עולם הפנטזיה שלי הפרטי

עדיין צופה בך מרחוק, אתה מזמן כבר המשכת. קוראת את הבלוג שלך, אתה ממשיך בכיבושים המאתגרים שלך. לעיתים אני תוהה; האם נשאר משהו מאותה נשמה תמימה, זו שאהבתי, היחידה שהייתי בטוחה לידה.

החיים הם עניין של תזמון, באגדות הוא מדוייק-במציאות הוא חסר כיוון. אני עדיין זוכרת את הערב ההוא-אחד הדייטים הראשונים שלנו, אולי היחיד. אכלנו בספגטים, הזמנתי בקבוק ירדן גוורצטרמינר כדי לקבל אומץ. זו היתה הפעם הראשונה שקשרת אותי, הפעם הראשונה שקשרו אותי בכלל. אתה את חבליך לפני עשור התרת ואני מידי פעם בפעם עדיין חשה את החבלים... זיינת אותי אותו לילה, מעולם לא התנית איתי אהבים. בבוקר כאב לי ללכת, ולא רק כאב פיזי. הייתי ילדה, רציתי לאהוב אותך, חלק עוד רוצה... אולי בגלגול אחר נפגש בתזמון נכון, אולי תהיה הראשון...