פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מתנהל שרשור בפורום הבנים על הבנות. דום בעייתי או מסוכן?
ומתנהל, ומתנהל....ונמשך ונמשך ועוד ועוד....ותגובה גוררת תגובה. חלקן עניניות וחלקן חבל"ז כל קשר בינן לבין הנושא הנדון כבר אבד מזמן.
ועוד ועוד....
אוףףףף נשבר כבר .

בקושי יצא לנו לדבר היום. ו...וואלה זה חסר לי .
מתגעגעת לאיזה פומיקי מתוק .
מחר נשלים את החסר .

ידועה כאחת שלא מחליטה כלאחר יד. הסובבים אותי מודעים ומכירים את העובדה שלעיתים על מנת להגיע להחלטה חושבת , מדסקסת , בוחנת שוב ושוב. לעולם לא מחליטה ברגע של זעם או חולשה. וברגע שמחליטה אז שלמה עם עצמי. כי יודעת שלקחתי את כל הגורמים בחשבון.
ואני שלמה עם עצמי.

שברתי שיא .
אפילו אני שרגילה לשעות עבודה מטורפות.
תמיד , גם בלחץ הכי מטורף שהיה לי , הייתי נוהגת לנמנם מפעם לפעם.
מזלי שמסוגלת לישון בכל מקום ובכל מצב.
והמזל הגדול ביותר שלא זקוקה ליותר מארבע שעות שינה . ואפילו לא ברצף.
מספיק שאקבל את אותן ארבע שעות ואני כמו חדשה.
הפעם רבאק ....גם את זה אין לי.
מאתמול בשעה חמש בבוקר עובדת ועובדת ועובדת.
ממש מתאים לפסח.
עבדים היינו...מה פתאום?
עבדים עכשיו.
זהו, עוד שעתיים מאמינה שאסיים.
ואז אוכל לחטוף איזה שעה שעה וחצי תנומה.
מזל שיש את סוף השבוע , אז אוכל להשלים את החסר.

הצלחתי , יש אישור,
חבל שרק לכמה שעות.
אבל...הללויה, יוצאת עוד מעט לדרך.
הולכת להרביץ 200 קמ"ש .

קיים סיכוי שלא אעשה את החג בבית. מטריף אותי. יש לי כמה כללי ברזל חזקים. למזלי עד היום לא היתה התנגשות בינהם.
הכלל הראשון - משפחה.
הכלל השני - עבודה.
תמיד השתדלתי שאחד לא יכנס בשני .
כשמגיעה הביתה , סוגרת את הדלת ...סוגרת במקביל את כל הכעס הרוגז והמתיחות שבעבודה. נכון שלפעמים יש לי "שיעורי בית" עבודות שחייבת להשלים , טלפונים או מיליים שחייבת להחזיר . אבל תמיד בלי לפגוע במשפחה .
ובמקביל , כשמגיעה לעבודה , אז "חולת עבודה" לפני שיוצאת מוודאת שהכל תקין בבית , וזהו...! רק חלילה משהו דרסטי עלול להזניק אותי הביתה. כל היתר זניח.
המשפחה התרגלה , וגם ה"עבודה" התרגלה.
היו לי חגים שעשיתי בעבודה . במקרים כאלה...אז "אם מוחמד לא בא אל ההר ....." אז ...גוררים אותו . כשהעבודה היתה בחו"ל אילצתי אותם להגיע אלי . אפילו אם היה מדובר בשהייה של יומיים בלבד. ולהיפך...זכורים לי מקרים שטסתי הגעתי לארץ וכבר למחורת בבוקר טסתי חזרה.
הפעם, זה בלתי אפשרי.והמרגיז שדווקא לא בחו"ל. אני אוכלת את הלב. פעם ראשונה שקורה לי מקרה שפסח ייתכן שלא נעשה ביחד.
אני מנסה לתחבל תחבולות , לטכס עיצה. וכולי תקווה שילך לי.
באסה אמיתית.

סיפור ישן שנזכרתי בו ..


התערבות


משוחחות ביחד, היא בונבונית אמיתית , קטנטונת מתוקנת כזאת , עם חיוך רחב , עיניים צחקניות , בייבי פייס.
