פינת הפנאי - מתחת לחגורה

משחק סוליטר, בשביל להעביר את הזמן?.
המ...
נחמד,
משחק לא רע בכלל.
האמת שאני מעדיפה דמקה.
ולא סתם דמקה, אלא דמקה מהלכת.
???
ממה מורכב המשחק?
ריבוע שמחולק לריבועים קטנים, נכון?
נכון.
מבט של תהייה.
קשור , הגב הרחב והחסון פרוש לפני.
הסכין בידי .
חורצת חריצים..
משתדלת לדייק,
נחמד לא רע בכלל
...




פירוט יגיע בהמשך :)

הילדון מכנסיו מופשלים..
עומד זקוף.
לרגליו על הברכיים רובצת שפחה.
נושאת עיניים מעלה .
ערומה , השיער מכסה את הכתפיים..
ידייה עקודות מאחורי גבה.
הילדון רוכן מעט.
אוחז בסנטרה.
מרים לאט.
מעביר אצבע על השפתיים החושניות.
מרטיב ברוקה.
עובר בעיגולים על הלחיים. על האף.
מפסק את השפתיים, דוחף אצבע פנימה.
השפתיים מתכווצות סביב.
לופתות ,יונקות בולעות.
שולף בבת אחת. לופת את ראשה .
מקרב אל הזין.
זין ענק, עומד זקוף, קשוח וחם.
מעביר את הזין , על הלחיים.
האף, הסנטר , מצח.
פיה נפסק, לשונה מבליחה החוצה.
לוהטת בערגה .
מגחך קלות.
לוחץ על לחייה. הפה נפתח.
תוקע בבת אחת פנימה.
רואה את הלחיים מתנפחות
מתאמצות להכיל את הגודל.
מטיב עמידתו מתייצב...ומשחיל
בעוז...בחוזקה.
ללא התחשבות, ללא רחמים, בלי חמלה.
תוקע פנימה.
פנימה והחוצה.
רואה את עיינה נעצמות.
פנים שטופי תשוקה אינסופית.
יונקת , מוצצת, בולעת.
נהנית.
רואה את גופה נרעד..
רטט של תשוקה שכמעט מגיעה.

שולף את הזין הענק.
מבריק מהרוק.
אוחז ביד אחת.

משפריץ.
מכסה בשפיך לוהט, סמיך ולבן.
שפיך נוזל. ניגר .
על השיער,
עיניים, אף.
גולש מציף את השדיים.

לשונה מבליחה החוצה.
מנסה לינוק כל טיפה וטיפה.

מקרב את ראשה. פוקד "נקי"
מנקה, מוצצת , ממרקת עם הלשון.
מרימה ראשה . מביטה מבעד לשפיך הנוזל.

טופח על ראשה , מלטף .
"יפה, כלבה"
מרים מכנסיו.
סוגר את הרוכסן.
סוגר את החגורה.
מסתובב ויוצא.

מבטיה עוקבים אחריו.

ועכשיו ההמשך:

הגיע אליה, חיוך של ילדון .
מבט תמים , עיניים ענקיות.
שפתיים עם שמץ של חיוך.

"להתפשט!"
הוריד בגדיו.
עמד מולה , גב זקוף.

"ארצה" - פקדה.
ירד על הברכיים.
"על הרצפה"
הסתובב.
"הרם ישבן"
קישת גבו ,

גחנה מעט,
פיסקה ישבנו עם קצה נעלה.
יצקה משחה
שלפה את הרכישה האחרונה.
ויבראטור ענק.
תקעה בתנועה מהירה.
סובבה,
דחפה,
העמיקה.
"להסתובב!"
הסתובב,
שמה רגלה על אשכיו.
מעכה,
לחצה.

זזה המידה,
הזמינה אותה.
משכה בגדיה בחטף.
חשפה שדיים ,
פטמות זקורות.
כוס נוטף.
ישבן מרטט.
שפתיים פעורות,
עיניים מלאות תשוקה.
חיבקה אליה.
הצמידה.
לחצה על הכתפים.
החלה להוריד.
כיוונה ישבנה.
הלבישה על הזין.
חדר בבת אחת.
מבתק,
קורע,
נכנס עד הסוף.
פועם בטירוף.

מביטה במחול הצמוד.
גופות דבוקים.
זיעה נוטפת.
ריח תשוקה אפלה.

