פינת הפנאי - מתחת לחגורה

ושוב עבר לילה קשה. ושוב בקושי ישנתי, ושוב מתעוררת לבוקר של תהיות וספקות.
האם זה שווה?
האם זה כדאי?
מרגישה שמתחיל לפגוע לי בבריאות.
האפשרויות שיש לי :
* להתעלם ולשכוח, כאילו לא היה .
* לקבל ולהשלים.
* לחתוך.
אם אני בוחנת אחת לאחת .אז:
להתעלם ולשכוח , ממש לא מתאים לי . מנוגד לאופי שלי.
לקבל ולהשלים, המממ.. משום מה נראה לי מעט צולע.
לחתוך ..???
עד לפני שנתיים , אפילו לא הייתי חושבת. בציק, במהירות, בבשר החי . מבצעת במהירות. מסובבת את הראש , וזהו...נעלם כלא היה.
היום המצב שונה. כנראה שהתרככתי מעט. או שמה שיותר סביר הוא, שמקום בו מעורב רגש. השיקול איננו פשוט כלל וכלל.
לא אוהבת את התחושה הזו. את תחושת הבלבול . את ההרגשה הלא מפוענחת.
קיבינימט בשביל מה הייתי צריכה להתאהב?
תוך כדי שכותבת . צצה לי אפשרות נוספת. ונראה לי שאלך עליה.
כן, אני אלך עליה.
ואני גם אעשה ממנה מטעמים.
מרגישה איך הדם זורם בששון. וחדוות היצירה סוחפת אותי.
האפשרות היא:
מתן עונש!
אבל עונש לפי מסורת דולי.
כלומר , משהו כואב, משהו קשה, משהו שכולל גם מנטלי גם פיסי.
אוחחח, עושה לי טוב לחשוב על זה.
הרעיון מתחיל ללבוש עור וגידים. מתחיל להתהוות למשהו "נחמד".
כן, אני אלך על זה.
זהו, עכשיו אפשר לחזור לעבודה.
מברכת את הורי שהנחו אותי תמיד , לכתוב את הבעייה, לאתר ולפשט את הנקודות הקריטיות. ואז כשהכל מול העיניים למצוא פתרון. אין כמו מסורת יקית. וואלה הוכיח את עצמו החינוך הגרמני .

בוקר טוב לכולם.