מעניין, אף פעם לא ממש הבחנתי בקיומה , שלום שלום, חיוך , מה שלומך? והלאה...
ממש לא משהו.
היום משום מה , משהו צד את תשומת ליבי , נראתה לי שונה , אולי משהו בחיוך , צורת הלבוש, לא בדיוק יכולה לאבחן , מה למה כיצד ומדוע .
המקום: חדר אוכל רחב ידיים ,מפואר עם שולחנות עגולים ודלפקי הגשה עצמית עמוסים מזון לעייפה.
בפרוייקט הנוכחי נמצאת באחת החברות הגדולות במשק , מושאלת בתור יועצת ל....., מגיעה לפה פעמיים בשבוע, בדרך כלל דיי טרודה , 16 שעות שבועיות שמוקצות לי לא ממש מספיקות, כך שמשתדלת לקצר בזמני הארוחות, בדרך כלל מזמינה למשרד. ולא מגיעה לחדר האוכל.
היום כבר בשלבי הסיום של הפרוייקט , סוף סוף הגעתי לדרך המלך, הצלחתי לפתור את הבעייה , ומעכשיו ממתינים לי חיים קלים ונוחים , להגיע בשעה 8 , לעבוד איזי איזי , הקיצר הגיע הזמן... יכולה להתחיל לחגוג.
החלטתי לחנוך את חדר האוכל , לראות מה קורה בדיוק בהיכל השן של החברה , מי האנשים שעובדים איתי , ליצור הכרויות ואולי....סוף סוף, כשהתפנה לי מעט זמן , גם לצוד איזה טרף , איזה שעשוע קטן ובלתי מחייב.
יורדת , מעיפה מבט כלפי האולם הענק, בידי מגש לבן , ומנסה לתור אחרי מקום ישיבה . לפתע יד מונפת...
"דולי ...הי ....דולי בואי "
נגשת , מתיישבת . פותחות בשיחת חולין , תוך כדי נגיסה בארוחת הצהרים .המ.. לא רע , לא משהו ..אוכל סטדנדרטי , אבל בסדר ..סביר .
נוגסת , לועסת ומעיפה מבט על המתרחש סביבי , מילותיה נכנסות באוזן אחת ויוצאות מהשניה , מפעם לפעם מהנהנת וזורקת איזו מילה לשם הנימוס.
פתאום, הבעה מסוימת , שבריר של מילה , צד את תשומת ליבי.
הבונבונית הסיבה את ראשה לאחור , התמתחה לכל האורך כך ששדיה זקרו את החולצה המלאה עד להתפקע, והבעה של כמיהה עזה , אמרה..
"אוחחחח, לכזה אחד הייתי נכנעת ...."
הבטתי , גבר נאה תמיר קומה , משכמו ומעלה, חיוך מתוק ו......
"יו , דולי אני לא מאמין....שנים ...."
"נכון שנים, מה קורה גבר ?"
וזה בדיוק מה שהיה צריך ,בכדי שהבונבונית , תנעץ מבט מתחנן,
"את חייבת להכיר לי אותו "
"טוב, בואי נסכם ש: 1) לא חייבת ,
2) זה כרוך בתשלום "
"נכון שאת לא חייבת , מבקשת ...בשביל חברה , אל תהיי רעה ..."
"חחחח, אבל אני רעה ...."
חיוך מלא הנאה , מרוח על פני מאוזן לאוזן.
"תחליטי , בונבונית"
"איזה תשלום...?"
מתכופפת מעליה, מתחככת בה , נועצת מבט ומחייכת חיוך קטן.
"לא , זה לא . אני לא דו , אני לא לס , שמעתי עלייך.......עד פה !"
"טובבבב, בונבונית , לא צריך"
מסתובבת והולכת, סופרת בלב עד חמש.
אחת
שתיים
שלוש
ארבע
"דייי, את ממש רעה . קשה לך לעשות טובה , כולה ...מה ביקשתי ....תכירי לי וזהו"
מחייכת
מסתובבת
(הקדימה אותי )
"את בטוחה שאין לך נטיות ?"
