סיפור עם מסר
יום אחד בעל חנות פרחים הגיע להסתפר
בסיום שואל את הספר -כמה לשלם ?
אומר לו הספר -השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה,לא גובה כסף.
בעל החנות הפרחים הודה ,ועזב.
למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר
פתק תודה ואגרטל פרחים
אחרי כן הגיע למספרה פרופסור ,ברגע שרצה לשלם
שוב אומר לו הספר -השבוע בשירות אני לאומה ותורם לקהילה,לא גובה כסף.
הפרופסור שמח ועזב.
למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר
פתק תודה ומספר ספרים ביניהם "איך להצליח בעסק קטן " ו "הדרך אל האושר".
אחרי כן הגיע למספרה שוטר ,ברגע שרצה לשלם
שוב אומר לו הספר -השבוע בשירות אני לאומה ותורם לקהילה,לא גובה כסף.
השוטר יצא שמח לדרכו.
למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר
פתק תודה וחבילת עוגיות טריות
ואז הגיע חבר כנסת להסתפר ורגע התשלום
שוב אומר לו הספר -השבוע בשירות לאומה אני ותורם לקהילה,לא גובה כסף.
הח"כ יצא שמח לדרכו.
למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר....
.
.
.
.
.
.
15 חברי כנסת ממתינים לתספורת חינם
זה ההבדל בין פשוטי העם לבין הפוליטיקאים.
זכרו זאת בבחירות הבאות
פינת הפנאי - מתחת לחגורה
המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
משימה בלתי אפשרית
השעה שעת ערב, עדיין לא מאוחר מידי. וכבר לא צהריים. מזג אוויר נעים , כשכבר לא לוהט ומתחילים להרגיש סוף סוף מעט רוח. שהאוויר לא עומד במקום. אפשר לנשום מעט חמצן ולא ריח של אספלט צמיגי רותח מחום.
נמצאת ברכב , בסופו של יום . עם המוסיקה שאני אוהבת . להיטי הסיקטיז בעוצמה בינונית מתנגנים ברקע. מחשבות רבות . נזכרת בילדון. וואלה, לא פייר. עשיתי לו את המוות השבוע ובשבוע שעבר, צרות צרורות.מנטאלי פיסי. התעללות לשמה. בדיוק כמו שאני יודעת ואוהבת (מודה באשמה:) ) . מסכנון קטן. ספג את הכל, לא רטן , לא התנגד, הרכין את ראשו, התכופף , הסתובב וחטף בגבורה.הגדלתי עשות ולאחר ששברתי את גופו בהצלחה רבה. השארתי גופה שותתת דם, החלטתי שלא די בכך ועכשיו צריך גם לדכא את נפשו.
- זהו, מעכשיו עד הודעה חדשה, אין סשנים.
- - מהההה?
- - כן, אין סשנים עד שאגיד אחרת.
- - למה?
- - ככה אני רוצה. זה רצוני.
- והילדון עם עיניים בורקות .
- - טוב, מה שתגידי.
- אוףףף, לא הולך איתו. חייבת לדכא את רוחו.
- - אין שיחות, אין מפגשים, אין פונים, אין מסינגר..
- - דיייי. לא.
- בהבעה מנצחת .
- - כן.
- -יודעת שאשבר?
- - תחזיק מעמד.
- - עד מתי?
- - עד שאגיד אחרת.
מורחת משחה מרגיעה על הפצעים הפתוחים. מעבירה יד מלטפת על המצח.מצמידה נשיקה לוהטת לשפתיים החושניות. ויוצאת.
עבר יום, ועוד יום. ועוד מחצית יום. מגניבה מבט לכלוב. הוא שם. יודעת שממתין לי , וכמוני גם הוא סורק את רשימת הנמצאים. פותחת את המסינגר וכמובן נמצא. נלחמת בתוכי, מתה לשוחח איתו. השיחות ביננו הן לא רק בשבילו הן גם עבורי. ממלאות אותנו. מעניקות לשנינו עוצמה וחיוניות. אבל, החלטת זה החלטה.
לא פותחת את המסינגר. מאז הפעם האחרונה ש"ענטז מולי". לא נופלת במלכודת.