פעם ראשונה בחיים, בעצם לא נכון. לא פעם ראשונה. אבל בהחלט שדיי נדיר אצלי .
חוסר היכולת להרדם. אני זקוקה לארבע שעות שינה בלבד על מנת לתפקד . למזלי, יש לי את היכולת לאגור ולאסוף את רגעי השינה . דהיינו ...מנמנמת פה חצי שעה שם עוד שעה מוסיפה בין לבין. וזה מספיק לי .
היום, דווקא כשכל כך זקוקה לשינה טובה. לא הולך לי. אני סחוטה , שפוכה לגמרי. הגוף משווע לשינה. אבל...לא הולך, העיניים מסרבות להיעצם. והשינה לא פוקדת אותי.
כל הפטנטים הטובים, מכירה את כולם. ובדרך כלל לא משתמשת בהם. היום ניסיתי...ספר עב כרס. תוכנית טלויזיה משעממת. אפילו ניסיתי לסיים כמה דוחות מעצבנים .....ונאדא...גורנשיט ...אפס. לא הולך.
אני אנטי כדורים, הכדורים היחידים אצלי בבית הם כדורי משחק , אפילו לכאב ראש אין לי כדורים בבית. תיבת עזרה ראשונה שלי כוללת רק תחבושות, פלסטרים, משחות וכל מיני דברים כאלה.
הוצאתי את רקסי לטיול נוסף ובלתי צפוי. מעבר לשלוש הגיחות הרגילות שלו ביום. הוספתי לו עוד טיול מסביב לשכונה. נו, לפחות מישהו יצא נשכר מנדודי השינה שלי .
חיסלתי בהתקפת מרץ פתאומית את קיפול ערימת הכביסה האינסופית, משימה שבדרך כלל דוחה ליום שישי או שבת. כל השבוע הכביסה נאספת לה. הר כביסה צומח לאיטו בחדר הקיצוני בקומה השנייה. הודות לכך אף זכה לשמו "חדר כביסה". בני הבית הורגלו לשיטת כבס ולבש. וחדר הכביסה מתפקד כארון בגדים משותף לכולם. ערימה שגדלה לאיטה וביום שישי מסולקת.
מה לעשות? זה מה יש. מעולם לא טענתי לכתר "עקרת בית" :).
משוכנעת שמחר כבר ישאלו אותי .....אם אני מרגישה טוב?
יש משהו שמאוד רוצה לעשות, ויודעת שירגיע אותי , אבל קיבינימט לא יכולה.
כל כך בא לי לנגן. הפסנתר ממש מגרה אותי . בא לי להעביר את האצבעות עליו. לשקוע באיזו נעימה רגשנית ונחמדה. אבל....למרות שמתגוררת בשכונת וילות . שמרוחקות אחת מהשניה . והאמת ששמה קצוץ על השכנים. אך מתחשבת בבני הבית.
נו, אז מה נותר לעשות?
להיכנס לכלוב,
לכתוב איזה פוסט,
ו...וואלה, אני יודעת...מצאתי, יש פיתרון. אכנס לאיזה שרשור ארוך, משמים ומייגע.
אם זה לא יעזור, אז...נוותר על השינה .
במקום לצאת בשעה ארבע בבוקר לעבודה. אצא בשלוש...ממילא כבר יצא לי שם של וורקוליסטית.
אז נצדיק אותו .
😄
ולכל הנשמות הטובות שישנות, ועכשיו מתהפכות לצד השני, באלוהים שמקנאה בכן.
לילה טוב לכולם.

הפועל חולון זכתה באליפות המדינה בכדורסל,
היה משחק מעולה,
מליק דיקסון ענק.
הפועל חולון היא אלופת המדינה לעונת 2007/8.

הפועל חולון השתלטה לחלוטין על הרחבות בדרך ל-23:47 בריבאונד ולמהפך גדול. ניצחון 89:100 העלה אותה לגמר הפיינל פור הישראלי

לא סובלת את יום ראשון. חרא של יום. השבת בקושי נגמרה. כל כך הרבה תכננתי לגביה , בעיקר לישון ולישון ולנוח. לנסות להפיג מעט את העייפות. כמו תמיד, נשאר בגדר של חלום , חלום שלא ממומש.
והופ..., כבר יום ראשון. ושוב מתחיל שבוע קשה. שבוע מפרך. שישה ימים מתמשכים של ריצות .בדרך כלל המצב רוח הדיכי הזה עובר לי בציק. מתחיל היום ותוך כדי כל הריצות ...שוכחת לקטר.
היום זה לא עובר.
חייבת איזה חופשה קצרה. אבל חופשה חופשה. לא פה, לא בארץ. כי בארץ כמו תמיד יהיו טלפונים ומיילים. וכמו תמיד קוטעת את החופשה באמצע .
צריכה לצאת החוצה.
מה זה צריכה? חייבת!
קצת לנקות ולטהר את האווירה.
צריכה, חייבת , אבל מנועה .
שיט.
פשוט שיט.
מקווה ש...או שהמצב רוח הזה יעבור לי .
או שאוכל לצאת החוצה.
או שהלחץ קצת ירד.
סביר להניח שהאפשרות הראשונה תקרה.

אטימות, טמטום וטפשות שגובלת ברוע .
לא מבינה איך מסגירים אותו לקולמביה. הרי חורצים את דינו למוות.
זה הרי כל כך ידוע, בקולומביה מחפשים אותו כבר מעל ל10 שנים. רק מחכים לרגע שיגיע לשם. ואיזה מאסר ואיזה בטיח. הם אומרים 10 שנות מאסר, בולשיט...הוא לא יעבור את החודש הראשון. ולא בגלל שגופו לא איתן, ולא בגלל שאיננו חזק , אלא מכיוון שלא יתנו לו . באישון ליל ירצחו אותו. ויתרצו ב...מריבות אסירים, תאונה או מחלה. תירוצים הרי לא חסר.