בכוונה מעבירה יד מלטפת על החזה הקמור , מלטפת את הלחי המסמיקה ,
"מאיפה את יודעת? ניסית פעם?"
"לא ניסיתי , לא רוצה , ובחיים לא .....לא מושך אותי" המילים מתבלבלות בפה מרוב מהירות .
העיניים הבהירות מצטעפות בכעין דוק של רטיבות , והפה מתעוות כלפי מעלה.
"ילדונת , בסדר ....מתלוצצת , תרגיעי!"
"עוד מעט גם תגידי שאת לא סאבית "
"ששששששש, די ....בגללך עוד כולם ידעו, את שמה קצוץ , אבל אני לא . בחיים לא אדבר איתך יותר"
נרתעת לאחור , מסמיקה. בוחנת במהירות אם מישהו ראה והבחין .
"די ,ממוש ...צוחקים,"
"הנה , חכי ......מיד אכיר לך"
מרימה את היד. רומזת לו שיתקרב.
"יובל תכיר אירית "
"נעים מאוד"
"נעים מאוד"
נסוגה אחורנית , מפנה את הזירה , בחיים לא מתערבת בין בני זוג , ובטח לא במערכת יחסי שליטה.
קורצת לו מאחורי גבה , ומניפה אגודל לאות הצלחה. מסמנת עיגול ביד ומרימה לאוזן.
"נ..ד..ב..ר "
מהנהן בחיוך , סימן שהבין , מניח יד על כתפה, הולכים לשולחן סמוך.
שבוע , שבועיים חלפו.
הבונבונה מסיחה את ליבה .
"ממש לא מבינה מה קורה?, מה אני לא בסדר? הוא שולט , פשוט שולט...ועדיין לא יצא כלום, משתגעת שכבר יהיה , מה עושים...?"
"אוקיי , ילדה...., שימי לב .שבוע הבא יש מסיבת צוות , מעין ערב גיבוש. מתקיים במלון.תאמי...זמני לחדר. נכוו שסאבית , אבל על מושג – שליטה מלמטה – שמעת? .לבשי משהו מפתה ו....קדימה הפועל"
"המ..., אחלה של רעיון. נשמע טוב "
"ילדונת , בטוחה שהוא שולט ?"
"בטוחה וחצי , צריכה רק את העיתוי , האווירה ....ו....."
"אוקיי , הבנתי את רוח הדברים...." מחייכת לנוכח הפנים הנלהבות והשוקקות.
"בהצלחה , בונבונית"
הגיע היום, הסתיימה הישיבה , ארוחה חגיגית , הזוג פורש לחדר.
בונבונית עולה לחדר נרגשת , מצפה , חזה הולם בקרבה. מניח יד תקיפה. וכל ההתנהגות הנימוסית והגנטלמנית נמוגה כהרף עין.
מגיעים למעלית, מניח ידו על צווארה ,
"ממתי כלבה הולכת לצד אדונה, ארצה !"
יד גסה , אלימה הודפת בחוזקה , דלת המעלית נפתחת , אודם כהה , סומק ארגמני עוטה את פניה , לנוכח הזוג הנדהם שצופה במחזה המוזר, גבר מהודר עומד ולצידו כפופה על 4 עלמה , ולצווארה כרוכה חגורת עור עבה .
"קדימה , כלבה " בעיטה בין רגליה מזרזת אותה לזחול על השטיח האדום.
הדלת נפתחת , בעיטה בישבן מנחיתה לחדר .
מתיישב על המיטה , בעוד רכונה למרגלותיו.
מתבונן וחיוך נפרש על שפתיו, חיוך קר שלא מגיע לעיניים הבוהקות.
"רוצה סשן , כלבה ?"
"שק צואה מרופט , רוצה שאניח את ידי , על חתיכת זבל כמוך?"
"בבקשה , אדון" מתנשפת בכבדות.
שולח יד לחזית השמלה ותולש במהירות, תופש בקדמת החזייה ועוקר בגסות. מעביר יד על הפטמה הורודה, המתחילה לרטט .מעביר ברכות מאזין לאנחה הרכה לגניחת התשוקה ו..........טראאאאאאאאאח מוחץ בחוזקה.
