לאחר קרצוף חזק של העור. האם גרימת כאב לעצמך יכולה להיות ממכרת? אני מאוד חושש מהיום שבו לא ארצה לומר למישהי שאני אוהב...."אני רוצה שתכאיבי לי".

ידה הנשית והחזקה אוחזת בכתפי ומהדקת את אחורי אל אזור חלציה. משחררת אותי ומשיבה אותי אל אותו המקום. ריחות זיעה ובגד עור משובח התערבבו והשרו בחדר ניחוח מיוחד. פלחי ישבני המאדימים הגירו ריחות של צריבה וכאב. הגדלתי את הפער שבין ירכי, בעצם פיניתי לה דרך דרך לקחת את כולי, את כל מה ששלה.
כשלחצה אותי בפעם האחרונה הרגשתי את הבל נשימתה סמוך לאוזני ואת שדיה נלחצים אל גווי. ברגע אחד..........היא שיחררה הצהרת אהבה ,בעודה טועמת את תנוך האוזן שלי. מיותר לציין כי זו היתה הצהרה שהיא לעולם לא יכלה לעמוד בה, אבל אז עוד רציתי להאמין.

אתמול הכל התחבר....אבל לא לגמרי.
כדי להפיג את המתח העצום שנבנה לאטו במהלך השבוע האחרון יצאתי לבלות וביתר דיוק יצאתי "לבילוי אמיתי". הגעתי אל המקום הקבוע בידיעה ברורה שאשאיר שם שטר גדול והרבה נוזלים. הדבר הראשון שקפץ למול עיני הוא העומס הרב שישנו בפאבים סטודנטיאליים במהלך תקופת המבחנים (הי אתם לא צריכים ללמוד?!?).
היה אתמול לח באופן יחסי לשאר השנה....לחות נעימה דווקא. רכנתי על הבר ורוקנתי כמה חצאי בירות ועוד כמה שוטים. פייר...אפשר לכתוב מחקר מדעי על שפת הסימנים המתקיימת רק בין שורת שתיינים שיושבים על הבר והברמן עצמו. אבל חוצמזה מישהי שם התרגשה ממני. אני לא יודע למה, הגעתי בשביל האלכוהול ותו לא ויחסית לרוב הזמן די שתקתי. זה טוב מאוד לדעתי, כי לזכור פנים קשה לי וזה יהיה מאוד מביך להתקל באוניברסיטה ובעצם בכל מקום, במישהי ששאלה אותי פעם, כשהייתי במצב מאוד סהרורי ולא מאוזן....."יש משהו שאתה מעדיף לעשות?"
לא שזה נדיר לשמוע את זה כשאתה לא מחוייב לאף אחת, אבל התשובה...התשובה.........
"אני רוצה שתשבי לי על הפנים!........."
איזה חינוך! אני פשוט ילד טוב, ממש מלאך, אלטרואיסט וסוף סוף בלי הרבה מאמץ קיבלתי פרס ראוי על התנהגות טובה!

בגלריה היו הרבה תמונות של כאילו אמנים שיודעים למשוח צבעי שמן יעל בד מתוח. אבל רק אמן אחד, וליתר דיוק רק אמנית אחת ציירה את המצוי בנבכי ליבה. דומינה יפהפיה דקת גזרה אוחזת בשרשרת קצרה שהקצה השני שלה מסתיים בצאוורה של בחורה כנועה הכורעת ברך לפני גבירתה.
הגבתי לרחש שנבע מן הקולגה הלא קולגיאלית שלי...

"מה אכפת לי אם אלה מודליסטיות...או שזו תמונה. כדי להציג את זה כאן צריך יותר מאומץ,...
בתמונה הזו היא הפגינה מידה לא מבוטלת של כנות........."

הצלחה חלקית הייתי קורא לזה. הפאונד האחרון מחגיגות אפריל העליזות ירד באופן סופי השבוע, אפשר לחזור לחולצות הקייץ שעבר....מי שלא מבין למה אני מתכוון כנראה לא יודע מה זה לגדול כילד שמן. הגעגוע היחיד שיש לי לזמנים ההם....קשור בעצם למלכת הכיתה (לא יאמן מה הייתי מוכן לעבור פעם כדי לסחוט איזו מחמאה).

