הוא שכב על המיטה ללא כסות לגופו. שרוע על בטנו, רגליו מפוסקות ומתוחות, ראשו על כרית. עיניו נעוצות במסך שמולו, צופות בשידור חי בתכנית ריאליטי המשודרת במיוחד בשבילו.
על המסך מתמקדת המצלמה בתחת לבנבן, לא ברור אם של גבר או אשה. תחת עדין, "תפוחי" בלשון המבינים. מדי שלוש שניות נראתה יד אוחזת בידה ענף ירקרק טרי ודק, מצליפה בעוצמה על העכוז הלבנבן. לאט לאט הפך העור הלבן לאדמדם, אדום, חרוך מן ההצלפות האימתניות הבלתי פוסקות שוב ושוב. ברקע, מרמקול המסך נשמעו אנחות קורעות לב המהולות בבכי בלתי נגמר.
הוא צפה בשידור בעיניים כלות. ההצלפות נמשכו ללא רחם וכך גם קולות האנחה וקולות הבכי. הוא חש חירמון לא ברור. מראה הישבן המאדים הדליק אותו יותר ויותר. לא יכול היה להפסיק להביט בשידור החי. הסימנים הלכו והאדימו וניצוצות דם הופיעו לאיטם. הוא נדלק עוד יותר. לא יכול היה להתיק את עיניו מן המראה הבלתי שגרתי. הוא לא רצה להתיק את עיניו. רצה שהשידור הטלויזיוני הבלתי שגרתי הזה ימשך עוד ועוד. לא יפסק.
המצלמה שנשלטה ביד אמן שוטטה שוב ושוב מתמקדת במראה הישבן המצולק, אם בתקריב או במראה מרחוק. בשלב מסוים התמקדה בפניו של "בעל" הישבן המוצלף. מתברר כי זהו זכר. עור מקומט ומזדקן. כתמי השנים ניכרות היו על פניו ועורפו. עיגולים שחורים תחת עיניו. רא ש מקריח עם מצח גבוה. אומלל בא בימים מן הסתם.
בכל פעם שהגיעה ההצלפה הבאה נראו פניו המתענות והמיבבות. הוא הביט בפני האומלל שבשידור החי וחש את כאבו הנוראי, אך לא יכול היה שלא להיבהל שוב ושוב מן מראה הישבן המאדים. לא ניתן היה לראות מיהו המצליף האכזר, חסר הרחמים, הסדיסט שלעיתים המשיך והמשיך להצליף כשהוא אוחז בענף העץ הירקרק בשתי הידיים הענוגות למראה , כדי להגביר את עוצמת המכה. המצליף, או שמא המצליפה, עברו בשלב מסויים לחגורת עור אימתנית ועוצמת ההצלפות הלכה והתגברה, כך גם האנקות, הצווחות והבכי קורע הלב.
תכנית הראליטי בשידור החי עמדה בשלב מסויים להסתיים כשחש שראשו סחרחר והוא עומד לאבד את הכרתו . או אז הוגש לו כוס מים צוננים כדי לחזקו. השידור הופסק. לא היו כתוביות תודה למפיק, לצלם, לתאורן, או לנותני החסות. השידור נקטע כבאיבחת ההצלפה והמסך השחיר.
או אז חדרה למוחו ההכרה כי המצליפה והצלמת היא גברתו האדירה והישבן האדום והמרוסק בתמונה שלו הם.
