כל האמת!!!

ירוק, כפרי, סלול, עירוני, פקוק, כפרי, ירוק.

 

צופה מבעד לחלון הרכב בנוף המתחלף ומשנה צבע ואופי. 

רוצה כבר להצליף. משא החיים התקופתי מכביד  ומעצים את הצורך הסדיסטי. 

רוצה להאזין לבכי. לזעקות הכאב.  

צריכה שיסבול! שיכאב!

באיחור אופנתי מקישה בדלת. צליל נעלי העקב הקרבים בצעדים מהירים בוקע מעבר לדלת. המפתח מסתובב.

  

זהו! אני כאן! לשעות ארוכות של אושר נשגב! חשוך. קריר. שקט. לא מוכר. 

הטכנולוגיה והכפריות מתאחדים. ערוץ ה mtv ברקע מתמזג עם פעיית הכבשים וקריאות התרנגול. פסטורליה מתקדמת. 

סדיזם ופסטורליה? - אמביוולנטי. 

 

מבחינה בה בגזוזטרת החדר החשוך. 

הבארבי שלי. חושנית. נשית. 

האור המרצד מן המרקע מסגיר אותה. כמו סצינה מסרט. זנזונת שעונה על הקיר בנסיון לפתות את הלקוח הבא שלה.

לראשה פאה אדומה. לגוף הגיטרה שמלה שחורה, גרביון רשת לרגליה הארוכות ולכפות רגליה נעלי עקב בגון אדום זנותי. נשיות מתפרצת. 

הזכריות המועטה שנותרה באפס, נמחקה. 

חשתי בהתרגשותה הגואה.

 

לפתתי את אשכיו,

ליטפתי את בשר ישבנו הלבנבן ואת הנקב. 

אותו הנקב שעליו נאמר ״נקבים נקבים חלולים חלולים״?! הנקב הנשי של הבארבי שלי. צר,  חם ורטוב כמו נרתיק נשי מיוחם.  

הנקב שמעצים את הגבריות שבי כאשר חודרת עמוקקקקק חזקקקקק כואבבבב ומענגגגגגגגגגג.

גוף הגיטרה הנשי נענה למגע ידיי, כמה, משתוקק, תאב, צמא לשליטתי. 

חשתי בצורך הכנוע של הבארבי שלי.  

  

מיד ירדה על ארבע חלצה את סנדלי העקב שלרגליי והחלה מוצצת ושואבת אצבע אצבע בשגעון בטירוף בשכרון חושים. 

שיחקתי במנעול הכלוב התופף על אברו המכווץ והאומלל, שפשפתי את עלובו הכלוא בין כפות רגליי, ליטפתי, הכאבתי, משכתי, מצצתי את כלובו שוב ושוב!!!

כעת, מוכנה הבארבי שלי להצלפה. 

כך כשהיא על ארבע, על הרצפה, קוברת ראשה בכר שעל המיטה, החל שלב ההצלפות. ראשית, בדקתי עד כמה שורקים הענפים שקטף ה0⃣. עד כמה ארוכים, ירוקים, עבים ונוחים לאחיזה הם. 

ה0⃣ תמידדד בוחר בענפים הכואבים ביותר. אלה שבהנפת יד מפרים את השקט בשריקתם הקולנית. 

משנבחר הענף בר המזל, נוחתת ההצלפה הראשונה, שריקת הענף המלווה בזעקת הכאב הנורא חותכת את חלל החדר. עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. האפס שורד את כאבי התופת באהבה מתוך הכלה טוטאלית לגבירתו. 

-״ גְבִירְתוֹ תצליף, ה0⃣ יספור״

-״ אחת שתיים שלוש״

נתחיל מהתחלה

-״גְבִירְתוֹ תצליף ה0⃣ יספור!!!!״

-״אחת גברתי שתיים גברתי שלוש גברתי״.....

