כל האמת!!!

"אחכה לך במגרש החניה ב 11 בבוקר, אהיה מאחורי המשאיות. תצטייד בחגורה האהובה עלי ובגלגל הכאב החדש", סימסה לי גברתי.
החרדה אחזה בי.
סשן תחת כיפת השמיים, השפלה בפומבי, ירידה על ארבע בפניה קבל עם ועדה - אירועי הפטיש של גברתי, עוד מיום בו שוחחנו לראשונה בכלוב. חששתי מיום זה עד מאד. עד עתה היו מפגשנו מאחורי ארבע קירות בדלת אמותינו. כל העת הדגישה גברתי כי קרבה העת למפגש פומבי.
ההגיע הרגע הזה?
בקושי רב מצאתי את המגרש האמור. גברתי ישבה במכונית הלבנה עם נהגה הפרטי הקבוע והנאמן. היא רמזה לי באצבעה היכן להחנות את מכוניתי. יצאה את פתח המכונית ושלחה את הנוהג בה לדרכו. נותרנו שנינו. עצים מוריקים, שמיים כחולים. משאיות ואוטובוסים חונים סביב. אנשים צועדים במרחק. מקום הזוי למדי לעריכת מפגש שכזה עם גברתי, אותה ראיתי לראשונה בחיי באור...יום.
פתחתי את דלת הנוסע שבמכוניתי ועמדתי מולה. גברתי הסירה מעלי את החגורה האהובה עליה ופקדה עלי להתכופף אל הכסא.
"תהייה בשקט, לפני שכל השכונה תגיע לכאן", סיננה בלחש, אך בביטחון המאפיין אותה, ואז החלה להצליף. שוב ושוב. הפסקות קצרצרות כדי שאוכל לנשום מחדש באופן עצמוני. ושוב סדרת הצלפות. שוב הפסקה. הכאב היה נוראי. ההשפלה לארוע שכזה, כשאני לבוש בבגדי העבודה הרשמיים מחנות היוקרה הניו יורקית הייתה עצומה. לא הייתי מאמין שאמצא עצמי בסיטואציה שכזו כשרכשתי את העניבה ממילאנו והנעליים מבולוניה.
גברתי הצליפה והצליפה. חשתי באחוריי בוערים. צרחתי. צווחתי. השתוללתי. לא נראה כי נים בעצביה של גברתי התפוגג ולו לשניה. בשלב מסוים שלפה את גלגל הכאב שהושטתי לה והחלה לחרוט באחוריי ללא רחם.
"יורד דם", סיננה בהנאה מרובה ואני התכווצתי לחוץ עד אימה.
כל העת הזו הזדקף לו אברי וגדל למימדים לא מוכרים. "מה זה?", שאלה חצי בפליאה וחצי מבודחת. נלחצתי. היתכן שהזין שלי מתקשה בשל ההצלפות והכאב? נותרתי חסר מילים. ההצלפות המשיכו כשאני עומד ומאונן עם הוראה ברורה שלא לגמור. מדי פעם בצבצה טיפה וגברתי העבירה אותה עם אצבעה לפי. ליקקתי ובלעתי.
לפתע , ללא הכנה מוקדמת, שב הנהג במכונית הלבנה והחנה מרחק מטר מאיתנו. פלצות אחזה בי. התכווצתי באימה. גברתי ניסתה להרגיעני ופקדה עלי לשבת בכסא ולאונן שוב ושוב עד שאגמור. כך היה. חשבתי שאני מאבד את הכרתי מרוב תשוקה. נצרכתי לדקות ארוכות כדי לסדר את הנשימה הבלתי סדירה.
"אתה לא צריך את גלגל הכאב עד לפגישתנו הבאה...נכון?", שאלה. הנהנתי בראשי, מעולף למחצה. גברתי נפרדה ממני עם גלגל הכאב באמתחתה, נבלעה במכונית הלבנה ונעלמה מאחורי ענן אבק במגרש החניה ההזוי.
אחרי דקות ארוכות התאוששתי לי התלבשתי וחזרתי אל כסא הנהג, ממשיך לפגישתי הבאה, מוטרד משאלה אחת בלבד: מדוע לקחה את גלגל הכאב? איזה גוף יפגוש בו בימים הקרובים???