פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הייתי פה, שלום....

קיבלתי את הסכמתה של פאטי פא לכתוב הכל, ממש הכל הכל. ומתכוונת לעשות זאת. כפי שאמרתי סיפור חיינו שזור זה בזה.
ודבר ראשון , יקירתי....אספר למה ומאיפה הכינוי פאטי פא?
ברגע שהבעת הסכמה ואישרת...אז מתוקתי , הכל זה הכל 😄
פאטי פא , לא תמיד נקראה כך, בעבר בילדותנו הצמדתי לה שלל כינויים. שמנטוזה, גוצה , סמרקית ועוד כהנה וכהנה. מודה ..כל כך לא סבלתי אותה . הכעיס אותה הפרצוף תמים שלה. עד היום אני מתפלאת , איך בת אדם משכילה חכמה בטירוף שכמוה, עדיין תמימה ונאיבית שכזו.
עם כל מה שעברה בחיים, והאמינו לי עברה ועברה המון. יש עלילות שגם אני , אפילו אני הדומית הגדולה שנקראת מסוכנת. בצדק או שלא בצדק , לא לענין כרגע. אפילו אני ...מצדיעה לה.
את הכינוי פאטי פא , שהוא למעשה קיצור של שני שמות הצמדתי לה לפני 7 שנים.
פאטי הגיעה ממשפחה עשירה , מזוג הורים מפנקים שחסרון כיס לא היה מושג שהכירו. ובתור שכזו לא הכירה את עבודות הבית. את הצלחת הראשונה היא הדיחה....כשהתחתנה. והחביתה הראשונה שהיתה ראויה למאכל הצריכה כמעט קרטון ביצים.:).
הבדיחה הרווחת והאהובה עלי ועל בעלה (שגם הוא סיפור לא קטן ).היתה השאלה:
"איזה עב"ם הכינה פאטי היום לארוחת צהריים?"
או, להתבונן בצלחת...להיאנח בערגה ולהודות שיו...כמה שהתגעגענו לשניצל עסיסי.
ואז...לפרוץ בצחוק , כאשר הודתה...ש"העוגה לא ממש הצליחה ...לא יודעת למה אבל משום מה לא תפחה?".
אבל, צחוק צחוק. פאטי כשמחליטה משהו, אז הולכת על זה עד הסוף.והיא החליטה ש...בני משפחתה והיקרים לה נראים רע, ולכן חובה להאביסם ולפטמם. עד שיראו כמו בני אדם. בהגדרה הכוללת של בני משפחתה גם אני נכללת. היו מצבים שהתחננו והודענו ש...ממש לא רעבים. נאדא...כלום לא עזר.
אני שבחיים הייתי אצל רופא משפחה אולי 8 פעמים...שונאת בדיקות, וכדורים אצלי בבית זה כדורי משחק בלבד . הודעתי לפחות פעמיים בשבוע שיש לי בדיקה וחייבת להיות בצום.
אבל, נאדא, גורנשיט, אפס כאשר פאטי מחליטה אז זהו זה.
ידענו שאין לנו ברירה אלא לאכול , אחרת תשפוך זאת לגרוננו ...והיות, ואני אוהבת אותה כנ"ל גם בעלה וממש לא רוצים להפעיל עליה כוח פיסי מתון. אכלנו ושתקנו. בלענו ונחנקנו. ברירה לא היתה.
ופאטי...השתפרה, היום שפית חבל"ז. וכשנחה עליה הרוח , גדולי הקונדיטורים מצדיעים לה.
לפני 7 שנים בקירוב, טלפון....
דולי איפה את?
וואלה, לא רחוק ממך, למה?
הכנתי משהו קטן, תני קפיצה.
קטן?
אני מכירה את הסחורה שלי , וכשפאטי מודיעה קטן....כדאי להתנזר מאכילה במשך יומיים לפחות. כי לפאטי יש עוד תכונה משובבת ..היא לא מודעת לכך שקיבתו של אדם בנוייה בהתאם למבנה הגוף שלו . וכי ניתן לדחוס עד כמות מסוימת. אצל פאטי..עד שלא נגמרים הסירים אין לקום מהשולחן. ואם השארתם משהו בצלחת, אז פגעתם בציפור נפשה.
המשפוחה הפרטית של פאטי התרגלה לזה. התרגלו ואפילו נהנים. יושבים ליד השולחן ופאטי מכרכרת סביבם...מהשולחן לכיריים. מהשולן לתנור אפייה. מהשולחן למקרר , מהשולחן למזווה ...מגישה , מגישה ומגישה....השולחן עמוס, אין טיפת מקום. עשרים סלטים, 4 מנות עיקריות, מליון תוספות . וקינוחים, בכלל מכל הסוגים מכל המינים ומכל הצבעים...ופאטי ממשיכה וממשיכה ...מוסיפה , מעמיסה על השולחן . מצמצמת את הצלחות מזיזה הצידה , מפנה מקום , מוסיפה עוד מגש ועוד מגש. הולכת חוזרת...מסתובבת ועוד עוד....
והמשפוחה לועסים, אוכלים מעכלים. שולחים יד...גורפים לצלחת...ועוד עוד עוד..
די...........אוף , את ממש פאטימה פאוזיה. ואנחנו כמו שיחים...די, שבי כבר ,
ומאז... כינוייה בישראל פאטימה פאוזיה . או בקיצור ...פאטי פא ..:))))

