אולי מחר

שליטה מלאה.

להיות תלויה לחלוטין ביכולת של מישהו אחר להחליט עליך. לדעת שלא משנה מה הוא יאמר או יצווה את עדיין תעשי, תבצעי תתמסרי.

לדעת שלא משנה מה, היא בידים שלך. קטנה,שבירה וכול כך גדולה וחזקה.

אני רואה את העט של הסקייפ מקשקש על המסך, יודע שעוד רגע או שניים יופיעו המילים שלה שיציתו שוב תחושות שחשבתי שאבדו לעד.

אותיות כחולות מופיעות והופכות למילים ולמשפטים.

אני קורא את תחינתה וקם לכיוון המטבח. היא מחכה לתשובה, למגע לפקודה למשהו.

המים החמים נשפכים מהקומקום אל תוך המאג הכחולה, מרטיבים את אבקת הקפה שבתוכו והופכים אותו לבוצי, רטוב ולבסוף מטביעים אותו לחלוטין בנוזל שחור.

האבקה נמסה לתוך המים כמו שרידי ההתנגדות שלה, שלי, והופכת לחלק מאותם מים חמים, הופכת לחלק מהם בזמן שהם מכילים אותם בתוכם.

אדים חמים עולים מהספל לאט ובטוח אל עבר נחירי וממלאים אותי בניחוח המלא והמר והכול כך ממכר של הנוזל.

אותה אבקה ומים הפכו עכשיו לגוף אחד, ישות אחת ממכרת שמשאירה אותי פעם אחר פעם כמה לעוד.

אני מוותר על החלב וחוזר לשולחן המחשב.

העט הכחולה נמצאת במחול של כתיבה והפסקהעל המסך. אני יכול להרגיש את חוסר הסבלנות, חוסר האונים בזמן שהיא מחכה לתשובה, לתגובה ממני,

תגובה שתחכה עד אותה לגימה ראשונה, עד שהחום המוכר ירד בגרון וימלא אותי.

אני לוגם מהקפה ומתחיל לכתוב לה.

מסך קטן נפתח בתוך התוכנה וגופה ממלא אותו, כורעת על ברכיה מול מסך הלפטופ, על רצפת הפרקט של חדרה.אני כמעט יכול להריח את ניחוח הזיעה שמשתקף מצווארה.

היא כמעט מוכנה.