אני לא ממש שואב כוח מהעובדה שטוב לי עכשיו. בכל זאת יש בי איזו ציפיה דרוכה למשהו שיקרה. אתמול לאחר זמן רב בו לא ראיתי אותה, נתקלנו האחד בשניה באיזה פרוזדור קריר באוניברסיטה. התיישבנו על הספסל מול הבר סלטים ובנונשלנטיות שכל כך מתאימה לה היא הניחה יד קרירה על הברך שלי...."תש'מע יש לי משהו לספר לך".
נגיעה כזו מסמלת עבורי את תחילתו של עידן חדש, אך אויה..כנראה שלא כך הדבר לגביה!
בלה בלה נאג' נאג'...ווינק ווינק sorry mister, your wife does she have a camera? התאמצתי מאוד להראות לה את חוסר העניין שלי בדיאלוג הרדוד הזה
"אני שמח שמצאת לך בית חדש...החתולה שלך עוד בחיים???"
"אתה יודע מה...כשיהיה לך חשק לדבר איתי תתקשר, עד אז עזוב....פשוט ..דייי"
חזרתי הביתה לאחר "יום עבודה" חסר חשק וציפיה ליום שאחרי. בBBC Prime יש עוד תכנית עיצוב משעממת, בערוץ 8 משפחות מחליפות הורים (או ילדים....לא הבנתי) סיימתי עם כל הספרים שרציתי לקרוא ואין לי מה לעשות.
היא לא תתקשר קובי!!! עדיף שתלך לישון.
לאחר שניסיתי וניסיתי וזה לא הלך החלטתי לחזור לכור מחצבתי מעוז הבירה והזיתים הדפוקים המקום שהניב לי לא מעט דייטים שאיכותם סבירה, הפאב.
אין הרבה מקומות כאלה שאפשר פשוט לזלוג אליהם בטישרט, ג'ינס וכפכפים בבאר שבע ולצאת מהם עם פרטנרית ונילית ללילה אחד,
אבל אתמול לא היה היום שלי....וכנראה שגם לא היום
לפני 19 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 9:46