קשה, באמת שקשה. לעזאזאל אנחנו כל כך קשורים. לא יכולים אחד בלי השני. פשוט צורך גופני , צורך נפשי. הכל!
עברו 4 ימים , מסכנון קטן, די הענשתי אותו מספיק. הגיע הזמן לגאול אותו מיסוריו. בהחלטה מהירה מסובבת את הרכב . לוחצת על הגז , דוהרת לכיוון שלו. חיוך קטן מבצבץ על שפתי. מהרהרת איך יגיב כשאופיע בביתו.
החיוך נשאר כאשר חוצה את הגינה. עוברת ליד הבריכה. עולה לקומה השנייה , פותחת את דלת חדרו בתנועה רחבה ו....נמחק בבת אחת.
בן זונה, חתיכת זבל מעופש. ממש סובל? מה אגיד לכם ? רחמים על הילדון המגודל.
עומד נינוח זקוף. בידו האחת כוס קולה ענקית. לוגם בהנאה. וידו השנייה מונחת על ראש אדמוני. עומדת על ברכיה הזבלה האדמונית שהעפתי לפני כמה חודשים מביתו, לוגמת בהנאה משהו אחר לגמרי. צמודה ללא טיפת רווח. שפתיה דבוקות ובולעת עד הסוף את הזין הענק. מעלה ומורידה את ראשה ללא הפסק. שערה הארוך לוטף את רגליו.
- יופי, אני עוד מרחמת עלייך. חתיכת זבל אורגני. חרמן מזוין.
חשבתם שהתבלבל, הסמיק, נראה נבוך (לפחות בשביל הנימוס), מה פתאום , מחייך מאוזן לאוזן.
- דולי, זה לא מה שאת חושבת. ממש לא.
- - לא, אה...
- מנחיתה סטירה מצלצלת על לחיו.
- - ומה זה צריך להיות?
והזבלה, ממשיכה לינוק. מוצצת בכל כוחה. ממאנת להיפרד מכל ס"מ.בולעת ,מוצצת, נהנית ומגרגרת בתאווה.
תפשתי את מחלפות ראשה וגררתי בכוח את השפתיים האדומות מהזין האדום והסמוק לא פחות.
- תרגעי.
- בעיטה מכוונת היטב. משטחת את האדמונית על השטיח.
- - ועכשיו הסברים, ורצוי שיהיו משכנעים.
- מפנה א שאלתי אליו, כי ממנה אין טעם לדלות הסבר משכנע. שוכבת שרועה ,ערומה , מתנשפת בכבדות ושפתייה עדיין פתוחות כמחכה לאביר שיבוא וידחוף פנימה את הזין הענק.
- נו,....חתיכת חרמן. סקסמניאק . תולעת חרמנית, פתח את הפה.
- אז ככה. את דנה את מכירה? נכון.
ועוד איך שמכירה, אדמונית יפיפיה. גבוהה ממש כוסית לענין. ומאז שהחרמן הדביל שלי , התפתה לדפוק אותה לפני מספר שנים, לא עוזבת אותו, נטפלת בכל הזדמנות. צצה בביתו. מציעה את עצמה . מתחננת , מתרפסת . רק שידפוק לה את הצורה. לפני שהכרתי את הילדון זה היה סידור נוח עבורו. מרגיש לחוץ? מת לזיין? אין דפיקה מתחת ליד, או שעייף מכדי לצאת אז טלפון אחד....והזנזונת מגיעה. מאיפה שלא יהיה. נוחתת אצלו. מתפשטת, מוצצת מפשקת מקבלת. ועוד....אומרת תודה, ושואלת מתי שוב?.
לא מבינה אותה. יודעת שהיא מבוקשת פופלארית. יפיפיה אמיתית. וגם לא טיפשה. בעלת תואר, עובדת בעבודה מצוינת מרויחה משכורת טובה. מוקפת במחזרים מפה עד הודעה חדשה.מעיפה מעליה בחורים.סנובית אמיתית. עד שמגיעה לילדון....ואז...הכל נעלם. כמו זנזונת בכביש מציעה את עצמה. מתחננת שידפוק אותה. שיתן לה למצוץ, לגעת , להרגיש .