" למיטה , טינופת ....גוש צואה!"
מטפסת , מסתבכת בקרעי השמלה , חסר סבלנות , לופת את גופה ומניף למיטה. הופך כאשר הגב הצחור מופנה למעלה. וקושר בקרעי השמלה לארבעת פינות המיטה, קשירה חזקה מהדק את הבד שחותך בבשר.
"איייייייייי "
"כואב? , חתיכת אפס?"
צחוק נפלט מהשפתיים המושלמות.
מרים את היד , ומנחית בחוזקה על הישבן העטוי בחוטיני שחור הדוק.
"חחחחחחחחחח"
"כואב ........זה עוד כלום "
מרטטת , חשה את רעידות האורגזמה המייחלות להגיע , ואת הרטיבות המתפשטת בכוס.
טראאאאאאאאח , מונפת היד שוב.
איבדה כבר את רצף הספירה , צפה מעלה מעלה . ממתינה , מחכה . הנוזלים מפעפעים מהכוס הרותח.
חשה במיטה השוקעת , וגופו הנצמד לישבנה.
שראאאאאאאק
שומעת את הרוכסן הנפתח.
מרגישה באיבר חם ענק משפשף את גבה.
מפסק את רגליה.
וננעץ בפי הטבעת מבעד לחוטיני ההדוק.
מושך את הבד הגמיש. וחודר עמוק , בנעיצה אחת ישר לפי הטבעת ההדוק.
נכנס ויוצא. פנימה והחוצה. עמוק , יותר עמוק.
בד המכנס מתחכך בעור העדין, וחורץ חריצים דקים.
תופס את כתפייה ומושך לעברו, תוך כדי נעיצות חזקות.
משחיל את האיבר , ומוציא.
דופק את ראשה במיטה ,
סוטר לישבן.
"זבל , לא לגמור!"
הופכת לגוש תאווה הכרוך סביב הזין הענק.
המחשבת ממוקדת בנעיצות בהחדרות , בפעימות המיוסרות.
הקצב גובר והולך, הופך למסע מטורף אלים וקשה .
מאבדת אישיותה עצמיותה , כולה ישבן הדוק וצר, לח ורטוב, כוס נוטף נוזלים.
מתמקדת בזין הקשיח, בזין הענק , באיבר החמים הנעוץ.
מתפתלת לעברו .
" מי את ? כלבה קטנה מסריחה?"
"מי את ? זנזונת ביבים?"
"רוצה לגמור ?"
חשה את הרעידות המגיעות , את הספייס המבורך ,את החידלון המתוק .
נעקרת בבת אחת....
ראשה מורם , סטירה מונחתת על הפרצוף.
הזין נשלף ,
רוטטת , משוועת ...
הדלת נפתחת בחריקה חרישית .
קול כנוע ומעריץ .
"הכנתי את הזונה עבורך , המלכה דולי......"

כל מי שקורא את הבלוג שלי , קרא מפעם לפעם על המפלצון הפרטי שלי . רקסי . כלב זאב מקסים. "כלבלב" פעוט וחינני . משהו כמו 60 קילו . מלתעות של דרקולה. ואופי של ילד . ובמה מתבטא האופי שלו. רקסי תוסס נמרץ , אנרגיה בלתי נלאית . כשהיה גור האמנתי שכאשר יתבגר מעט זה יפחת . איזה יפחת ואיזה נעליים?. להיפך נראה לי שכל יום שעובר המרץ שלו גובר יותר ויותר.
הוטרינר הצמוד שלו , שאוהב את המפלצון אהבת נפש , יעץ לנו להוציאו כמה שיותר . לשחק איתו ולנסות לעייפו. ובאמת עושים זאת. לפחות ארבע או חמש פעמים ביום מוציאים את הגורילה לטיול. וזה לא סתם טיול, אלא ממש טיול מתוכנן .עם אביזרים נלווים. 2 כדורים, מקל , שקית כמובן (לאיסוף ממצאים חשודים). מסרק ומגבת.
הטיול מתוכנן מתחילתו עד סופו . רבע שעה ריצה , עשרים דקות משחק בכדור , רבע שעה זריקת מקל. ועשר דקות להבריש ולנקות את רגליו על מנת שניתן יהיה להכניסו הביתה.
