אלומניום עם נגיעות צמר גפן

ושכבתי שם על המיטה, רגליים מפושקות מתמסרת לכל מה שהוא עשה בי.

ונשמתי אותו, אותי אותנו והרגשתי הנאה, עונג, אושר ולמרות שזה היה בחדר סליזי מנוכר שהפיג געגוע של הגוף, הרגשתי חום אנושי וצורך עז לחבק אותו מלב אל לב.

זה היה כל כך נכון, כל כך מה שהייתי צריכה והחזיר אותי מוכנה לספוג חורף קר עם זכרונות של שמש חמימה ורגעים שיחייכו אותי עוד הרבה זמן ובעיקר, השאיר טעם של להתגעגע... 

לצלול עמוק ולהריח ריחות שכבר שכחת שהרחת.

לעצום עיינים ולראות סיטואציות שלמות בהילוך איטי סזיפי ומכאיב.

להיות איתו כשבעצם את איתו אבל אחר. 

לנשום נשימה עמוקה ולהבהל כשהאויר לא נכנס פנימה. 

נראה לי שבגילי המופלג אני כבר יכולה להודות ביני לבין עצמי שאני ממש אחלה עם כתיבת פוסטים, אבל נראה לי שהקטע הזה עם הפוסט טראומה זה משהו שכדאי שאני אבין שהוא לא יעלם מעצמו ואולי כדאי שאני אטפל בו.

אולי 🙃

סתם, לא אולי, עשיתי היום צעד ראשון וזה בטח ישמח את מי שהכי כועס עלי בכלוב.

את זה שממש רציתי רק בשביל לספק צרכים פיזיים והוא רצה את כל החבילה😉

הרגע הזה שהרגשתי הכי סקסית היה כשהבנתי שאני לא צריכה להתנצל על החשקים שלי, הצרכים, הפטשים שלי, הרצונות שלי, האהבות שלי.

הרגע הזה שהבנתי שמה שחשוב זה איך אני מרגישה. 

ההרגשה כשהוא פורט על הגוף שלי ומוציא ממני מנגינות שכבר שכחתי שניגנתי. 

שאני מתמסרת לתחושות ולסקרנות של לגעת איך שמתחשק לי באותו הרגע, ברוך, בחם, באלימות, בקשיחות, בנדיבות, קמצנות, הדדיות או כל צורה שרק הגוף והנפש שלי רצו.

ההתרגשות הנעימה הזאת כשקורה בדיוק מה שתיכננתי או שהופתעתי שקרה.

כן, הכי סקסי שלי זה כשהפסקתי לשפוט את עצמי ופשוט להיות. 

כשיהיה לי באמת אומץ אני אזמין את כולם למסיבת הסקס שלי, את זה שגורם לגוף שלי להמריא, את זה שמרסק לי את הנפש, את זה שיכול לטעום אותי שעות, את זה שרק רוצה לרצות אותי, את זה שכותב לי מיילים שמחייכים אותי, את זה שגורם לי לשתוק, את זה שגורם לי לפטפט,את זה שגורם לי להיות זונה, את זה שגורם לי לצחקק במבוכה, את זה שגורם לי להשפריץ, את זה שמצחיק אותי, את זה שמכאיב לי, את זה שגורם לי לרצות להיות ילדה, את זה שגורם לי למרוח אודם אדום וזנותי, את זה שגורם לי ללכת בלי תחתונים ואפילו את זה שאוהב להביט בי. 

מוסיקה, אוכל, אלכוהול ואותי- נראה לי שיהיה כיף🤭

חבל שאין לי. 

למה את כאן הוא שאל?

כי אני רגילה לחיות עם סודות אפלים ואני מדי פעם צריכה לרענן קצת את הסודות והאופל בחיי, ככה שלא הכל יהיה צבעוני.

כן, נראה לי שזאת תשובה כנה ומסכמת. 

אני רוצה סצנת אונס קשוחה אמרתי לו בלי להתבלבל.

קבענו את הגבולות ואחרי שעשיתי עליו תחקיר מקיף ודיברנו המון בטלפון נפגשנו.

הגעתי אליו, הוא הטיח אותי על שולחן האוכל הגדול שלו בבית מבודד שצפה אל הים.