והתולעת החרמנית כשבא לו, דופק. כשלא בא מעיף.כשבא לו להתעלל – מתעלל אוהו ועוד מה זה מתעלל. דום אמיתי. סדיסט אמיתי אפס לעומתו. ניסה עליה אביזרים שונים . בדק וערך חפירות ארכיאולוגיות בכל החורים שלה.
מאז שאנחנו ביחד, המצב שונה. לא מתקשר, לא מזמין . אבל....היא מגיעה, צצה מהביוב. מחפשת הזדמנויות שונות להתחכך בו. מבררת לאיזה אירועים מוזמן וכמובן שמגיעה, בלבוש חושפני, חצי מהסחורה בחוץ. ותולה בו עיני כלבה מוכה , רק שיקח. שרמוטה אמיתית.
וגם הפעם , בדיוק כך היה. הילד היה באירוע ומי הגיע? יותר נכון הגיעה? הכלבה המסריחה הגיעה.
נדבקה, לא הרפתה. עקבה אחריו במבטים. התחככה . חוץ מלהתפשט ערומה באמצע המסיבה. עשתה הכל. ומעריכה שגם לזה היתה מגיעה. אלמלא גרר אותה החוצה.
- נו, אז גררת החוצה. ואיך בדיוק הגיעה לפה? ואיך בדיוק הגעתם למצב שהיא מבצעת היכרות אינטמית ביותר עם "החבר שלי" אה?! חתיכת תולעת , חולה סקס מיוחם.
- רגע...רגע. דולי , אל תיסחפי.כבר, שנייה ...תני לי להוציא מילה מהפה.
טוב, מורידה את ידי מגרונו. ומנחיתה מהלומה לכלבה שכבר זוחלת בחזרה לרגליו. קרציה עלוקה מכונמת שכמותה.
- את, שלא תזוזי. ברור?!זבל מסופלסת.תזוזה אחת, ואדאג שלא תוכלי לזוז יותר במשך חודשיים לפחות.
כנראה שהאיום השפיע, התישבה על הרצפה. ישיבה מזרחית, קיפלה את רגליה. אך את המבט לא השפילה . זנזונת מסריחה. אוכלת אותו במבטים.
- ניסיתי להוריד אותה ממני, הסברתי , הדפתי ..אך היא בשלה. ולא יודע מאיפה, גם ידעה שיש איזה ויכוח ביננו. כרכה ידים. נכנסה לרכב, נצמדה. בלית ברירה הבאתי אותה לפה. במטרה שתרגע, תתפכח מעט מהאלכוהול שלגמה. ואחר כך להחזירה לביתה.
- לביתה, כן? תוריד מעט מהאלכוהול, ותוסיף במשקל מהשפיך שהשפרצת לתוכה?
- נשבע לך שלא. דולי........איייי,
- זה עוד כלום, ההצלפה הזו כלום, אפספס אותך לכל האורך. אנמר את גבך בשבילי דם. תמשיך, יא חתיכת חרמן.
ידית השוט אחוזה בידי, מעט כרוך ומלופף סביב היד. עומדת בעיניים יוקדות מזעם אינסופי.
- מה שמענין אותי , איך הגיעה למצב הזה?. תראה כמה שהיא רטובה , חרא .
שלפתי את אצבעי מתוכה . האצבע בהקה לכל אורכה.
- לקקי, טינופת.
בעודה מלקקת , הנחתתי כמה הצלפות באיזורים רגישים וכואבים במיוחד.
- זהו, מספיק לך.
הוצאתי את האצבע.
- תמשיך, חרמן מיוחם.
- הגיעה לפה. התכנון היה שתשכב תנוח, ולהעיף אותה בבוקר. היא נדבקה. לא הרפתה. ממש לא יפה מצידך, דולי. כמעט והייתי נתון לאונס אלים, ואת לא מתחשבת.
- אונס אלים?
הוא עוד מעיז לצחוק? חתיכת עכברוש. עומד מולי , במלוא האורך. מחייך . לא נראה שפוחד בכלל. מחייך , מרוצה מהמצב. מתמוגג מאושר. 2 נקבות לצידו. אחת רותחת והשנייה רותחת ומבעבעת לא פחות אבל מהשפתיים התחתונות.
