כמה שנים לפני תחילת הספירה האל מחליט ללדת חלק מעצמו כדי להושיע את האנושות. בפועל מה שהוא עושה זה להסיר אחריות מעוולות העולם. עד כה הכרנו מן אל כזה כמו ילד חמודי שהחליט לבנות קן נמלים כי הוא משתעמם לבד ונמאס לו ממלאכים, בעיקר מיפיוף ספציפי - לוציפר. מבשל את אדם ומתבל בקצת חווה - לשם סופט פורן. בשלב הזה אין עדיין חוקים, אין מוסר ובכל זאת האיסור לדעת ולחיות. חווה מתפתה מאיבר גדול יותר, נטול גוף, וסועדת איתו לדעת. אז, היא חוזרת לאדם ומשכנעת אותו לחגוג איתה.
מה תמוה הדבר: אם אין דעת - כיצד עליהם לדעת לא לאכול מהפרי האסור?
האל מגרש. כמה שנים מאוחר יותר הוא מגלה להבל שהוא יכול להרוג, ובסוגריים ניתן להוסיף שהוא אפילו קצת מעודד אותו לעשות זאת, הרי הבל מביא קורבן קודם לקין. האל מכין את הרקע לחוק הראשון, ביצירת סיכסוך וקינאה, מודיע עליו ומעניש - ואז עוד משחק אותה תמים משהו.
האנושות מתגלגלת, גדלה, מתרחבת, פיתויים חדשים נוספים, איסורים מתרבים בהתאם ואז - שוב נמאס לו! מציף את הכל, שוב קצת אונס, גילוי אריות, משכב זכר, משכב בהמה. המין מסגסג בהגדרות טריות.
בין לבין, אני לא בקיאה אבל אני יכולה לנחש שבני אדם התבאסו רצח על אלוהים אם הם עברו להאמין בפסלים מעשי ידיהם. שוב, מוצא לו איזה אדם, מפתה אותו בבינה, מבטיח לו הרים, גבעות וגוי גדול העיקר שיעזוב את כל היקר לו לטובת ארץ יבשושית עם 7 סוגי צמחים - אם יותר לי לציין: דיי מעט יחסית למקומות רבים ובעידן הנוכחי - לא משתלם כשהכסף (נפט) מצוי במקום שאותו הוא נטש. אבל מה? תרצח את הבן - רק לאות נאמנות... כמו שהבל עשה כשהוא קינא באחיו כך האל דורש לרצוח אהבה המתמודדת בהצלחה מולו, ושוב נזכיר שבאהבה הזו גלומה מהות ההבטחה, כי איך יהיה גוי גדול ללא צאצאים.
סדום ועמורה - מקח, איוב - הימורים עם לוציפר שכאמור בגללו נוצר האדם. אלוהים כל הזמן עסוק בהמצאת מצבים ליצירת איסורים על מנת להעניש - סדיסט.
בקיצור, יולד את עצמו ומתחיל להטיף לחמלה, לסליחה, לצדקה ואהבה ובאותו זמן גם סח על חטא שבמחשבה: לא רק שאסור לנאוף - גם אסור לחשוב על זה, כאילו הוא שכח שהוא זה שהוביל אתנו לשם. דה סוסיר אומר שעד שלא קיימת מילה מסויימת אין גבול כזה במחשבה - כלומר אם אין מילה לבגידה - לא מתקיים המצב בגידה. כשהאל יוצר איסורים - בו זמנית הוא מאפשר את קיומם, הוא מייצר את האופציה לכך. ואז מה? מה זה אומר לשכוח את הבלי העולם, אותו עולם שהוא יצר? מה זה אומר שהוא מת למען כולם כשהוא זה שמעניש? מה זה אומר שהוא סובל למען כולם אם הוא זה שמייצר את הסבל? לא דיי בסתירות האילו והוא מוסיף את הנטישה - נוטש את עצמו כדי להבין כיצד זה מרגיש להיות הצעצוע שלו ובזאת הוא פותר את עצמו: הנה, אני חווה את מה שאתם חווים - זה לא נעים ולכן כולכם מקבלים מחילה. למדתי, הבנתי וכעת אני מסתלק מהעולם. מאז באמת לא שומעים ממנו. נמאס לו. נפטר. נפתר.
לפני 14 שנים. 26 באוקטובר 2010 בשעה 14:09
