צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סערה בכוס מים

הכתיבה אינה משהו שיש להתבייש בו - אבל עשה זאת בצנעה ושטוף ידיך לאחר מכן.

רוברט א. היינליין
לפני 6 שנים. 29 באפריל 2018 בשעה 17:03

רבתי עם תפוח אדמה,


בעצם עם
שני תפוחי אדמה.


הם רק דימוי,


חבל


כי לו היו באמת תפוחי אדמה
לא הייתי רבה אתם.

 

-מאיה בז'רנו

לפני 6 שנים. 27 באפריל 2018 בשעה 19:20

איזה פאקינג דוש

לפני 6 שנים. 26 באפריל 2018 בשעה 21:09

בלילות / ט. כרמי

יֵשׁ סֶדֶק בַּתִּקְרָה.
אִם אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי,
הוּא יִתְרַחֵב.
וַדַּאי שֶׁיֵשׁ נִמְשָׁל.
אֲנִי לוֹפֵת אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי
וְנוֹתֵן לָךְ
לְיַגֵּעַ אוֹתִי עַד מָוֶת.

 

**

 

עזוב, כואב לי גם ככה.

 

לפני 6 שנים. 24 באפריל 2018 בשעה 13:18

 

בדיוק בדיוק כמו שאני
ככה זה טוב
שאני שלמה, לא חסר בי דבר
ומותר לי אותי לאהוב

 

(ממליצה לכם ולכן לחפש גם את גרסאת המקור של השיר המסומפל של שי אור - בדיוק כמו שאני)

 

 

 

לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 15:37

*נערך*

אבל בקצרה הכל טוב בערך

 

לפני 6 שנים. 18 באפריל 2018 בשעה 19:08

גילוי נאות: מעולם לא ביקרתי בדנג'ן וככל הנראה לעולם לא אבקר.

 

לטוב ולרע (ואם תשאלו אותי אז בעיקר לרע) מועדון הדאנג'ן מהווה את אחד מעמודי התווך של של הקהילה הבדסמית (ושוב, אם תשאלו אותי מדובר בפסאדו קהילה אבל נניח לזה לבנתיים). זה הדבר הראשון שעולה בתודעה של הציבור המיינסטרמי כשחושבים כשמעלים את הנושא הבדסמ ואחד הסמלים הכי מובהקים שלה.

 

לפני שבועיים פירסמה Zohe​ מקרה של תקיפה מינית שאירעה במועדון ועל הטיפול הקולקל של בעלי המועדון בתקיפה. הדבר פתח קופת שרצים וחברות רבות באתר סיפרו על אירועים דומים וחמורים שגם הם לא טופלו כשורה.

בעיני די בכך כדי שאנחנו "כקהילה" נדיר משם את רגלנו.

 

אבל אני רוצה להעלות נושא נוסף. בכתבה של יאיר ויטמן שפורסמה בדבר ראשון בדצמבר האחרון נכתב:
"אל המועדון, כשעה לפני שמתחילה המסיבה הגדולה, מגיע בוקי נאה עם קבוצה מאורגנת של עובדים בחברת היי-טק/פיננסים כלשהי. הללו לוקחים חלק בסיורים השנויים במחלוקת שמעביר נאה בדרום ת"א, ועוברים דרך סצנת הסחר בבני האדם שבזנות של אזור התחנה המרכזית הישנה ועוד תופעות חברתיות שזקוקות ליותר מעורבות ממשלתית ופחות סיורים אנתרופולוגיים.

נאה מסביר לחבר'ה על המקום והם זוכים לצפות בהצגה של סשן בהשתתפות ניסן גבני, אחד העובדים הוותיקים במקום, ושותפתו גלית (שם בדוי). הסשן כולל פליקים, הצלפות, טפטופי שעווה רותחת ומעבר עם גלגל סיכות על הישבן והירך. הכל מתבצע לפי הכללים ומסתיים כשגלית פולטת את מילת הביטחון שנבחרה במיוחד בשביל המאורע, שמה של החברה בה עובדים המסיירים."

 

לכאורה עוברים פה על כללי המועדון שכן ככל הידוע לי אסור לצלם בשטח המועדון. כשהערתי על כך בקבוצה בדסמית סגורה בפייסבוק ציינו בפני שמדובר בהתכנסות שמתרחשת לפני פתיחת המועדון. אז בסדר, אפשר להבליג על זה.

 

אבל נמשיך עם בוקי נאה, לקראת יום העצמאות מכין בוקי סיור מיוחד, ואני מצטטת מתוך הפרסום בדף הפיסבוק שלו:

 

"טיול פלילים מיוחד בחצר האחורית של תל אביב ביום השישי שבין יום העצמאות לשבת 20.4.18 .
איך כוכב הכדורגל הפך להיות סוחר סמים ולמה כולם נופלים אצל "נערות פיתוי"? הרצח הראשון בתל אביב. האיש ששדד את תכשיטי פדני נחשף ומספר את סיפורו. כמה כואב לחטוף פליק עם שוט בטוסיק במועדון הדנג'ן החדש. מה חושבות החשפניות על הלקוחות שלהן ולמה יש בנות שמוכנות "לעשות לקוחות" ב-50 ש"ח בחצר האחורית של המקום הכי נמוך בתל אביב בתחנה המרכזית הישנה. למה נכנסתי עירום לים ב"הישרדות" וגם המג"בניק האלים שהפך לאשה ש"מפנקת" קליינטים מטורללים. גם מצחיק וגם עצוב. קבלת שבת עם כנר. טיול פלילים מיוחד עם בוקי נאה בין פחי הזבל של תל אביב. יום שישי ה-20.4.18. וגם יום שלישי ה-24.4.18" (ההדגשה שלי. את הפרטים ליצירת קשר השמטתי).

