כל אדם שפגשתי היה מסתכל על אנשים אחרת, כמו מחפש איזו פינה מוכרת או אהובה יותר על פני אחרות, אצל רובם מדובר בשדיים או כתפיים ?
הגעתי היום לעבודה מוקדם מאוד בבוקר סהרורי ונטול כל אמפתיה למי ולמה שמסביבי. לא הספקתי לשתות אפילו כוס קפה אחת ואז.....כשטעם משחת השינים עוד בפי נכנסתי לאחת המעבדות. למזלי האדם הראשון שפגשתי, הציע לי קפה הפוך. האדם השני, ידידה (ולא יותר מזה), נעלה סנדלים שחורות מהסוג שכבר לא רואים כל כך.....אולי אצל כמה חיילות ( מורות חיילות בדרך כלל). מבעד לרצועות הציצו שתי כפות רגליים חיוורות עם אדמומיות קלה באזור העקב והבהונות..... ברור שכפות רגליים אלו לא ראו אור יום כבר כמה זמן.
אבל מה שמשך את תשומת לבי היה הגוון הצהבהב שעיטר את בהונות רגליה. העפתי לכיוונן מבט ארוך מהרגיל
"כן......החלטתי לאוורר....."
"לא, דווקא שמתי לב ללק ששמת...יפה לך!"
"תודה"....היא אמרה ונבלעה מאחורי איזה שולחן ענק בקצה האחר של החדר.
"זה למון-ליים" היא מילמלה
אישית, אני מעדיף שזיף, אבל מה לי ולענייני אופנה הרי מה שבאמת רציתי זה להציע לה איזה foot massage
לא יאמן שאני יושב 20 מטר ממנה וכותב את זה....
The world is unjust......and that is (only) a summary statement
לפני 19 שנים. 16 ביוני 2005 בשעה 8:41