שייכות

נתקלתי היום בפנים מוכרות של מישהי מפעם. הבחורה היחידה(!!!) שבדייט הראשון הראתה לי את מקום העבודה שלה. מבוך של קוביות באולם ענק עם מיזוג מעצבן, אור פלואורוסצנטי מדכא ושטיח רך מקיר לקיר. אני לא מבין....לזה אנשים שואפים??? עד אז חשבתי שהקומיקס של דילברט הוא פיקציה מוחלטת.
"יעל ? תהל?.....אני מצטער שכחתי"
"איה"
"נו ואת עוד שם?" (כאילו שהעור החיוור כמוות של הפנים שלה לא אומר הכל)
"כן"
"טוב"
לחצתי על escape ונעלמתי לאיה בריחוף קליל.
חסרת עוצמה, חסרת אישיות חסרת יכולת הבעה....וחוסר הסטייל במיטה, אוף נו באמת, למה דווקא בזה אני נזכר.
ודווקא מאותגרת כמוה מקבלת משכורת של 5 ספרות.
ברחתי אל אחד ממשרדי המחלקה רק בשביל שאיה תתפוס אותי שוב ותזמין אותי לקפה אצלה....למה אמרתי לה כן??? בפעם הבאה קובי...just say no!

איזה מין עולם הפוך....מין.....עולם הפוך....מין.
אני זוכר איזו הרצאה שישבתי בה בתואר הראשון, הרצאה על עולם הפוך, חגיגות הסטורנליה. המרצה הקדישה שיעור שלם לחגיגות הסטורנליה ביוון העתיקה. בלשון ציורית היא תיארה איך היוונים עשו כבוד למיתולוגיה והחיו אותה באמצעות הצגות תיאטרון ופסטיבלים צבעוניים. בחג הזה העבדים היו לאדונים והאדונים לעבדים, השפחות לגבירות והגבירות לשפחות וכל עבד יכול היה לעשות באדונו כרצונו. היא סיפרה לנו על אצילים שהולקו בפומבי ועל גבירות נכבדות ששטפו את רגלי משרתותיהן. יום לאחר החג העולם היה חוזר למצבו הנורמלי.
את המרצה הזאת הכי אהבתי....נהגתי לשבת תמיד בשורות הראשונות, רשמתי כל מילה רק כדי שאוכל לחזור על כל פרט ופרט בבית. בשיעור הספציפי הזה התיאורים העסיסיים הרסו לי את הריכוז....ישבתי בכיתה רגל על רגל ודמיינתי איך גבירתי מצייתת לפקודותי....ומענישה אותי על כך במוצאי החג.