רקסי הוא ידידותי וחביב. נוהג לקפוץ על כל עובר ושב . ולהביע את שמחתו ואהבתו בלשון נוטפת. הבעייה שלא כל אחד מזהה זאת. ומודה שזה מחזה מפחיד וחוויה לא הכי נעימה כאשר מזנק עלייך גוש אימתני שעיר ופרותי , גוש כבד המניח את כפות רגליו על כתפייך ומוציא לשון אדמדמה מבעד למלתעות דרקולה ישר מול פנייך.
ובכלל כאשר נתקל בבני מינו , התרגשותו לא יודעת גבול. מיד מתחילים כרכורים . רקסי מתעקש לבחון בדיקה מדוקדקת וקפדנית את איבריו המוצנעים של חברו על 4. אפילו לי קשה להתגבר עליו. כורכת את הרצועה מספר פעמים מסביב לידי . ומסבירה בקול ענות חלושה "הוא לא עושה כלום ".לא ממש עוזר לי .
המצב החמיר . והגיע לידי כך שמחפשת שדות שוממים ונטולי נפש חיה. ו....כן , התחיל לשעמם לי ולרקסי ביחד.
אתמול הגיעה שמועה לאוזני , שיש פארק לכלבים. לא רחוק ממני . פארק שהוא ממש גן עדן לכלבים ולבעליהם (בעליהם? , לפעמים נדמה לי שהם הבעלי בית שלנו).בכל אופן, שטח ענק , עם דשא עצים . פשוט מלבלב.
נו , מה יכול להיות ? ננסה. גמלה החלטה בליבי.
נוטלת את החיה רעה. מעמיסה לרכב. עם כדור , מגבת , מקל , שקית ומברשת. לפני הנסיעה קדמה שיחה נוקבת .
בשיחה הובהרו ושוננו כללי נימוסין. דרכי התנהגות הולמים . וכמובן הצהרה שאם יתנהג כמו כלב בוגר ומנומס אז נהפוך את הפארק ליעד קבע.
מניעה את הרכב ונוסעת. רקסי לצידי משרבב את ראשו מבעד לחלון . כולו נרגש ונסער . מאושר עד הגג. מזיז את ראשו לצדדים וכמובן מעיף רוק לכל כיוון.
"איכסה, חתיכת מגעיל , תכוון את הרוק לכיוון השני ".
בטח , שמכוון. איזו שאלה . נלהב מתשומת הלב שהופנתה אליו. התנפל בליקוק נרגש על אוזני ועורפי..
"אוף"
בתנועה מנוסה ומתורגלת שלפתי את צרור הטישו שהוכן בעוד מועד לנקות את עקבות אהבתו התוססת.
"זהו הגענו, מזהירה אותך....התנהגות לא הולמת , משאירה אותך שם. ומכחישה כל שייכות אלייך".
כורכת סביב צווארו את הקולר, רותמת לרצועה . נוטלת את התיק ובו כל הציוד .
יודעת צדיקה נפש בהמתה, לכן, לפני שפותחת את הדלת , נוטלת את התיק , הפלפון ושלט הרכב כבר מוכן.
ומה? לא ידעתי. הדלת רק נפתחת מעט ...וזהו, לא צריך יותר. רקסי שועט קדימה . לא כל כך מעניין אותו שלצד השני של הרצועה מחוברת בעלת הבית שלו . קטן עליו :).
נסחפת בעקבות הגורילה. בבעיטה מדוייקת טורקת את הדלת. נועלת עם השלט את הרכב. ו..קדימה לדרך.
קדימה לדרך, כלומר....רקסי טס ואני בעקבותיו.
תרה בעיני , מחפשת פינה שקטה שבה אוכל לשחק מסירות איתו. המבט המרפרף שלי קולט אנשים הולכים עם חיות המחמד שלהם. וואלה, מקנאה...הולכים , צועדים בניחותא. נהנים מהנוף מהאווירה. ושלי...הקופיף המגודל , ההר בצורת כלב...דוהר, שועט, רומס כל מה שנקרה בדרכו.