- תמשיך חולירע.
- עכשיו מצטער, אבל , אולי בגלל הויכוח שביננו ....החלטתי שמתגרה בה. לא תוקע. אתן לה להתפתל להתחנן ולא אתן. מודה ...לא הכי יפה. מעדיף לגמור ביד. ולא לבגוד בך. אפילו שבשביתת אש, עונש כרגע.
- המ....יפה. זה מוצא חן בעיני.
מביטה בעיניים הענקיות, הכי יפות בעולם. ומבחינה שדובר אמת. אני הרי מכירה אותו הכי טוב בעולם.
- אז, מצטערת שהפרעתי. תמשיכו.
מצטנפת לי על הכורסה בצד. מתכוננת לצפייה מהנה. מביטה בענין.
- קדימה , ילד תראה לי. ואת זנזונת לפעולה.
אני יודעת שהילד יכול להחזיק מעמד שעות, ובכל זאת מעניין אותי לראות עד כמה ישא בכך. עד כמה יוכל למשוך.
כמו כלבה שקיבלה פקודה לזנק, זינקה השרמוטה עם פה פעור לרווחה. היישר לזין הענק. ישירות קלטה בפה את החבר שלי. התחילה להכניס ולהוציא. בכל פעם משאירה שובל של רוק לכל האורך (ואורך יש, לא חסר).הילדון נהנה מהמצב , גם מפגין את התכונות הדומיות שבו, באלוהים הוא פשוט דום מבוזבז. פותח את פיו. מודה , לא מאמינה. הילדון המנומס , שבחיים לא שמעתי ממנו מילים לא יפות . מתבטא כמו סרסור אסלי.
- שרמוטה, רוצה אותו? רוצה למצוץ?
והזבל נענית בגניחה.
- כןןןןןןן, כןןןןןןן רוצה.
- כמה רוצה?
- המוןןןןן, המון. תכניס.
-לא , עוד לא. תוכיחי לי כמה רוצה.
נשכבת על המיטה. הוא על ברכיו הזין שוכב על שידייה. מעביר בניחותא. בין השדים. מעט לפה. נותן לה ללקק. להרגיש את הקצה. לטעום ומושך החוצה. שולח יד אחת אחורה ודוחף אצבע בתוך הכוס. דוחף פנימה ומוציא. מקרב את הזין לפה . נותן לה למצוץ. מכניס עמוק עד שהביצים מגיעות לסנטר. כשמבחין שמגיעה לאקסטאזה. סוטר על לחייה. ומושך החוצה.
באלוהים לא מאמינה, הילדון המתוק שלי סוטר ?
והילד ממשיך. שעון על חזה. הזין תקוע עמוק בגרונה. שולח את ידיו תופס בפטמות. מושך באכזריות. צובט מהדק. מחייך כששומע את אנחותיה. מגחך כשמתחננת לעוד.
- רוצה עוד?
- כןןןןןן. בבקשה....רוצה, רוצה....רוצהההההה.
- לא תקבלי. שרמוטה. לא כל אחת זוכה לקבל .
מתרומם, הופך אותה על בטנה. מעמידה על 4 . מפסק את רגליה. מצמיד את הזין הענק לכוס. נותן לה להרגיש את הקצה. ומושך חזרה. היא מתפתלת תחתיו. נאנקת , מתחננת. גומרת פעם אחרי פעם. והוא ממשיך.
מעביר את הזין מקצה הכוס לישבן . דוחף אצבע אחת לכוס , מרטיב היטב. מכניס עוד אצבע , מפשק מרטיב טוב טוב. מכניס אצבע אחת מרוחה היטב לישבן. נועץ , מסובב. דוחף עמוק.מוסיף אצבע . מפשק את האצבעות. נועץ עד המחצית. ובבת אחת תוקע את שתי האצבעות פנימה. משפד אותה על האצבעות. תוקע עמוק, ושולף החוצה. בקצב מהיר . יותר מהר ויותר מהר.