יש לי חברה אחת, בעצם לא חברה יותר אחות , נפש תאומה. מודה אין לי הרבה חברות. למעשה אין לי אף אחת. יש לי אולי מליון ידידות שכל אחת בטוחה שהיא האחת והמועדפת שלי , אבל אף אחת לא מכירה אותי , את מי שאני באמת . רק אחת והיא פאטי פא.
פאטי פא הוא קיצור לזו שאני קשורה אליה בקשר אמיץ של שנאה אהבה תשוקה וגילוי נפש. משהו שקשה להסביר. זו חברות שהתחילה לפני שנים...קשה להאמין אבל בעצם מיום היוולדי.
פאטי פא נולדה יחד איתי . כן , קשה להאמין אבל הקשר האמיץ וברית הדמים נכרתה עוד כשנולדנו ביחד. פאטי פא נולדה יחד איתי . באותה עיירה מצחיקה ועצובה שם בצפון. 2 האמהות שלנו הובלו ביחד לבית החולים שנתקף בתזזית של ממש. היות ולראשונה בתולדות קיומו זכה ל 2 יולדות בו זמנית. ולא סתם 2 יולדות אלא משמנה וסלתה של העיר. ולא סתם יום אלא לילה סוער וגשום בכמעט מחצית דצמבר ולא סתם יום אלא ...יום שישי . הרופא הבכיר רטן בקוצר רוח , ממש לא שמח שגזלו ממנו את מנוחת השישי שבת . אבל...אין ברירה . הניע את עצמו ויצא לדרך לאחר קריאת הטלפון. הניע את עצמו, לא זו לא טעות, כי באותה עיירה לא היה צורך ברכב. עד היום 10 דקות לפה או לשם ואתה גומע את כל העיירה.
הזיז את גופו הגיע לבית החולים . ומצא שם 2 נשים נרגשות מצפות . מוקפות באחיות ובבעלים נרגשים לא פחות שעשו כמיטב יכולתם להסתובב בין הרגליים ולהפריע כמה שיותר . למזלו ולשמחתו הרבה תוך פחות מחצי שעה 2 תינוקות יפיפיות במשקל סביר הגיחו החוצה. הניחו את שתינו בשתי עריסות אחת ליד השנייה . אמי סיפרה שכנראה לא ממש אהבתי אותה. כי התעלמתי באופן גורף ממנה . בעוד היא נעצה בי מבט מעריץ.
החברות בין האמהות נמשכה . וכמובן שבעיירה קטנה כזו שיש בה בית ספר אחד. קולנוע אחד. גן אחד ומעון אחד...נפגשנו השכם וערב.
ילדותנו היתה שזורה יחד. הלכנו לאותו גן , בית ספר ...נפרדנו בכיתה ח'. אני נשלחתי לפנימיה היוקרתית אי שם. והיא נשארה בחממה המגנת והסטרילית.
נפגשנו בימי שישי ובחופשות. בילדות לא ממש חיבבתי אותה. וכנראה שבגלל שאמי תמיד חיבבה אותה וניתן להגיד שדחפה אותי לזרועותיה. הזמינה אותה תכופות להתארח. פיכס ....כמה שלא סבלתי אותה. קראתי לה שמנטוזה...לימים השם הוחלף לפאטי פא ...ועל כך עוד יגיע הסבר .
היתה נמוכה גוצה מלאה ועם פנים יפיפיות. לימים רזתה גבהה מעט והפכה לכוסית אמיתית. אבל זה עוד חזון לעתיד.
ההסטוריה שלנו מאוד דומה ושונה גם יחד. שתינו נצר למשפחות וותיקות ומבוססות, לי אין אחים לה יש אח אחד. שגם עליו יסופר בבוא הזמן. וזה סיפור נורא ...בתור רמז ...אגיד רק. שהיום הם לא בקשר ...וממש לא מאשימה אותה . שנים שהם לא מדברים. ומצדיקה אותה לחלוטין ויותר מזה ...אם הייתי משוכנעת שלא אנזק, הייתי רוצחת אותו במו ידי !, ובדם קר לא במהירות אלא באיטיות...שיסבול מכל רגע . שירגיש את יסורי הגסיסה . בעצם לא ..., אני מגזימה לא הייתי רוצחת אותו . הייתי מסרסת אותו ...כן, זה העונש המגיע לו ! סירוס , ולא בתנאי בית חולים. אלא בסכין קהה ללא הרדמה . ועם מראה מעליו , על מנת שיראה כל רגע , שיחזה בכל שלב של התהליך.
פאטי פא , מעולם לא כתבתי עליה. משום מה שמרתי עליה באיזו פינה מורמת. והיום חושפת אותה לראשונה. כנראה בעקבות השיחה האחרונה מאמש.
פאטי פא זו האחת והיחידה שאני יכולה להתקשר אלייה או לנחות אצלה בכל שעה משעות היום, ואתקבל תמיד בשמחה. היחידה שיודעת מי אני באמת . תמיד מקשיבה בסבלנות. לא תמיד מביעה דיעה . אבל, לא משנה מה אספר לה ועד כמה יהיה נורא ואיום. בעיניה אני תמיד צודקת.
פאטי פא מאוד נוחה לי , אני יודעת משוכנעת בוודאות, וגם יש לי ביסוס לכך. שאם אבקש ממנה להגיע ...ומדובר בניסעה ארוכה, או לבצע משהו...היא תעשה זאת בלי היסוס, מיידית באותו רגע.
תמיד אני יכולה לסמוך עליה.
היא לא נמצאת בכלוב. לא רשומה . אבל מכירה את הבלוג שלי . קוראת אותו בשקיקה. ומכירה את כל הנפשות הפועלות. את כל הסיפורים שלי היא מכירה . ולפעמים אפילו מזכירה לי איזה אירוע או פרט שנשכחו מזכרוני .
אז עכשיו ...פאטי פא , אני יודעת שעוד מעט תתעוררי . ולפני ארוחת הבוקר המפוארת שאת נוהגת להכין בכל יום שבת בבוקר . את נכנסת עם כוס הנס לחדר וגולשת מעט במחשב. וכמובן שמגיעה גם לכלוב .
אז , יפה שלי. לראשונה ....בהיסוריה . זה פוסט עבורך בלבד .
השיחה שהיתה אתמול , פשוט ייצבה אותי . חברה הכי טובה שלי ...אני שמחה שיש לי אותך.
שיהיה לך אחלה של יום .