כך ספר ה0⃣ עד מאה כשבכל עשרת עגולה אושרו לאפס שניות ספורות לנשימה. 

בספירת ההצלפות לקראת המאה השניה, היה כבר חלוש ותשוש. הכאב השתלט על זכרונו על גופו. בכל פעם שהתבלבל בספירה החל בספירת העשרת מחדש. 

בהצלפה ה - 165 צנח לו.

האפס לא נכנע לגופו הזקן והחלש. התרומם בגבורה בשארית כוחותיו כאילו נלחם בנשמת אפו האחרונה.  

כך הצליפה מעל 200 הצלפות.

האושר זורם בעורקיה. 

לא דם. לא חמצן. אושר!!!!!!!

שבה לחיים. קמלה ושוב פורחת. 

 

הוריתי לאפס להסיר את כלובו ולשכב על גבו. תחתוניי לא ספגו יותר את הרטיבות.  

עליתי מעליו והחדרתי את קצה אברו העלוב לפתח מקדשי הנוזל מרטיבות. התחככתי. השתפשפתי. גמרתי. רעדתי. 

״אל תעזוב אותי״ צרחתי. כאילו היינו בעיצומה של צניחה חופשית לתהום עמוקה. רק האפס המחובר לגב גְבִירְתוֹ כמצנח יציל את גְבִירְתוֹ מהצניחה. 

 

 

ה0⃣ התקשה להתאפק.

שוב ושוב משכתי את נקודת האל חזור. 

״בא אליי!!!״ כך כשאני על גבי והאפס מעליי חש ברטיבותי, חש בשגעונו, החל נושך בפראות את פטמותיי מבעד לבגד. 

דחפתי את כף ידי לפיו ופקדתי עליו לנשוך. לנשוך חזק. לנשוך כמו כלב.

כמו כלב שמשחק עם הבעלים שלו. ה0⃣ נשך בפראות שוב ושוב. עד שקצה נפשי ב״משחק״ הכלב ובעליו והעפתי את ה0⃣ ממני. 

 

רעדתי. כל גופי רעד. מהפורקן. מהעונג.  מהסיטואציה המינית. מהסיטואציה התוקפנית. תוהו ובוהו של תחושות. 

גופי ביקש להתייחד עם עצמו. 

 

והאפס?

ה0⃣ מכיר את גְבִירְתוֹ. יודע בדיוק מה היא צריכה איך ומתי. שוב נמשך אל ירכה כמגנט אל שדותיו המגנטיים. הניח ראשו על ירכה, דקות ארוכות ומכוננות לשניהם. מגנט שלא ניתן להפרדה.  

 

חגרתי למותניי את הדילדו הענק והעבה שהאפס הורגל לו. חדרתי לנקב הנשי של ה0⃣. מהר לאט עמוק חזק עדין במגוון שילובים. חשתי בגבריות המתפרצת מתוכי. שליטה גברית באפס נשי. 

עוצמה !!!! אושר!!!!!

 

הרטיבות שבי בקשה פורקן נוסף, שלא אחר להגיע בעזרת אצבעותיו של ה0⃣,

משהגיעה לפורקנה, הורשה האפס להתחכך ה0⃣ בירכה הנעימה למגע.

״רק כך רוצה האפס״, מלמל שוב ושוב,

עד שפרק לפקודתה את פורקנו במקום שיועד לכך, החיבור שבין ירכה לנרתיקה. 

ככ קרוב, אך ככ רחוקקקקקק. 0⃣. 

יעודו וגורלו של ה0⃣. 

 

 

סדיזם ופסטורליה? - אמביוולנטי!!!

 

כפרי, ירוק, פקוק, עירוני, סלול, כפרי, ירוק. 