- דייייי, בבקשה לא יכולה יותר. תן לי. תכניס פנימה.
- בטח....בטח....כבר מזיין אותך שרמוטה. כבר תקבלי.
אני שומעת , ולא מאמינה....מה הוא הולך לזיין אותה? הרי הבטיח שלא...בכוח עוצרת את עצמי, חייבת לראות אם כן ואם לא. אחת ולתמיד , אני צריכה לדעת מי זה הילד? ממשיכה להתבונן.
הילד מתכופף מעט, אוחז בכתפייה. שם את הזין בקצה הישבן. נותן לה לחוש היטב את הגודל, החום , העובי המרשים שבו התברך. מחייך ופורץ בצחוק כאשר מבחין בהתפתלויותיה נואשות. בניסיון הגובר לקרב את עצמה אליו. מנסה להיצמד . הוא אוחז היטב בכתפייה. לא מניח לה להתקרב. רק נותן לה להרגיש. היא בוערת, משתוקקת בכל מאודה לחוש את הזין הענק.והוא מניח על הישבן. מעביר בין פלחי העכוז. משאיר שובל של רטיבות ממיצי הכוס שלה, מהרוק בפה שמצצה קודם.
מחכך את הזין בגבה. משפשף בפתח פי הטבעת.. מקרב לכוס. מעלה מוריד. וכל אותו זמן עוצר בכוח בעדה מלהתלבש עליו.
דולי, ברשותך ...צריך את הכורסה. עברי למיטה בבקשה.
נוטשת את הכורסה , עוברת למיטה. מחכה בענין לראות את מהלכיו הבאים.
הילדון הענק שלי מתרומם למלוא הארוך. מניף בקלילות את השרמוטה. מלטף את ראשה בתנועה רכה.
- רוצה, אה?
- כן,
היא נושאת אליו עיניים מבקשות מתחננות.
- כבר , מיד תקבלי.
על פניו מתפשט חיוך זדוני. אוחח אני חולה על הילד הזה. מכירה את החיוך הזה היטב. הוא זומם משהו.
מתיישב על הכורסה. מושיב אותה על ברכיו. בקלילות מניפה למעלה. אני יודעת עד כמה הוא חזק. ומורידה באיטיות עד לזין. עד פתח השפתיים. עד תחילת הכוס. נותן לה להרגיש. ומניף למעלה. האדמונית גבוהה , ומעריכה ששוקלת בסביבות ה60 אך,בידיו היא נראית כמו בובה קטנטנה . מרים, מוריד בהדרגה...ושוב בחזרה.
אני מבחינה בתסכול העמוק על פניה. בצורך הנואש להרגיש, לחוש,
באוויר יש ריח חזק של תשוקה. ניחוח של יחום. מעל חצי שעה עברה. מודה ומתוודה שהחלתי לחוש ברחמים כלפי האדמונית התאוותנית. בליבי מעריצה את הילד. אבל, לא מראה לו. לא צריכה שיתפוס תחת (:.
- זהו, מספיק לך.
הילד התעייף מהמשחק הזדוני שלו. מודה לאל שכך הסתיים לטובת האדמונית. מניפה בידיו. כאילו מרים ספר לא כבד במיוחד. פותח את דלת האמבטיה הצמודה לחדר. מטילה פנימה.
- לכי , תגמרי בפנים. כי ממני לא תקבלי יותר
משאיר את דלת האמבטיה פתוחה לרווחה, שנינו שומעים היטב את גניחותיה. את הצעקה הגרונית. מתיישב לרגלי...תולה עיניים ענקיות. מחייך לאיטו.
- נכון, שאני ילד טוב?
חולה עליו, על הילדון המתוק שלי .
- הכי טוב בעולם.
אני לא אחת שנתונה למצבי רוח, ממש לא. בדרך כלל מתמקדת בעשייה. למען האמת אין לי זמן ל"מצבי רוח". תמיד ראיתי בהם חולשה .ואולי אפילו ניסיון לבריחה מהתמודדות עם המצב. תמיד דגלתי ב"אתר, מצא את המקור, טפל ומגר ".
הבעייה העיקרית היא ל"אתר". להבין מאיפה מגיע?, ולמה זה קורה.