 

אז מבוקי נאה אני לא מצפה לכלום, מדובר באדם שהוא בעיני לא פחות מהמיץ בפח הזבל של האנושות. אבל לא ברור לי איך מנהלי ובעלי המועדון ממשיכים לשתף פעולה איתו ועם הסיורים שלו פעם אחרי פעם. הסיורים האלו ממוסגרים כסיורי פשע ופלילים ומכילים בתוכם תכנים שמציגים את העולמות הלא נורמטיביים של החברה. השילוב של הדאנג'ן בסיורים האלו משמר ומקבע את התפישה לפיה הפרקטיקה הבדסמית היא אלימות, פתולוגית, מסוכנת וגובלת (במקרה הטוב) בפלילים.

אמרתי שלא ברור לי את המועדון ממשיך לשתף איתו פעולה? טעיתי. ברור לי מאוד, הכסף מדבר פה ומדובר בעוד קהל יעד שניתן להפיק ממנו הון. מה שבאמת לא ברור לי זה איך חברי קהילה ממשיכים לפקוד את המועדון הזה. מועדון שמוכיח אחרי פעם שהוא לא מעוניין לשמור על ביטחונן של הבליינות בו ופעם אחרי פעם מוכיח שהוא מייצג את קהל היעד שלו בצורה שמבזה אותו ועושה לו עוול ונזק.

 

ומה שהכי לא ברור לי זה למה לעזאזל אתם ממשיכים ללכת לשם?

 

לפני 6 שנים. 16 באפריל 2018 בשעה 20:38
לפני 6 שנים. 14 באפריל 2018 בשעה 21:08

איך זה שאני תמיד ספר פתוח

וכל השאר מוגפים?

לפני 6 שנים. 14 באפריל 2018 בשעה 16:33

אני אחכה לך, עם עיניים מכוסות ואולי גם אוזניות או אטמי אוזניים, שלא אדע מתי תגיע.

הדלת תהיה פתוחה. ואני אחכה לך, רכונה על על ברכיי, על ארבע. קיבלתי הנחיות. מחכה לי הפתעה ואסור לי לדבר, אסור לי להוציא ולו מילה אחת בכל הערב הזה.

ועכשיו, עכשיו אתה פה. והידיים שלך מלטפות את גופי העירום. אני מרגישה אותך נכנס אלי הולם בתוכי בעדינות, בדממה מוחלטת. היידים שלך מטפסות במעלי הגב מלטפות לי את השכמות אל הצוואר ומשם מגיעות אל אוזניי ומסירות את אטמי האוזניים.

את זונה טובה? רוצה להראות לי איזה זונה טובה את? אתה שואל תוך כדי שאתה מושך בעדינות בשערי, מקבע את צווארי בתנוחה בלתי אפשרית לאחור.

את זונה טובה, נכון? את שואל שוב בזמן שאני עושה כמיט יכולתי להנהנן בראשי המקובע לאות, כן.

בואי תמצצי גם לו, וידיים זרות מלטפות לפתע את ראשי. אני קופאת באחת, מופתעת, אבל מלאת ציפייה ומבולבלת. ובזמן שאתה עדיין בתוכי אני מתחילה למצוץ, מרגישה אותו מתקשח ומזדקף.

בואי, תשבי עליו, אתה יוצא ממני ומפנה אותי לזין שלו. אני שומעת אותו מתיישב על המיטה, ובצעד כושל אני מגששת באפלה של עיני המכוסות, אליו מוצאת את מקומי בין רגליו. אני מרגישה אותו בתוכי, התחושה זרה, מאיימת ונפלאה. אני פולטת אנחה לא רצונית בזמן שאני מרגישה אותו ממלא אותי בזמן שאתה ממשיך ללטף את ראשי וגבי. 

ולפתע אני מרגישה מתחיל לחדור לאחורי. מבלי לחשוב אני קופאת ומתכווצת.אבל אתה ממתין עד שאני מרפה שוב. ממשיך לחדור לאט, לאט, עד ששניכם ממלאים אותי. הלב שלי דופק כל כך חזק שזה מתחיל לכאוב.

אתה רוכן אלי ולוחש באוזני בשאלה, את מוכנה להפתעה שלך?

המוח שלי מתפוצץ בשאלות, רגע? מה? ההפתעה זה לא הוא? מה? מה קורה פה? לרגע אחד הן מתגלגלות לי על הלשון אבל אני מיד נוצרת אותם, נזכרת בהנחיות שניתנו מראש.

את מוכנה? אתה שואל שוב. ואני שוב מהנהנת לכן. ועוד זוג ידיים פתאום מלטף לי את הראש. ואני כבר יודעת מה מתבקש ממני ובלי מילה נוספת אני מפשקת את שפתיי ומפנה מקום לזין הנוסף שיהלום בפי.

אנחות סיפוק והנאה של שלושה קולות גבריים ממלאים את החדר. עד שבבת אחת כלכם יוצאים ממני וגומרים על גופי ביחד.

 

דקות ספורות אחרי אני שוכבת על המיטה מתנשפת, רועדת,מפרכסת, כיסוי העיניים מוסר ומבעד לדוק דמעות ההנאה שממסכות את עיני אני רואה אותך עומד מעלי, לבדך בחדר , מחייך אלי.

 

לפני 6 שנים. 14 באפריל 2018 בשעה 11:39

אני אחכה לך, עם עיניים מכוסות ואולי גם אוזניות או אטמי אוזניים, שלא אדע מתי תגיע.

הדלת תהיה פתוחה. ואני אחכה לך, רכונה על על ברכיי, על ארבע.

עכשיו אני 

שלך.