חזרתי עכשיו מחדר האוכל, ופשוט איכס.
לא נהניתי בכלל. כנראה שכל הגינונים והטקסיות..יוצאים לי מהאף 😄
אני אוהבת לראות שנהנים מהאוכל.
שונאת כאלה שאוכלים כאילו עושים טובה למישהו.
יאללה, תישארו רעבים.
סכין ומזלג , אחלה מבינה .כשמדובר בסטייק, או בנתח בשר שצריך לבצוע ממנו.
אבל...קציצות, נו באמת..
ואם יש דגים, אז אל תזיינו לי את השכל , חייבים בידיים.
האוכל הוא ברמה, מבחר חבלז"י. למרות שעלי מתבזבז.
ממילא אני אוהבת אוכל פשוט בסיסי.
מוקפץ מהווה לגבי את מירב הגסרונומיה איתה מוכנה להשלים.
סושי , שמוסי , ממש לא מהווים לי מציאה. סתם נייר שעוטף משהו לא מזוהה.
היום כשנכנסתי , בחרתי עוף, לטקס. מרק עגבניות עם אורז שהוספתי לו קרוטונים.
סלט חומוס , מלפפון חמוץ, כרוב , וחצילים. כמובן כוס תה מסורתית (הדבר הטוב ביותר בחדר האוכל הזה).
נושאת את המגש, מחפשת מקום פנוי .היום אין אנשים שמכירה , אז ניגשת לאיזה שולחן עם כמה מקומות פנויים.
בתיאבון ,
מתיישבת ו....רבאק ...איזה גינוני נימוסין, ממש נתקע בגרון.
אומנם נחמדים ואדיבים , אבל...אלוהים ישמור .
אנחנו פה חיים בארץ . לא באיזה ניו יורק סיטי מסוגנן.
והכי קטע...זה שישב מולי . לקח אפרסק. קילף , הניח בצלחת . והתחיל לחתוך עם סכין ומזלג.
כשראה שמתגלגלת מצחוק , חייך חיוך נבוך ומבוייש. הנהן לי תנועה של.."נו בחייך...".
חושבים שעזר לו?
ברור שלא.
הדגמתי לו איך צריך לאכול. לתפוס ביד , לקרב לפה, לנעוץ שיניים ולבלוס בהנאה.
חחחחח
תפס ביד , ראיתי שכמעט מת מהמגע:) , אבל, באומץ לב המשיך עד הסוף.
לא יודעת אם נהנה או לא , אני נהניתי מהמחזה .
לפני 16 שנים. 21 באוגוסט 2008 בשעה 10:36