היום חזרתי אפוף מהעבודה ספוג בריחות הרחוב שעברתי בו. סגרתי את דלת הבית מאחורי גבי ונבלעתי באפלוליות הדירה השלתי את כל בגדי. ניגשתי אל השלט והפעלתי את המערכת. צלילים מ Rose rouge של st. Germain מילאו את הבית.
יצאתי לאחר מספר דקות של מקלחת קרה ...אל המטבח. בדרך נעמדתי אל מול המראה הגדולה והבטתי בקליפת גופי. ניגשתי אל המקרר והוצאתי לימון חצוי מחצתי אותו על החזה ומהר מאוד כל חלקי גופי הדיפו ניחוח לימוני......; ואז שיחקתי את המשחק שלנו עם קוביית הקרח. העברתי אותה על כל המקומות הרגישים ואני נשבע לך שלא צייצתי.
קיללתי אותך, מיד אחרי שכל קוביות הקרח נמסו..........וחזרתי למקלחת.

היום בבוקר נשבעתי שאקנה חלב, קמתי מאוחר (לילה מאומץ במעבדה), פתחתי את דלת המקרר ו....nada.... בוקר בלי קפה הפוך הוא בוקר הרוס!
כאב ראש...כאב ראש....כאב ראש....

הישיבה בלילה (בלילה, דוקא בלילה!) הייתה הסשן הארוך ביותר שיכולתי לעבור בלי לצרוח. ארבע שעות שהן 240 דקות של שעמום ואוירה עכורה. למזלי לצדי ישבה הדיווה האולטימטיבית דיליה בגופיה אדומה וג'ינס כחול פשוט (פשוט וטוב). זה שניהל את הסשן האיום הזה טרח לשחרר כל הזמן הערות סרקסטיות על חוסר ההקשבה שלי ובכל פעם שזה קרה נאלצתי לדקלם מחדש ובחוסר רצון מופגן, את משפטיו האחרונים.
מבט קבור ברצפה לא בהכרח מעיד על חוסר עניין. להיפך היה לי עניין רב....בכפות הרגליים של דיליה. הבחורה פשוט מלכה! היא הגיעה לישיבה בלבוש הנונשלנטי שלה, זרקה את התיק בחוסר עניין על השולחן וחילצה כפות רגליים מושלמות מנעלי סירה של טבע נאות. לאורך כל הישיבה היא נהמה... בכל פעם ששאלו אותה לדעתה. אבל עזבו את זה...כפות הרגליים, ....מידה 38 של מלכות טוטלית, ציפורניים מטופחות ובהונות ארוכות וחיוורות, עקב ורדרד וכריות אדמדמות, וגב כף רגל חיוורת (שונאת שמש....היא פשוט שונאת שמש).
תוך כדי שמיעת המילים העמומות ברקע דמיינתי איך שפתי לומדות את פאר היצירה הזה בעודה קוראת איזה ז'ורנל אידיוטי. בשבילך מותק רק foot massage מיוחד, בשלושה שמנים ארומטיים שונים.......כשאני אסיים אתך, את תלכי על עננים!!!

אומרים שאם אתה עוד נפעם למראה לוליין בקרקס ואם אתה מתרגש למראה רכבת הרים או מרכיבה בשיא המהירות במורד הרחוב הכי מפחיד שאתה מכיר....אז אתה חי!
אומרים גם שאם פרח קטן, או גור חתולים מילל או צחוק של ילד וגם יד מלטפת מעבירים בך רטט....אז אתה גם מרגיש דברים.
הייתי רוצה לחזור ולהרגיש....את מה שהיה כל כך קל לחוש פעם....ולחיות על הקצה ולהרגיש אהבה וכאב וביטחון ופחד כמו פעם.

אבל לא לבד...אני לא יכול לבד

יש קלישאה שאולי עוד לא שמעת אבל מעכשיו היא תהיה כלואה בזכרונך להרבה זמן (אני מקווה). השתקפות עינייך בעיני, שכל כך ריגשה אותך אז, כפי שאת אומרת היא בסופו של דבר רק השתקפות ולא יותר מזה.... תופעה פיזיקלית חסרת משמעות.
לא ראית שם אותי....ואני בטח לא יודע על מה את מדברת!