הפעם ידענו גברתי ואני כי המפגש יהיה גורלי. נעדרתי מן הארץ לתקופה ועם שובי נקבע כי ניפגש בדירתנו ביום ובשעה היעודה. האם המרחק והזמן שעבר יהווה מחסום פסיכולוגי בלתי עביר? מחד ידעתי בתוך תוכי כי מדובר בקשר נצחי וקוסמי שדבר לא יפגע בו, מאידך רמזיה של גברתי שאתכונן שתלך מיד נשמעו אמיתים מדי.
חששתי לא מעט כשניצבתי על ארבע בעירום עם הכלוב על אברי בסלון הדירה. משנשמעה הנקישה הסתערתי על אצבעותיה החלומיות הצבועות הפעם בשחור בוהק. כמה התגעגעתי לאצבעות האלה לריחן, לטעמן ולמרקם העור המושלם שלהן? אלוהי עדי שהגעגועים קשים היו מנשוא. משנכנסה הגבירה בשערי הדירה לא יכולתי להתנתק מן האצבעות האלוהיות האלה. בכל פעם שהניעה את רגליה ממקום זה או אחר יבבתי קלושות והסתערתי עליהן שוב ושוב.
כעבור זמן שנראה היה כחלום ניערה אותי גברתי וסימנה לי להגיע אל המזבח שלנו – הדרגש שלפני המיטה. עליו אני ניצב ברכיי, זוקף את אחוריי, מותח את ידיי קדימה וסמוכה לפי כרית - לכל מצב. או אז מתחיל הטקס הקבוע, הדתי משהו. הגבירה מצליפה באחוריי שוב ושוב. אם בזרדים ירוקים שנקטפו עם שחר ואם במגלב גומי דו זנבי שרכשה לפני ימים אחדים. הכאבים נוראיים, כך גם הצרחות שלי, היבבות והכי קורע הלב. מאחוריי ניגר דם ורעבונה של גברתי גדל והולך. ככל שהפצעים פתוחים יותר והדם ניגר כך גוברות ההצלפות.
בשלב מסוים הסתחרר עלי חלל החדר וחישבתי להתעלף. הקירות הסתובבי מולי כבסביבון וגברתי ציוותה עלי לנוח כמעט והושיטה לי כוס מים. ההיה זה האויר הדחוס בדירה, עשן הסיגריה שגברתי עישנה או אולי פרק הזמן הלא קצר שעבר מההצלפות הקודמות? אין לדעת. התעקשתי להתאושש במהרה וההצלפות נמשכו. נמשכו ונמשכו ורעבונה של גברתי רק גדל והלך.
איני זוכר מה קדם למה, אך בשלב מסוים בשרעפיי מצאתי את עצמי על ברכיי כשגברתי יושבת בישיבה המזרחית האצילית מאחוריי והיא מחדירה לפתחי ספקטולום אנאלי מיוחד עשוי מתכת שרכשה במיוחד בשבילי. היא החדירה אותו לתוכי והחלה לסובב את הבורג כדי להגדיל את פתח היציאה לצרכיה. מדי פעם שמעתי קריאות התפעלות מפיה. חשתי באושרה. מיד אחר כך הגיע הרגע לו חיכתה או שמא חיכינו – הדילדו ענק המימדים עם 6 ס"מ קוטר ו 40 ס"מ אורך כבר היה מוכן לחדור אל הפתח המורחב. הוא עשה דרכו פנימה עד כדי מחצית הדרך והכלתי אותי שוב ושוב. בדיוק כפי שחזתה ורצתה גברתי.
בשלב מסוים , לאחר שהורשיתי לגמור על ירכה הצחה, נפרדנו כשגברתי חזרה אל בעלה האוהב לזיון המטרף שלהם.
ספקותיי באשר למהות מפגשנו זה התפוגגו כאשר שעות אחדות אח"כ סימסה לי גברתי: "לא הלכתי. זה כלשעצמו היה הפתעה גדולה עבורי. אתה המרפא שלי".