מוצאת פינה שקטה יחסית. מוציאה את הכדור , מתחילים משחק סוער . אני מכדררת, רקסי לידי מנסה לחטוף. ממשיכה בגבורה. רקסי נדחף בין הרגליים. דבק במטרה. ענין פעוט של גבירתו הזקוקה לשתי רגליים יציבות, ענין של מה בכך עבורו. כמו תמיד. צונחת ואז אוחזת בפרווה המבהיקה. מתגלגלים ביחד על הדשא. מתבקת את המפלצון. והוא מתרפק מסתובב ופיכס שולח לשון ענקית ומלחך את לחיי . תוך כדי כך מניח לי לטעום את טעמי הדשא השונים.
לפתע , רקסי ניתק בבת אחת. ו...פשוט נעלם. אוף...כמה שמכירה את הגורילה. מרימה את העיניים לחפש את האובייקט שצד את התענינותו. לחרדתי מוצאת את רקסי מפזז בחדווה סביב בוקסרית אימתנית.,
מנהל סביבה משחק חיזור נוסח רקסי , כלומר ...דוחף את אפו מתחת לזנבה . מרחרח הודף מנסה לבחון את יציבותה. הליידי לא בדיוק מתלהבת מהגנטלמן שנימוסיו מוטלים בספק . מנסה להתחמק , נוהמת לעברו חושפת שיניים. אך רקסי...כמו כל גברבר מצוי , ברגע שהבחין ב"חצאית" מסרב להרפות מטרפו. מרים את כפותיו הענקית מניח על גבה . מטפס מתמקם ....מתחיל להדוף את גופו קדימה . הבוקסרית נרתעת. מסובבת את ראשה. מנסה לנשוך להימלט . ממש ללא הועיל. רקסי החליט ...ורקסי יבצע.
ו....באמת מבצע . עד שהספקתי להגיע ולנתקו ...נראה לי ממש ברגע השיא . רקסי כבר הסתובב ישבן לישבן....טראח...העפתי את החרמן הקטן נוטף ההורמונים.
השתדלתי במהירות לטשטש עיקבות לפני שיאשימו אותי בעירוב גזעים. ובהחדרת דנא זאבי לבוקסרית.
מחברת את הרצועה במהירות. גוררת את הפושע מזירת הפשע.
"פנג , איפה אתה? "
הגיע בהליכה מהירה גבר לבוש טריקו שחורה ומכנס גינס .
"זה שלך?"
"כן, יפה ...נכון? הבעייה שלא כל כך ממושמע "
אמאלה...רקסי סוטה!!!!!!!!
בדרך חזרה, מטיפה מוסר למפלצון שיושב לידי , לשונו מבצבצת החוצה וכולו מאושר ומרוצה עד הגג .
ללא הועיל, הברנש מתמוגג מאושר אין קץ. הגיע הביתה התנפל על קערת המים חיסל את הבונזו , והלך לנחור בפינה האהובה עליו . דהיינו הכורסה בסלון .
זהו , נראה לי שבזה תם ונשלם פרק "פארק הכלבים"

הייתי היום אצל פאטי , הביקור היה 10. ממש מרגוע ומזור לנשמה . אין כמו השיחות שלנו . ובמיוחד שהיה ים של זמן . שיכולנו להתרפק על זכרונות ילדות . לאכול במטבח על הרצפה , ממש כמו פעם.
פשוט כיף אמיתי .
הכל היה נחמד , התנהל באיזי , חוויה בדיוק כמו שאני אוהבת.
עד...ש....
בסביבות השעה 15 פאטי נתקפה בחוסר מנוחה פתאומי .מתנועעת לפה ולשם. מביטה בשעון .
ובואנה ...זו לא פאטי הרגועה והשלווה שאני מכירה .
"ילדה, מה עובר עלייך?"
"אה....אז...לא נעים לי ...אבל...."
"נו, מה הסיפור ...קדימה , שפכי החוצה, ספרי לדודה דולי ."
"טוב., אבל תבטיחי לא לצחוק , לא ללגלג ולא לתפוס עלי קטעים ".