פיסקה רגליה,
מעל ראשו.
התיישבה על לשונו.
חיבקה ראשה .
הצמידה לשון ללשונה.
העמיקה.

חשה לשונו נוברת בתוכה.
עמוק .
מוצצת ,
יונקת.
מעבירה רטט .

חשה באורגזמה המאיימת להגיע.
"עוד לא " לוחשת.
מניעה גופה על שפתיו.
מגירה פורקנה אל פיו.

נעמדת.
מורידה חצאיתה.
מטיבה לבושה.
נושמת עמוק.
גלי אקסטאזה עוברים.

נשימות חפוזות, מהירות.
מביטה למטה.
גופות צמודים.
ריקוד צמוד .
גופו מזנק מעלה.
שוקע בחזרה .
ויברטור מפלח ישבנו.
הזין קורע.
נכנס ויוצא.
פנימה,
החוצה.
מהר,
חזק.

ללא הרף,
ללא הפסק,
בלי הפוגה.

שולפת החותמת.
מטביעה באש סימנה.
על כתפה,
על ירכו.

מתבוננת.

ו
י
ו
צ
א
ת........

אוף, זה מרגיז אותי.
כל פעם שמסתכלת ורואה שחסר.
זה מקפיץ אותי מחדש.
לעזעזאל , למה לפעמים היד כל כך קלה?.
למה, כל כל קל לעשות שטויות?.

כמה שמנסה להתעלם ולשכוח.
לא מצליח לי.

זה פשוט גדול ממני.

אוףףףףף.

אתה מסתכן בנפשך.
מי שמלכלך על חברים שלי.
מסתבך איתי.
....

התעוררתי לפני שעתיים. כרגיל בשעה היעודה . אני מתעוררת בשעה 4 לפנות בוקר . לצורך עבודה. ומרוב ההרגל הטבוע בי , אפילו בשבת ובחג . לא מסוגלת להמשיך ולישון . המחוגים מורים 4 ...ודולי מזנקת מהמיטה. אני גם לא מסוגלת להתפנק במיטה. מקנאה באלה שנכנסים לתוך היום בניחותא. פוקחים עין אחת. מסתובבים לצד השני, מחבקים את הכרית חוטפים עוד נמנום קטן. עוד התכרבלות. עוד פיהוק , ואז באיטיות שולחים רגל אחת החוצה מבעד לשמיכה. ואחריה עוד אחת. עד שהגוף כולו מגיח החוצה. ואז בפיהוק פוסעים למקלחת.
הלוואי והייתי מסוגלת. ברגע שמתעוררת...זהו. לא יכולה לסבול את המיטה. מיד החוצה. מצעים על החלון.מדליקים את הבולייר. תוך רבע שעה מקלחת, צחצוח שיניים , כוס נס כרסום משהו ...ואאוט.
מכיוון שמכירה את עצמי , כופה על עצמי ללכת לישון מקסימום בחצות או באחת. יודעת שאם לא אשן לפחות את הארבע שעות. למוחרת זה יתנקם בי. לא בשעות המוקדמות. לקראת סוף היום. העייפות תשתלט עלי.
למרות זאת. אתמול...המשכתי והמשכתי. חצות חלף. השעה אחת עברה. שתים הגיע ונגמר..., ואני בשלי. תוקפת את העבודה. מודה לאל שיש לי את הפתרון המושלם לעשייה בלתי נלאית . עבודה ...עבודה ...עבודה ...ולסיום שוב עבודה.
ההספק עצום. עוברת על הקבצים במחשב. ממש מרוצה. ים של עבודה הספקתי.
מודעת לעובדה שלמרות שהספקתי המון. זה לא נגמר. העבודה שלי לא מסתיימת. יש עוד ועוד ועוד.
אבל, היום מודה לאל. על העבודה הבלתי נגמרת הזו. על העבודה ועל יכולת ההשתקעות שלי בתוכה.

מפאת הצנזורה והאיסורים המגבילים של כלובי, מנועה מלכתוב שמות ופרטים מזהים.
אך קיימת פה תופעה. בהתחלה עוד היתה נחמדה ונסלחת.
קוריוזים משעשעים מחיי הכלוב. אירועים מחיי הקהילה ועוד.
לאחרונה...קם הגולם על יוצרו.
וכנראה שתאוות החיפוש אחרי נושא,
בולמוס בלתי נלאה לראיית השם מתנוסס.
אם לפני כן זה היה הניק המקורי.
וכנראה שכמות הצפייה , הרייטינג לא השביע רצון.