ובאמת, נדיר נדיר שיש לי תהפוכות רוח.
והיום,או ליתר דיוק בימים האחרונים יש לי.לא מבחינה בכך במשך היום, כי אין לי זמן לזה. כל היום אני שקועה בעשייה, דבר רודף דבר, והופ...נגמר היום.
ו...ברגע שנגמר היום, אז זה מתחיל.
כנראה שאז יש זמן לחשוב גם על "אני".
כל כך לא מתאים לי. אני שכל כך רציונאלית, שונאת את התחושה של עגמומיות מזדחלת לאיטה.
פיכס.
חייבת לחזור לעצמי ומיד.
המענין שבתופעה, שלעולם לא מניחה לאיש להבחין ש"יש נפילה".אולי תוצאה של אגו?. כנראה.
ברגע שמגיעה למצב של "חוסר איזון" (כמו שאני קוראת לזה). מיד מוצאת תרופה למכה. ריצה , שחייה, פעילות גופנית שתוציא את התופעות לוואי.
והכי חשוב, להיות לבד.
אין כמו ריצה , לא הליכה. ריצה מהירה. גמיאת מרחקים. ים של זיעה . עייפות , להרגיש את השרירים מתכווצים. כך שקשה להרים את הידיים. למתוח את הרגליים. ואז...זה עובר.
הקיצר, יוצאת לריצה.
העולם שלי מורכב מחדרים חדרים, תאים תאים.
לכל חדר יש את ההגדרה שלו, כלומר: מי נמצא בו,מה תפקיד החדר, ולאיזה תחום הוא שייך.
אני מקפידה שהגבולות יהיו תחומים, שחדר לא יתערבב בחדר. שלכל נישה יהיה את מקומה.
יש את התחום של העבודה, משפחה, שליטה, חברים.
יש חדרים שהם דינמים , יש בהם תנועה , נכנסים יוצאים, מס' האנשים משתנה. הכל בהתאם לתיפקוד החדר.לדוגמה: העבודה, משתנה באופן תמידי, יש מעגל קבוע שסובב אותי , ויש מעגל משתנה .
יש חדרים שחייבים להיות קבועים. למשל שליטה.ברגע שיש בו שניים קבועים , והיתר מסתובבים סביב. אז ברגע שיש הפרה, אם מקבלים יעוץ מהמעגל החיצוני, הכל משתבש. הקירות מתמוטטים. וברגע שאין חדר , אז הכל נגמר. ו....בונים חדר אחר.
תם ונשלם,
סוף פסוק.
תודה לאל, מצאתי פתרון להרחיק ממני את הדבק 3 שניות.
סוף סוף נמצאה הישועה.
עד כמה ששונאת את הטלנובלות המטומטמות. היום מברכת את ערוץ ויוה.
שמעתי שיחה שלה עם אחת החברות. ביקשה עדכונים לסדרה שהחמיצה.
תוך חמש דקות , הוכנסה טלויזיה אליה לחדר. חוברה באמצעות העינית.
מאמינה שעכשיו עד הערב, תהיה מרותקת למסך.
ויוה לה ויוה.
אורחים הם דבר טוב במינון קטן.
בחיי שאוהבת אורחים. אבל....
לא להרבה זמן.
אין לי סבלנות לכאלה שבאים להשתקע.
מרגישה שהפרטיות שלי נפגעת. חודרים לי לכל פינה.
גיסתי השאירה אצלי את הבת שלה.
אוףףףףףף, כזה יצור מעצבן.
בת 15, מרגישה חובה קצת להעסיק ולשעשע אותה על מנת שלא תשתעמם.
אבל כמה כבר אפשר לקחת אותה לפיצה, לקניון, לבריכה...
ובמיוחד שהנסיך לא נמצא עכשיו, הוא בתחרות בוינגייט.
אז בכלל אין לי סבלנות אלייה.
תודה לאל.....יום שישי , באים לקחת אותה.