"מבטיחה"
במוחי כבר טסו מליון אפשרויות, מה הגורם לחוסר הנוחות של הילדה. ואפילו, כן מודה. אפילו הודאגתי . ממש לא מתאים לפצלוחה הקטנה .
"אז...ככה....אתמול היינו באירוע , אז החמצתי את ...."
"נו, מה החמצת?"
מביטה אליה , ורואה פאטי מסמיקה. ופאטי מסמיקה זה מחזה מלבב . לחיים אדמדמות , עיניים מושפלות . וכולה כמו ילדה קטנה שנתפסה בקלקלתה .
"הבטחת, שלא תצחקי"
"הבטחתי , נו...ספרי ...או ," והשארתי פתוח מסתבר שהאיום המוסווה פעל את פעולתו .( פאטי עוד זוכרת את התקופה בה התיימרה "כאילו היא גיבורה" וניסתה לא לספר לי . הסימנים נשארו על גופה זמן ממושך ). :))
"החמצתי את דני הוליווד...ועכשיו יש שידור חוזר ".
חחחחחחחחחחחח, התפקעתי מצחוק .
"מה זה דני הוליווד?"
"סדרה מאוד נחמדה בערוץ הישראלי . מזוודה שדרכה עוברים לשנות ה- 60.".
מתתי מצחוק , סדרות בטלויזיה . למי יש זמן לזה . לי בכל אופן אין סבלנות לכל הסדרות האינסופיות שנמשכות ונמשכות. נלעסות כמו מסטיק . תמיד יש את המשלוש הניצחי , היא אמרה , הוא אמר לה , סצינות קנאה .בקיצר ...בולשיט אמיתי .אף פעם לא הבנתי יך אפשר להיות מרותקים יום יום לסדרה .
מה כל כך מעניין בזה? מצדיעה לתסריטאים שמסוגלים למתוח סצינה קטנטנה ל- 3 פרקים לפחות .תמיד חשבתי שערוץ ויוה זו סתם בועת קצף ורדרד. תמיד יש בה או בכי או צעקות או התעלפויות. ממש סרט ערבי של פעם בימי שישי שהתחפש לטלנובלה ספרדית. לפי מיטב המסורת של כל הקיטש. :).
"ילדונת , אל תפריעי לעצמך. שבי תראי . אני עולה למחשב בינתיים.הולכת לחטט לך בכל המסמכים"
"חופשי, אין לי סודות ממך. יודעת שלא מסתירה ממך כלום ".
"יודעת יקירה, סתם התלוצצתי ".
עולה , גולשת . מרפרפת. כמובן נכנסת לכלוב. שזו טלנובלה לא קטנה בפני עצמה . משתעממת ויורדת אחרי חצי שעה . רואה את פאטי מרותקת לפלזמה . עינייה דבוקות למסך וכולה שקועה בעלילה.מחוסר ברירה. התיישבתי לידה וצפיתי ביחד איתה.
הקיצר....גבירותי ורבותי . דעתי התחזקה וקיבלה ביסוס...בלון מסטיק מנופח . אבל אם פאטי אוהבת..אז שתראה . עכשיו יש עוד משהו לצחוק עליו . :).

תמיד כשיש לי תחושה רעה , או סתם הרגשה נאחסית. יש לי מקום מפלט . לכל אדם יש מעין עיר מקלט . יש מי שמוצא מרגוע בקריאה, בספורט, טלויזיה , טיול שופיניג מרענן. ולי ...לי יש את פאטי. זו גם הסיבה שחוזרת לכתוב פה. כי פאטי ביקשה. הילדונת התלהבה לראות את שמה . ובשיחה האחרונה ביקשה..., וחייבת לציין פאטי מעולם לא מבקשת. פאטי רומזת ..מציינת..מעירה כבדרך אגב. אבל מעולם לא ביקשה. ואם פאטי סוף סוף ביקשה ממני דבר מה בכל שנות ההיכרות שלנו...הרי שזו חובה עבורי . ולך יקרה שלי . האמיני לי . מילותיך עדיין מהדהדות בתוכי "את כותבת לא רק בשבילי אלא גם בשבילך...אז...בבקשה".ואם פאטי ביקשה אז...טפוי לא מאמינה שאומרת זאת, אז דולי מבצעת . ממש ילדה טובה ירושלים. ומה מתאים יותר מלכתוב על הפגישה האחרונה .