אז...יאללה. נפתח משהו חדש.
אולי כך נקבל מעט תשומת לב.

מעניין, מה המניע לכך?
מה המניע לנבירה בקלחת של אחרים?
מה הגורם להעלאת פוסטים בזה אחר זה?
לשם מה הרביצה המתמדת בצאט עם עיניים מחפשות ותרות אחרי עוד פירור של רכילות?

אולי כסף?
לא , מה פתאום. לא מדובר בעיתון או מקומון.
וכלובי עדיין לא משלם . :))

ואולי עצם העובדה שאין "חיים מספקים"?
טעות, זה ממש לא מדוייק.
התשובה היא שאין חיים בכלל!!!!!!!
.......

בנייה היא תהליך ממושך ואיטי.
הריסה נעשית בציק.
כתיבה אורכת זמן.
מחיקה היא כהרף עין.

כתיבה נעשית מהלב , מהרגש .
מחיקה נעשית מהבטן.

כתיבה היא העלאת מאווים, רצונות. רגשות והבעות.
המוח חושב, שולח פקודה ליד.
והיד מבצעת.

מחיקה - הבטן סוערת ורוגשת.
והיד נשלחת.

מילים שנשארות , חקוקות בזכרון.

מילים שנמחקו ...
הן מילים מחוקות..
שמוחקות
גם
ים של רגשות...

יש דברים שניתן לשחזר,
יש דברים שניתן לשקם.
מה שנמחק
נמחק
ואבד
....

אני רותחת מחימה. מרגישה שעשן יוצא לי מהאוזניים.
ברגעים כאלה, עדיף לתפוס ממני מרחק.
לעולם לא כועסת אם מישהו אומר לי שטויות.
כי , מה לעשות. אי אפשר לחנך את כל העולם.
הדבר שהכי מרתיח אותי כאשר מגלה שסובבו אותי.
במקרים כאלה מסוגלת לרצוח.
מסוגלת לפוצץ ראשים, לשלוק במים רותחים.
לפשוט את העור רצועות רצועות.
ולא לפשוט במהירות, אלא ...לאט לאט...
הפעם פשוט הגזימו.

מתחיל לאט לאט לקרום עור וגידים ה"עונש".
מחכחכת את כפות ידי בהנאה.
זה יהיה משהו מיוחד.
ועוד איך מיוחד....

חרא של מצב, זיפת של סיטואציה. לא מבינה איך הגעתי למצב הזה?.
הילד הזה הוא פשוט בלתי נסבל. אסון מהלך על שנים (אם לא מכלילים את הרגל האמצעית שלו). אני יכולה להגיע מחוממת , עצבנית ורותחת. העשן יוצא לי מהאוזניים. מבטים רושפי אש וחימה. אצלי בעבודה כשרואים אאותי בצורה כזו, יורדים למקלט. כל אחד מתחבא בפינה שלו.
וה...אין לי מילה מתאימה להכניס פה. ה...ילדון מגודל הזה. תולה עיניים ענקיות.חיוך מבויש. כולו אומר כלימה .
ו...זהו, פשוט עף לי. שיט, אי אפשר לכעוס עליו.
אבל...הבטחתי עונש, ועונש יהיה. ועונש לפי מיטב המסורת שלי, חזק, אלים וכואב, מאוד כואב.
למרות שחייבת לבחור במשהו סופר סופר כואב, כי יש לו סיבולת ענקית.
לא נתקלתי בכזו יכולת סבל כמו שלו. הסף שלו ממש גבוה.
מחטים קטן עליו,
קדיחת חורים ביד באמצעות מקדחה ...הוא פשוט מחייך ונהנה.
הצלפות, הצחקתם אותו.
חניקות, הטבעות , תליות משחק ילדים לילדון הזה.
קעקועים, צריבות , תפירות ...שום כלום.
אבל...דונט וורי, דולי ידועה בדמיון היצירתי (ויש אומרים חולני ),
אני אמצא משהו לפשוש הזה.
אוףףףףף....לא יכולה לכעוס עליו. ובפנים בפנים עמוק , יודעת בדיוק את הסיבה.
לא בגלל המראה, לא בגלל העיניים המדהימות, השפתיים החושניות. החיוך המתוק,לא בגלל המוח המבריק , פשוט בגלל ....שהוא תפש לו מקום של קבע. התמקם טוב טוב בתוך
ליבי.