כשגרתי בעיירה הקטנה שכוחת אל. אי שם בצפון הנידח. היתה לי שכנה דתייה. היו לה איזה מליון ילדים. תמיד היתה בהריון ועם תינוק קטן על הילדים, ועוד אחד שתופס בשמלה. בעלה , כמו כל האברכים היה משתכר בכבוד"לומד בישיבה"..
מאוד חיבבתי אותה , תמיד היתה עסוקה , כי בכל זאת קשה עם כל כך הרבה ילדים. אבל היתה לבבית חמימה כזו. אהבתי להתארח אצלה .היא גם בישלה חבל"ז, סוף הדרך.
אחת לשבוע ביום רביעי הלכה לשוק . היות ובעלה "עבד" קשה . היא היתה ממונה על הקניות, בישול, ספונז'ה ושאר ענינים פעוטים כגון חשבונות ...
כשהלכה לשוק , הפקידה את הילדים אצל ה"ביביסיטר" הכי טוב בעולם. הקדוש ברוך הוא . היא נהגה להגיד לי ...תביטי אין לי ברירה . והוא הביביסיטר הכי טוב בעולם.
אז...זהו שאתמול הביביסיטר הכי טוב בעולם ...פישל בענק . 2 חברים טובים שלי נפגעו.
ואני פותחת איתו חשבון .
כועסת, עצובה ...לא יודעת איך להגדיר את זה..
פשוט מצב רוח נאכס..
מתנצלת מראש על כך שלא ממש חברותית ביומיים האחרונים.
צריכה לאסוף את עצמי .

