לפני 7 שנים. 20 במרץ 2017 בשעה 10:37
בכיתי.
כן..... בכיתי.....
אני!!!! בכיתי!!!!!
לא מעצב. לא מכאב.
אולי.... קצת..........
אך בעיקר כי שוב נגעתי בה, בפסגת האושר, פסגת העולם היחידה הקיימת מבחינתי. אחזתי ב ש ל מ ו ת.
אושר שרק ה0⃣ יכול ומסוגל למלא בי.
לאחר שעות של התאכזרות ברוטלית, התעללויות והשפלות, פה ליטוף, שם חיבוק, רחרוח, ליקוק, התחככות, שחרור, סגידת כל סמ בגופי השופע, לשון, אצבע, כף יד, עינוג, אביונה, ירך, טבעיות, אמת, נשימה, חיים, אושר, מציאות, בכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא של חולשה, בכי של עצמה, של אושר!!!!
מוצפת בדמעות האושר, טובעת........
אז....אני כותבת, זו הדרך היחידה לצוף ולנצור את פסגת העולם - האושר !!!!!!!!!
העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה.
(ויניסאוס דה מוראס)
