שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל האמת!!!

דוקומנטריה
לפני 10 שנים. 17 ביוני 2013 בשעה 16:36

הוא התיישב מולי על המיטה ללא כסות לעורו, עוטה על זיינו קונדום ריחני. "קדימה..אתה יודע מה אתה צריך לעשות", האיצה בי גברתי שעמדה מן הצד בבייבידול שחור וסקסי ולמתניה סטרפון מחובר אל הדילדו האימתני שלה. ידעתי מה עלי לעשות. ועוד איך.

 

ינקתי, ליקקתי, מצצתי והתענגתי על האיבר של האורח שוב ושוב. הוא השמיע כל העת גרגורים ואנקות הנאה בלתי פוסקות. לרגעים חששתי שיגמור. לרגעים רציתי שיגמור. ידעתי מה צפוי לי למראה האיבר האמיתי והאיבר המלאכותי שהקיפו אותי. הכתובת הייתה על הקיר. האורח לא גמר למרות יבבותיו. עברתי אל הדילדו שגם אותו ינקתי מחדווה למרות שהיה בלתי אנושי לחלוטין, במיוחד כשניתן היה לבצע השוואה בזמינות לא שגרתית זו.

 

גברתי שלטה בנעשה ללא מצרים. לא היה סיכוי שהאורח יגמור ואז תימנע ממנה ההנאה שתכננה. האיבר שלי היה כלוא בכלובון הפלסטיק כמו בימים ובשעות האחרונות, כמעט ללא הפסקה. אחוריי אדומים וחרוכים לאחר שעה בלתי נגמרת של הצלפות בזרדים ירוקים וטריים. עיניי כבר אדומות מבכי וייסורים בלתי פוסקים.

 

משקצה במראה נשכבה גברתי על גבה על המיטה הרחבה. "קדימה", האיצה בי שוב. עליתי מעליה , מסיט את תחתוני המיקרו הזעירים שעלי כדי שלא יפריעו לכניסה. חיש קל החדרתי את הדילדו לתוכי. בעבר הייתה החדירה מלווה בכאב נוראי. עתה היה המצב שונה. תוך שניות הוא מצא מקום במעמקיי אחורי. התענגתי עליו ארוכות, אך גברתי לא הסתפקה בזאת. היא רצתה שגם הכלי של האורח יכנס לתוכי סימולטנית. נשכבתי על גברתי, ראשי צמוד לשלה, האיבר שלי מחוץ בייסורים אל בטנה. לא קינאתי באורח. להחדיר את אברו לתוכי כשגם הדילדו כבר עמוק שם, מסרב לצאת לאוויר העולם......זוהי משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

 

לא הבנתי דבר מן המתרחש. רק חשתי איבר עמוק בתוכי. ההיה זה הדילדו ? ההיה זה אברו של האורח? רק הקירות יכלו לתאר. במשך שעה ארוכה לא יכולתי להבדיל עד ששמעתי נאקת אורגזמה מפיו של האורח והוא התרחק מאיתנו, מסוחרר. או אז ידעתי את התשובה בודאות.

 

נמלטתי לחדר האמבטיה והסתתרתי שם מנסה לשחזר את ההשפלה העצומה אותה חוויתי , בד בבד עם הידיעה שגברתי הייתה זה עתה המאושרת באדם. הבנתי גם שהחדירה הסימולטנית הזו לא התבצעה. כמי שמכיר את גברתי המדהימה , ידעתי דבר אחד -  היא לא תרים ידיים.

באקט{F.L} -
קראתי.
ואין ספק שהיא העבירה אותך חוויה חזקה מאד, קיצונית, כמו שצריך.
כן, אפשר לדמיין מה היה באותו חדר, וזה היה מאד מאד חזק.

אבל חבל לי, וזה מופנה לכותב, ולא לכותבת,
חבל לי קצת על הניסוחים המסורבלים, והמילים הגבוהות, חבל על הכתיבה
שיכלה להיות הרבה יותר, וככה להעצים את מה שעובר לקורא.

ראשית בחירה של מילים, ללא כסות לעורו ?
מי מדבר ככה ? מי חושב ככה ? מי משתמש במילים כאלה ?
למה לכתוב בשפה כלכך לא מתאימה ושייכת ?
זה מנתק מהחוויה, זה מרחיק מהחוויה, במקום לחבר אליה,
ושוב, יש לכם חוויה כלכך חזקה וטובה, יש לכם לאן לחבר אותנו.

וגם ניסוחים, מסורבלים ( השוואה בזמינות לא שגרתית ? שלטה בנעשה ללא מצרים ? חיש קל החדרתי ? חיש קל ?)

זה שפה גבוה מידי, זה ניסוחים מסורבלים מידי, וחבל, כי יש לכם מה להעביר לקורא.
ושוב, שלא יובן לא נכון, הביקורת רק על צורת הכתיבה והסגנון, לא על האקטים החזקים והמסעירים שלכם.

אני בכנות מקווה שתרמתי פה משהו, סליחה על הישירות והבוטות. אין כוונה לפגוע או להעליב,
הפוך, לא הייתי טורח לכתוב אם לא היה לכם חומר טוב וראוי להעביר .

תודה על השיתוף שלכם.




לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י