כל האמת!!!

באותו אחר הצהריים הייתי מורעב. גברתי ואני לא נפגשנו מזה זמן, היו רגעים שחשתי שאני משתגע. המרחק הוציא אותי מאיזון. לא הייתי רגוע.
אמנם, מדי יום הכריחה אותי גברתי להתקשר אליה מהסלולארי כשאני מתייצב במקום מבודד, כמו חדר מדרגות אפל וטחוב, ולאונן באוזניה ככלב שוטה. כשהייתי מתחרמן די צרכי, הייתה פוקדת עלי לבקש רשות ולגמור. הייתי מתחנן להסכמה וכשזו באה נטרפתי מאורגזמה ומאיבוד חושים. אולי בשל הפעילות היומית המטרפת הזו גבר בי הרעב לגברתי האמיתית, במראה בשר ודם שלה.
כשפגשתיה, נעול בכלוב על הזין העלוב שלי , ומצויד באביזרים שפקדה עלי להביא, הבנתי כמה שיוועתי לנוכחותה. על השולחן הנחתי זרד חדש שקטפתי מאחד השיחים ברחוב וכן גלגל כאב משונן ומוזר אותו רכשתי בחנות בדסמ עלומה בלב העיר.
משנכנסה חמושה בשמלה כהה ומטרפת אל סלון הדירה היו הורמוני הרעב שלי זוטרים לאלה של גברתי. נראה היה כי הבערה שלה גדולה שבעתיים משלי. שלוותה והשקט שלה עמדו בניגוד גמור לסערה שחשתי שמתחוללת בתוכה פנימה. היא המעיטה בדיבור. הניעה ראש, הניעה רגל ואני כבר ידעתי מה היא רוצה. מצאתי את עצמי על ארבע מלקק באדיקות את כפות רגליה עם ציפורניה המלכותיות הצבועות בכתום, המבצבצות מתוך נעלי העקב המהודרות שלה.
הליקוק המטרף נמשך ונמשך, אך בתוך תוכי ידעתי כי בכל רגע תגיע גברתי לתוכנו האמיתי של המפגש. ההצלפות הבלתי פוסקות באחוריי גרמו לעורי החיוור להסמיק לגון אדום יין, כפי שאהבה גברתי. את הזרד הנוכחי לא אהבה ("הוא עבה וקשיח מדי..פישלת"), את חגורת העור שלמתניי ואת גלגל הכאב אהבה גם אהבה. בין לבין לא ויתרה על טקס ההשפלה הנוראי מכל – חיבור האטבים הקבוצתי לפטמותיי ולאשכיי ונענוע האיבר המכווץ והעלוב שלי שוב ושוב למעלה ולמטה במבט מלא בוז.
ברגעים אלה אני מבין עד כמה משמעותית היא עוצמתה של גברתי, ועד כמה עצומה היא עליבותי. זאת כשאני מביט בזין הזעיר שלי כלוא בכלוב מפלסטיק עם מנעול ואטבים הדוקים עמוק עמוק בבשר אשכיי המתוחים.
הפעם הוסיפה גברתי לטקס את גלגל הכאב המשונן שריקד לו בין אצבעותיה ויצא למסע רדוף עינויים על עורי, בין אשכי, אחוריי, בטני ורגליי. ראיתי כוכבים, אך לא רציתי שהרגע יגמר לעולם. הוא אכן ארך דקות ארוכות ובלתי נגמרות, עד שמאסה גברתי בסיטואציה.
כעוצמת אכזריותה, כך עוצמת רגישותה. כך עטפה אותי גברתי בחום גופה הרך. מלטפת, מרגיעה, כאילו בקשה לאמר, אני שומרת עליך,אני כאן עבורך כשם שאתה כאן עבורי. היכולת שלה להפוך עורה, כאילו לא קרה דבר לפני רגע, היא בבחינת חידה בעיניי. אמביוולנטיות לשמה.
חלצתי את נעלי העקב שלה, עיסיתי את כפות רגליה הדואבות וניסיתי ללקק את פי הטבעת המוטרף שלה, ברשותה כמובן. היא הסכימה לשניות ספורות בלבד ואני התכווצתי לי בשקט בפינה. מדי פעם הגשתי לה בתחינה את חגורת העור והיא חזרה להצליף בי שוב ושוב בעודי רוכן על ברכי כשידיי אוחזות בשולחן הסלון. לקינוח, טפטפה עלי שעווה רותחת - פטמותיי ואחורי התמלאו להם בחלב נרות מבעבע ואני ראיתי כוכבים, תרתי משמע.
לאחר שנדבקתי אל בין רגליה וליקקתי עד בלי די , הגיע רגע הפיסטינג אותו כה אהבה. הפעם התמשך הוא זמן רב מן הצפוי ובלבי תהיתי מדוע. האם משום שאיני מבצע את מלאכתי כיאות, או שמא באה על סיפוקה מאכזריותה המתפרצת. לבסוף הגיע הרגע המרגש של הגמירה המפרכסת עם גלון הנוזלים המשפריץ מבין רגליה של גברתי ואחריו הצפייה המהפנטת בה כשהיא מפרכסת שוב ושוב ורועדת עד לרגיעה.
משהתאוששה קמעה ומשהבנו שנינו כי עוד רגע קט ניפרד, נכנסה גברתי לטראנס בלתי שיגרתי. הצטוויתי להביא לה קערה עם קוביות קרח ואת החגורה שכה אהבה. במשך עשרים דקות - כמעט ללא הפסקה לנשום אויר - הצליפה בי גברתי שוב ושוב! בעצמה, באכזריות וללא הרף! ההפסקות הקטנות בין מקבץ הצלפות זה או אחר התרחשו רק כדי לדחוף אל אחורי קוביית קרח קפואה נוספת.
התקשיתי לנשום מעצמת הכאב ומהשינויים בו. קיפאון הקרח אל מול חום העור הבוער של אחוריי. מעולם לא חוויתי סוג כזה של כאב מרוכז, זעקותיי, התפתלותי וכאבי התגברו להם. אך גברתי כלל לא גילתה עניין בסבלי. סבלי רק הגביר אצלה את עצמת ההצלפות. לא הייתי רחוק מאבדן ההכרה או התמוטטות פיזית מוחלטת.
"אף פעם לא היית ככה", מלמלתי לגברתי בשארית כוחותיי משסיימה. "תמיד אתה אומר את זה", הפטירה בשקט. נפרדנו לדרכנו כשאני מעניק לה כתשורה ספר אותו חיפשה נואשות ימים רבים ואני איתרתי אותו בחנות אספנים מיוחדת.
חשתי כי גברתי מאושרת ומסופקת וגם אני חשתי כך בעקבותיה. נפרדנו בהפרש דקות אחדות ונעלמנו אל הרחוב החשוך, איש איש לעולמו השני. או שמא הראשון. לא ברור.