שבוע קשה וסוחט עבר על גברתי וכבר בשיחותינו לקראת הפגישה בדירתנו הקרירה ידעתי שרעבונה להכאיב לי גדול מנשוא. המתנתי לה כפי שאוהבת..בעירום מוחלט עם כלובון נעול על אברי. כלובון שנשאר שם ימים ארוכים בטרם פגישתנו, למעט שינת לילה טרופה מדי יום. לא רק רעבונה של גברתי היה גדול. גם אני הייתי מוטרף, ככלב שלא ראה פיסת מזון משזה שבוע, מוכן לטרוף ולקק כל בוהן או ציפורן על אצבעות רגלה. רק להריח אותה. לנשום אותה. לחוש בעוצמתה.
גברתי שלפה ממזוודתה האובלית אזיקים והורתה לי לשכל את ידיי מאחורי הגב. שמעתי את נקישת המנעול וכך נותרתי . עירום. כלובון וידיים אזוקות. מולי – גברתי לבושה בהידור בנעלי העקב שלה ובתסרוקתה האופנתית. כמה מעריץ אותה אני על עוצמתה והשקט הקשוח שלה. אין לי מילים.
בטרם הבנתי לאן יתפתח המפגש הפעם, שלפה גברתי ג'וינט מתיקה והציתה אותה. לכל שאיפה שלי התלוותה שאיפה שלה ותוך דקות אחדות נראה היה כי שנינו בהיי קליל בתוך החדר המקורר היטב. ההיי הזה והרעב המטורף ללקק את אצבעות רגליה של גברתי לא נעלם מעיניה. היא שלחה אותי להתיר את רצועת נעלי העקב שלה. בהיותי קשור, לא נותר לי אלא להשתרע על הצד ולזחול לכיוון נעלי העקב ובלשוני ובשיניי להתיר כל נעל בתורה. הייתה זו מלאכה קשה למדי וגרמה לי להתנשף ארוכות ולהריח את עשן הג'וינט המהביל לו מתוך גרוני.
אם חשבתי שיהיה זה סשן עישון ממסטל, הרי התבלבלתי קשות. חיש קל הצטוויתי להתייצב על רגליי אל מול המיטה ולהרים את ידיי גבוה מאחורי גבי. או אז החלו ההצלפות בזרד הטרי והירוק אך המסיבי למדי. זה היה נורא. יבבתי ובכיתי ללא הפסקה ,מה עוד שהתנוחה כשידיי האזוקות מאחורי גבי מונעות ממני להימלט כדי לקבל שניות של מנוחה לנשום. יש בה בגברתי ניואנסים שאני מכיר כבר בעל פה ככלב מחונך. היא אינה פוצה מילה מפיה, אך כשאני בוכה והיא מפסיקה לשניות היא לא מוציאה מילה מפיה. כעבור 10 שניות , לא יותר, היא נוקשת בזרד על המזרון ואני מסובב את עכוזי לזוית המועדפת עלייה. חיש קל היא מצליפה מחדש בעוצמות מטורפות כשהיא מכוונת לצידי העכוז במקום המפגש עם הירך שם הכאב נוראי שבעתיים. גם הסימנים.
מאיפה האכזריות הזו? אני שואל בתוך תוכי, בעודי ממרר בבכי תמרורים, אך לא מראה כל סימני כניעה והרמת ידיים. אני יודע שגברתי זקוקה לכאב הזה. זקוקה שאסבול עבורה. "קשה לנו?", היא לוחשת באוזני. אני בוכה כילד ומשיב לה שלא. היא ממשיכה. שעתיים רצופות של סבל ובכי תמרורים, אך חשתי באושרה של גברתי מרקיע שחקים. ממלא את מצבריה. כראוי.
ידעתי שכשיתמלאו המצברים יגיע הפיצוי. עמדתי במקלחת חבול ומדמם וגברתי קילחה את גופי הממוטט ושיפשה עם סבון ריחני כל חלק ממני ובעיקר את הנקב האחורי שלי שאותו היא כה אוהבת. או אז קשרה למתנייה את הסטרפון עם הדילדו האימתני והורתה לי לשכב על גבי. כשהחדירה אותו עמוק לאותו נקב נקי ומצוחצח שהכינה בשקדנות ובסבלנות נאנחתי ונאנקתי. החדירה הייתה כובשת. מתפרצת. כוחנית נאנחתי ונאנקתי ללא הרף. לא רציתי שזה יגמר. לא רציתי שתפסיק. לא ידעתי גם מי מאושר מאיתנו יותר. לעולם לא אדע כנראה.