 

 

 

 

ובחוץ קרא התרנגול

הגבירה בוששה מלהגיע. התרנגול קרא שוב ושוב בגינה המטופחת , אך הגבירה לא נראתה באופק. נעול עם גרביוני רשת שחורים נעלי עקב אדומות ושמלה שחורה צמודה ולראשו רעמת שיער אדומה כאש המתין האפס לגבירתו בשקיקה וערגת אין קץ. הביט בעצמו במראה והשתעשע בצילומים זנותיים מגרים אותם שלח לגברתו המתמהמהת.

לבסוף , באיחור ניכר, נכנסה בשערי הדירה הממוזגת ולא בזבזה מאז אפילו רגע אחד. תוך דקות נשכבה על המיטה והורתה לאפס המורעב ללקק את אצבעותייה המשוחות בגוון מנטה ירקרק, סקסי ומגרה עד אין קץ. האפס ליקק. מצץ בתאווה ולא היה להתנתק מהעור הרך הרטוב והממכר כל כך של הגבירה האדירה. בחוץ השמיע התרנגול את קרקוריו המתמשכים.

משנדמה היה שהגבירה תשקע בתנומה מעצמת הפינוק הנמשך, התעשתה הגבירה ותוך שניות שלחה את האפס לפוזה האהובה עלייה. כפוף עם ישבן בולט החוצה והחלה להצליף בן ללא רחמים עם צמד הזרדים הירקרקים והאמתניים שקטף בבוקרו של יום. הפעם אילצה הגבירה את האפס לספור  וכך היה...1 גברתי, 10 גברתי, 50 גברתי, 130 גברתי, 131 גברתי . תחושת וראיית האפס החלו להתערפל ולרגע חש שאיבד הוא כל קשר עם המציאות. אך, בד בבד בכל פעם שפקדה עליו הגבירה: "קומי !", התיצב על ברכיו שוב,  עם ישבנו מופנה אל עבר ידה המצליפה עד שבשלב מסויים חש כי מתמוטט הוא לחלוטין וצנח על רצפת העץ.

בשרעפיו זכר רק שהסיר את הכלוב והגבירה החלה להתעלל באברו הרפוס והעלוב שהלך ותפח וגדל והתעצם. בכל שניה חישב הוא להתפרק ויבב ללא הרף, אך הגבירה הירפתה...המתינה שניות אחדות ושוב חזרה על ההתעללות. ללא רחמים, ללא רגש – זוהי הגבירה. אלא שאז הורתה לו לשכב. מעלייה כשרגלייה פסוקות. באמצעות אצבעותייה קירבה את אברו העלוב אל פתחה הרותח והורתה לו להתחיל בתנועת חדירה. האפס נחרד מן הבקשה אך רצון גברתו קדוש מהכל. בתוך שניות מצא עצמו חודר כדי רבע אל פתחה של הגבירה . נראה היה שחסמה את המשך הדרך באמצעות שרירייה הפנימיים, משאירה את האפס – כרגיל – בשיא תסכולו. בשיא עליבותו שמע שוב את התרנגול קורא בחוסר סבלנות.

כשהבין שאין הוא אלא זכר נשי  עלוב עם איבר חסר משמעות, חגרה הגבירה למותנייה את הדילדו השחור והעבה, שלחה את האפס לשכב על גבו ותוך שניות חדרה אל פתחו הנקבי עמוק עמוק. שוב ושוב זיינה הגבירה את האפס המתייפח המתאווה שהזיון לא יגמר לעולם, כי כך כשהוא נשי ועלוב לרגלי גברתו הגברית חש הוא שלמות מוחלטת.

משהגיע אהובה-בעלה של הגבירה לאסוף את זוגתו –אשתו, נעלמה הגבירה, ממהרת לרכב הבעל הממתין ברחוב והשאירה את האפס בגפו לנעול את עצמו מחדש בכלוב, להתעשת ולצאת לדרכו. התרנגול ליווה אותו בדרכו החוצה בקריאות הקוקוריקו האגרסיביות שלו. נראה היה שגם הוא חש שנקבה עם פתח לח ורחב חולפת לידו.