פוסט זה אינו נועד לבעלי נפש עדינה, גם לא למי שחושבים שבבדס"מ יש חוקים ויש כללים. ואפילו לא למי שנדמה היה לו שסאב זה סאב דומית זו דומית יש הגדרת מעמדות, חלוקת תפקידים. כל אלה מתבקשים להדיר את רגליהם ...אופס..עינהם מפוסט זה ולעבור הלאה.
יום שישי :
- ילד, אתה מכעיס אותי.
- ילד אתה מרתיח אותי.
- ילד, זה לא יגמר בטוב.
- ילדדדדדדדדד!!!!!!!!
..........................................................................................................
.........................................................................................................
.........................................................................................................
........................................................................................................
........................................................................................................
השורות הריקות לאחר צנזורת העונש.
יום שבת:
- ילד, די!
- ילד, מספיק.
- ילד , ארצה על ארבע.
..........................................................................................................
.........................................................................................................
.........................................................................................................
........................................................................................................
........................................................................................................
השורות הריקות לאחר צנזורת העונש.
בנוסף , הוענק עונש מנטאלי, אין סשנים, אין קשר, טווח זמן עד יום חמישי הבא.
היום, יום ראשון:
- ילד, עונש זה עונש.
- לא יעזור לך.
- החלטתי , אז זהו.
- ילד, לא להתפשט.
- ילד תתלבש.
- ילד, מספיק לענטז.
ילד..........למיטה...........ועכשיו.......!!!!!!!!!
החופש התחיל סוף סוף. הנסיך סיים את הבחינות ונערך לחופש.שיחה קצרה ביננו:
- נו, אז חופש?יש תוכניות? בא לך משהו שנעשה ביחד?
נזכרת בערגה בשנים שחלפו. אז הייתי נערכת למשימת החופש שבועות מראש. מכינה לו"ז מדוקדק, כל יום היה בנוי ומתוקתק מתחילתו עד סופו. ימים שהייתי איתו , ובימים שלא היתה קייטנה , ואני בעוונתי , תמיד עבדתי, אז מועבר כלאחר כבוד לחברות, מטפלות וכיוב'.
באותה תקופה שנאתי את החופש, חיכיתי לרגע שיסתיים. כל יום היה מערכה חדשה, ותמיד אבל תמיד, בדיוק לפי חוקי מרפי, כל התוכנית המדוקדקת שלי היתה משתנה ללא הכר.מספיק שחברה הבריזה או שהביביסיטר נשברה, או לחילופין הנסיך קץ בקייטנה והכל ירד לטמיון.
שמרתי לי תמיד את ימי החופשה ליולי אוגוסט. החוקי גם כן השתדל להיערך בהתאם.ממש להיערך בדיחה אמיתית. תרומתו למאמץ היתה בלקיחת הנסיך לעבודה, הפקדתו בידי המזכירה האמונות. וזהו..
מאז חלפו הרבה ימים בנהר. הם גדלו, התוכניות התגמשו. כבר לא משימה כל כך כבדה. את מקום הקייטנה החליף סאמר סקול. ולפתע מוצאת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהיינו יותר ביחד.
- ילד, בא לך שנתכנן משהו? לא מבטיחה יום שלם, אבל שעתיים מקסימום שלוש ביחד.
- שנייה, אבדוק בתוכנית.
- תוכנית, איזו תוכנית? מה תוכנית?
הגיש לי את הלו"ז הצבעוני שקיבל.
חשכו עיני.
משבוע הבא , 5 ימים מחנה אימונים.
שבוע לאחר מכן אליפות הארץ, 4 ימים מחוץ לבית.
בין לבין משובצים ימי האימון. משובצים? מילה עדינה, כל יום אימון.
- קיבינימט , מה זה? ומה איתי ?
התבונן בי מלמעלה למטה . עם חיוך מתוק ועיניים קורנות.
אמאל'ה גדלתי .
יופי , זמנים טובים הגיעו. אני שתמיד הפכתי את הלו"ז המטורף שלי על מנת לנסות להיות איתו מעט. התהפכו היוצרות. עכשיו הפרחח מנסה להתאים את התוכנית שלו , להתפנות מעט לאמאל'ה.
לא פייר, זה פשוט לא הוגן.
יאללה שיגמר כבר החופש הזה. בלימודים כבר מתראים יותר.