כבר שבועיים שעוברת עלי תקופה נאחסית ביותר . ממש כמו מעגל רע. חברים טובים נפגעים. שומעת על תאונות של קולגות . ודי...ממש מרגיז. לא יאומן איך פתאום הכל התקבץ ונדחס לשבועיים של חרא רודף חרא. השיא לפני שבועיים , קרוב משפחה וממש לא מבוגר נפטר במפתיע ללא מחלה ללא תאונה . יש לי תחושה שההוא שם למעלה מחפש לפתוח איתי חשבון עקוב מדם. ואין בעייה מחפש אז גם יקבל. :).
במקרים של הצטברות שכזו. מרימה טלפון לנפש היקרה שלי ..ופשוט שואלת: מתי את מתפנה ? והבונבונה שקוראת אותי כמו ספר פתוח . מעולם לא סירבה . תמיד תמיד מוכנה ומזומנה.
וגם עכשיו. התשובה הצפויה ותמיד משמחת...תוך חצי שעה אני שלך !.
לקח לי קצת יותר מחצי שעה להגיע אליה . היא נשארה בעיירה הקטנה והעצובה שלנו , ואני הרחקתי פנימה לתוך המדינה . אפילו אני עם נהיגת השודים המפורסמת שלי לוקח לי כמעט שעה להגיע .
הדרך מקסימה , אין אין כמו המחוז בו גדלתי . הכל ירוק פורח , אוירה פסטוראלית . הכל רגוע שקט . כאילו החיים הורידו הילוך. נעצרו אי שם בשנות השישים. תמיד כשמגיעה כמעט לעיירה שלי . עוצרת מדמימה מנוע. ופשוט מביטה סביב ...נהנית מהנוף. מוצפת זכרונות חלקם טובים חלקם פחות . נושמת נשימה עמוקה ממלאה את המצברים ומגיעה לנווה מדבר שלי . לזרועותיה המושטות ולאוזן הקשבת של אחותי בנפש .
אצל פאטי , כל סיפור שלי מתקבל בברכה , אני תמיד צודקת. כל דבר שעוללתי . פגעתי או הזקתי . אצל פאטי תמיד יש הצדקה .יש סיבה . ואני אני "בסדר גמור ".
לדבר עם פאטי זה לדבר עם עצמי . זה לפרוק הכל . להתנקות ואז...אפשר להמשיך קדימה . שואבת ים של עידוד נחמה ומרגוע אצלך יקרה שלי.
המקסימונת הרגישה שהפעם זקוקה לה יותר מתמיד .המתינה לי וישר למטבח. פאטי נשארה פאטי ...היא עדיין סבורה שאין צרה שלא ניתן לפתור בעזרת דחיסת מזון . 😄
הבית ריק. כולם יצאו . הבן בבית ספר הבת בקניות והבעל בעבודה. השיבה למבטי . ולשאלתי שלא נשאלה.
המגשים עמוסים . וכמו תמיד...חוזרות לימי ילדותינו שאז נהנגו לשבת על הריפה במטבח המרווח אצלה בבית . להישען היא על המקרר ואני על המזווה. לבלוס מאכלים ולדבר עד לתוך הלילה .מפעם לפעם אחת מתרוממת מוזגת שתייה וצונחת שוב לישיבה על הריצפה . פעמים רבות בילדותינו כשנהגנו לקרוא ספר ביחד וראשינו קרובים זה לזה. נאלצנו בתום הקריאה להתיר מחלפות בלונדיות ותלתלים שטינים שהסתבכו ביחד.
פאטי מאזינה , מקשיבה . מפעם לפעם מעירה הערה או שואלת להבהרה. וכמו תמיד עצם השיחה מרגיעה אותי . תוך כדי שיחה מוצאת פיתרון . או מוצאת שהשד אינו נורא כל כך. הכל פתיר . אין דבר שלא ניתן לתקן או להחזיר . והכי חשוב החיים ממשיכים. צריך להביט קדימה .
כל כך טוב שיש לי את פאטי.