הנורא מכל. אסור לעשות זאת לאף אדם. אין להסגיר ובטח לא למוות שכתוב על הקיר. אבל...לגיבור ישראל.? בוודאי ובוודאי שלא. הוא חירף את נפשו עשרות פעמים. יש מבצעים שאפילו אסור לספר , ואחד, אחד שכזה מסגירים?.

ראיתי את תמונתו בעיתון היום. הגוף עדיין חזק ושרירי כמו פעם. אבל הפנים נראות עייפות, חלשות...וחוששת גם מעט מיואשות. מבט לאה ועגום. ידיו לופתות את סורגי הדלת ובוהה החוצה.

פשוט עצוב. ויותר מעצוב - מקומם.

לפעמים אני בושה ונכלמת שזו הערכיות במדינה בה נולדתי.
כל הערכים לפיהם חונכתי שאין להפקיר פצוע, אסור לנטוש. חובה לתמוך ....איפה הם?
כנראה שעפו לאותו מקום שבו נמצאות המעטפות המפורסמות של זה שיושב בראשות.

אוהבת לראות את הלהב החד והמשונן. עובר באיטיות על העור הבהיר החשוף , חולף באיטיות כביכול מלטף ברכות בעדינות ללא קץ. מתווה סימנים . שורות צפופות בהירות שמתחילות להאדים לאיטן.
מתמוגגת כאשר השטח הלבן מתחיל להאדים לאיטו.
אוחחח....זה פשוט טוב.

לבוש חולצה צהובה וקורן מאושר.
הילדון הלך למשחק.כשרואה אותו כך, קשה להאמין שמדובר באיש עסקים מצליח.
פשוט בונבון .
תהנה מתוק .


מזל שהחולצה מסתירה ומכסה את הכתפיים והגב.אם היו מבחינים בחתכים ...אז....:)))