החזיק לי את הידיים בחוזקה, כופף אותי כנגד השולחן ובחן אותי. היה לו ריח של סבון נעים ובושם עדין וזה היה חידוש מרענן בתור מישהי שישר מרגישה בחילה בשלב הזה.

התחיל טוב חשבתי לעצמי בלב, אבל אחרי כמה דקות הוא התיר את הקשרים, סובב אותי אליו, חיבק אותי חזק ואמר לי שהוא לא יכול להכאיב לי ולפגוע בי. ואני חשבתי שהייתי צריכה לשקר לו כשהוא שאל אותי למה אני מבקשת סצנת אונס.

הוא הסתכל לי בעיניים, החזיק לי את היד ושאל אותי אם אני אסכים שהוא רק יחבק אותי, פשוט נשכב על הספה שלו ולא יקרו דברים רעים כמו שרציתי ובניגוד לכל מה שחשבתי, נשארתי. זה היה אחד המפגשים היותר מחבקים ומלטפים שאפשרתי בחיי, זה נראה לי אז מצחיק ומגוחך אבל זה היה ערב כיפי, מצחיק ומעניין שהתפתחו בו שיחות מעניינות.

שנים אחרי זה, כשנפגשנו במרחב הוירטואלי, הקנטתי אותו וקראתי לו "חיבוקי" 

ורק היום, במבט מפוכח לאחור, אני מבינה איזה ערב מקסים ומכיל זה היה.

וואו, התבגרתי.

היא שוכבת בקצה החדר, מפוחדת, זיעה קרה מכסה את עורפה, היא עם כיסוי עיניים.

הוא שוכב מוטל ברישול נשימותיו כבדות, הוא מקשיב, מותש ובעיקר חסר אונים.

היא עומדת באמצע החדר מתבוננת כמה הם יפים כשהפחד מנהל אותם. "אן", היא אומרת בקול נעים ובטוח ומצביעה עליה, "דן", היא ממשיכה אליו, "דינו" היא מרגישה התרוממות רוח.

כשהיא מסיימת לבחור,  יבבה קלה נשמעת וכיסוי העיניים יורד, כי היא כל כך אוהבת שצופים בה כשהיא נהנת.

אוחחחחחח דברים שפתאום מתחשק לי לעשות 😳🙃

​אֲנִי צְרִיכָה אֶחָד כָּזֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר נִתְחַבֵּק אֶמַּס לְתוֹךְ גּוּפוֹ, אֶתְמַזֵּג עִם נַפְשׁוֹ, אֲטַיֵּל בְּעוֹרְקָיו וְאֶתְמַקֵּם יָשָׁר בְּתוֹךְ לִבּוֹ.

נתקלתי בטקסט המשובח הזה והרגשתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. 

בדרך כלל כשאנחנו מתגעגעים למישהו, אנחנו מתגעגעים לאיך שהרגשנו במחיצתו.
כשאנחנו חשים רצון להיות עם מישהו, אנחנו כמהים להרגיש ולחוש את מה שהנוכחות שלו מעוררת בנו.
לפגוש את החלק בעצמנו שחי ובועט במחיצתו.
אנחנו, בדרך כלל העניין, לא האחר, מדובר בנו ובמפגש והאיחוד שלנו עם החלקים השונים שלנו, כולל אלו שמאופסנים עמוק עמוק בחדרי מרתף חשוכים.

ועכשיו כשאני יודעת את זה, אני אחפש איפה אני פוגשת את עצמי וממלאת את הגעגוע מבלי לחרוט עוד שריטה עמוקה בליבי, בגופי ובנפשי :)

אני שומעת את פסיעותיו מתכווצת, מפחדת ומחכה שאשמע אותן מתרחקות.

אני שומעת את פסיעותיו ומחכה, מפחדת ומתרגשת, לעיתים שמחה שהן מתרחקות ולעיתים עצובה.

אני מחכה לשמוע את פסיעותיו כי הוא הבטיח שאם אני ארגיש מהן משהו שהרגשתי בעבר, הוא טעה.

והוא צודק אני כבר לא מפחדת מפסיעות, או שאני כבר לא בוחרת גברים שמפחידים אותי :)