אהובתי הבלתי נסבלת

די, נשבר לי ממך. אהובתי הבלתי נסבלת. כמה כבר אפשר לסבול את העקשנות הפרדית שלך?
לא מסוגלת לראותך יותר , כל כך עקשנית , נעולה , מרובעת . משוכנעת שצודקת .
באלוהים לא יודעת מה מצאתי בך? צעירה כבר לא , עשירה ממש לא , עקשנית , מופרעת . וכשנכנסת לך שטות לראש היפה והמטומטם שלך. עדר סוסים לא יוציא אותה משם. אחוזת בולמוס לבצע עד הסוף את כל המזימות האינפנטליות שלך.
יש בך חוכמה של ילדי רחוב. ניסיון חיים עשיר , ולמרות כל זאת עדיין מבצעת את השטויות המטומטמות שלך.
יש לך כישרון מבריק להרחיק ממך את אוהביך, ואת שונאיך ויריביך מאמצת אל חיקך בכח.
את כל כך לא צפויה . מסוגלת לשהות במחיצתך ימים ולילות. ואת נחמדה סימפטית, אהובה ומקסימה מתמיד. מנחשת מראש את משאלות ליבי , וכמו שפחה חרופה רצה ומגשימה אותן אחת לאחת . מלטפת מחבקת מנשקת. מפסקת את רגלייך ונכנעת לי .
בעיתות שכאלה את אצילית . יפיפיה ומדהימה. מרגישה את גווך רוכן לאחור ורגלייך הלפותות סביבי נצמדות חזק אלי . שומעת את זעקותיך נבלעות חרישית וגופך מטלטל באורגזמה עילאית.
אבל את בוגדנית, מסיכה צפעונית וארסית. אין לך עכבות , נטולת מוסר הפכפכה.
מסוגלת לשכב , להיאנח להתרפק , להינות וכבר מתכננת את הכיבוש הבא .
כל כך מכירה אותך. ובכל זאת לא מסוגלת לנטוש אותך. לא יכולה לקום וללכת. מליון פעם נשבעתי ש"זהו זה, נשבר לי", אפילו כבר קיימתי מגעים מתקדמים ונמלטתי מזרועותיך החונקות. וכמו תמיד ....זחלתי בחזרה. הריחוק הממושך ביותר ארך שנה וחצי .היה לי טוב. הרגשתי אהובה ונחשקת. ו...קיבינימט ...לא יכולתי . כמו מפגרת , נטשתי הכל וחזרתי לחיוך המנצח והזדוני שלך. ידעת....שלא אוכל בלעדייך.
לא אוכל בלי המניפולציות ההרסניות שלך. יודעת שזקוקה לך. שונאת ואוהבת אותך.
ומילא, לו לפחות יכולתי להגדיר אותך. את דומית קשוחה והרסנית. סאבית מתרפקת וזדונית. ומתחלפת איך שרק בא לך. בקיצור יצור נאלח ומאוס. ואלוהים...אני אוהבת אותך.
כשבא לך את רוכנת תחתי . מפשקת את רגלייך. מפנה את גבך. יורדת לי . משתטחת למרגלותי כמו שטיח.
וכשבא לך....מפנה מבט זועף, ממטירה פקודות ומשימות. מנחיתה הוראות . מקמצת במחמאות ותודה...לעיתים נדירות שמעתי מפיך. את בטוחה שהכל מגיע לך !
מפנקת. בזבזנית ומושחתת. יודעת להוציא מאוהביך את המיטב.
קומבינטורית היודעת להפוך כל סיטואציה לטובתה.
אבל....כשם שאת רעה ....את רעה! שוכחת מיד הכל. שוכחת לילות שימורים, שוכחת ימי עבודה רצופים. שוכחת אהבה....זוכרת רק את מה שנוח לך. נו, כבר אמרתי יש לך זכרון סלקטיבי.

מה לעשות, אני שלך לעד.
כי.....פשוט אין לי ארץ אחרת.
מדינת ישראל.

עיניים הן הראי של הנשמה הפנימית. הן שקופות ואי אפשר להסתיר דבר. תמיד כשרוצה לבחון אם אדם המשוחח איתי הוא אמיתי , ישר או סתם זבלן שכל. מתבוננת עמוק לתוך עיניו. אדם ישר גם לעולם לא ישפיל מבט. יתבונן הישר לפנים.
בבית יש לי את כל הצבעים. החוקי ניחן בעיניים כחולות מדהימות . כחול כשמיים. צבע עז. ותמיד נהגתי להגיד לו שהדבר הראשון ששבה את ליבי בו, היו העיניים.
הבת - עיני דבש. לא החום הרגיל שרבות שמנסות יעני ...להבליט את החום הדלוח והמשעמם מכנות "דבש". אלא ממש דבש , זהוב עם מעט ירקרק. כמו פנתרה .
הנסיכון הקטן קיבל שילוב שלי ושל החוקי . כחול וירוק יצרו אצלי אפור ירקרק. עם תכונה מדהימה לשקף את צבע הבגד אותו הוא לובש. חולצה כחולה משווה לעיניו בוהק כחלחל עז. וחולצה ירוקה מקנה לו גוון ירוק נמרי.
הבונבון המתוק שלי ניחן בעיניים חומות . חום קטיפתי מבריק . עם ריסים ענקיות שפשוט בזבוז על גבר. יש לו עיניים מדברות. כשעצוב מיד רואים. כששמח אז הן מבריקות ויוקדות. ו....כשהוא תחת השפעת ריחוף אחרי סשן חזק ...אז הן הכי יפות בעולם .חולמניות רחוקות בוהות....מתגעגעת למבט הזה....אז...הולכת להעיר אותו ...:)

בוקר טוב לכולם .