השעה שעת ערב בין ערביים, עדיין לא מאוחר ובכל זאת כבר לא צהריים. אוהבת את השעה הזו. סוף סוף הגעתי הביתה , אחרי יום עבודה שהתחיל כרגיל משעה 4 לפנות בוקר . וכולי תקווה שיסתיים עכשיו. מבלי הקפצות והזנקות למינהן. נמצאת בחדר שלי . המקלט שלי . בקומה השלישית יש לי חדר שהוא רק שלי , אין לאף אחד רשות כניסה לשם. והמוטו אצלנו בבית הוא שמירה והקפדה על הפרטיות. בחדר שלי יש כמובן את המחשב , מדפים על מדפים של ספרים.בקיצור האווירה שאותה אוהבת. ישובה בכורסה מול המחשב מעלעלת מזפזפת במחשב, וכמובן , איך לא ...גם מגיעה לכלוב. רפרוף על המודעות, הבלוגים והפורומים. לא הרבה השתנה . די זוחל פה לאחרונה. אין הרבה אקשן .מעניין למה ? 😄
אופס... לא ממש . וואלה צצה פרשייה חדשה. מישהו כתב איזה בלוג, משהו על זונות וכמובן שמיד זינקו עליו כל הנשמות הטובות והחסודות. דף ועוד דף....והחגיגה בשיאה. הוא עונה , הנשמות מגיבות. כל אחד שנדמה לו שיכול לחדש מוסיף עוד משהו...נחמד פה, אין מה להגיד .
מתמתחת לאחור, פורשת את הרגליים קדימה. מציתה סיגריה ובוהה במסך. תוך כדי בהייה מבעד לסלסול העשן שעלה מהסיגריה נזכרתי במקרה שארע לפני כחמש שנים .חיוך קטן מזדחל לאיטו ונפרש על שפתי. הזכרונות מציפים לאיטם...
.........................................................................................................................

מוות זה דבר נורא. אין מוות טוב, אפילו מוות שלהיגאל מיסורים הוא לא טוב.
אבל...הנורא מכל , מוות בגלל טעות ...זה פשוט חרא!.
לראות גופה של אדם שמת בגלל טעות, עדיין לא ידוע אם טעות אנוש, או תקלה מיכנית.
זה דבר נוראי.
רגילה לראות מחזות קשים,
כבר קרה לי שאספתי חלקים וקיבצתי למקום אחד.
היו לי לא מעט מקרים של זיהוי .
ובכל פעם זה קשה יותר ויותר.
יקח לי כמה ימים לצאת מזה.

השעות הקריטיות במשממרת לילה , הן אחרי השעה 2, משעה 19:00 עד חצות הזמן טס. לא מרגישה אפילו איך עובר ממש מתמוסס בין האצבעות. עוברת ממקום למקום. טלפונים, פונים המירס מצפצף נון סטופ. והזמן חולף.
גם הבונבון שעדיין ער , עוזר לי להעביר את הזמן בכיף. בחצות הילדון הולך לישון .מבינה אותו לחלוטין, סדר היום שלי השתנה , ושלו לא. הוא חייב לשמור על עירנות בשעות הבוקר, לכן אפילו אם מסרב , כשמגיעה השעה ....ברגע שמבחינה בפיהוק מיד "קישטה למיטה". :))
ואז....יוצאת, עושה עוד סיבוב, חוזרת נכנסת לכלוב, קוראת מעט. משתעממת...הרבה לא השתנה מאתמול. עוברת לאתר אחר . פותרת איזה סודוקו אחד , תשבץ הגיון. מחסלת את העיתונים.
מחפשת תעסוקה. מכינה עוד מצגת עוד אחת שתצטרף לאוסף המרשים שלי.
הצצה בשעון, קיבנימט לא עובר . מזמזמת בקשר לשער , מוודאת שהכ כשורה. קול עייף ומנומנם עונה לי . שהכל בסדר , מבחינה בנימה של כעס , בטח הפרעתי לו , לא מתרגשת ..זבשו.
מביאים לי את הנס קפה . שותה ...בוהה במסך..., שונאת חוסר מעש. כשאין לי תעסוקה מתחילה להתחרפן.
מביטה ביומן. הנסיך ביקש השכמה בשעה 5 . יש לו אימון . יופי.., אמא על תקן שעון מעורר .
מזלו שחולה עליו.
מחליטה מה אבשל כשאגיע הביתה . מזמן הגעתי למסקנה , כי ברגע שהכל נאורגן ומסודר בראש, גם הביצוע נעשה מהיר וקל יותר .
טוב, נו מה עכשיו? התפריט מוכן. המצגת החדשה מוכנה . אפילו תייקתי מעט . דבר ששונאת .

מצאתי...ריצת בוקר , ממילא כבר יצא לי שם של "חולת תעסוקה" אז נצדיק את זה. 😄

יש מסלול יפיפה מסביב . לא ארוך במיוחד. ק"מ וחצי . לא קר מידי ובטח לא חם. אידאלי לריצת בוקר. נסיים את הריצה , נעשה השכמה לנסיך. נבצע פטרול קטן מסביב . תדרוך זריז לקבוצת בוקר שמגיעה. החלפת משמרת.

ונוסעת הביתה .הקופסאות ממתינות...:).

אז שיהיה לכולם בוקר טוב.
ולבונבון המתוק שלי . נדבר בצהרים . שמור על עצמך ילד יפה .

ביי ביי...

הפכתי להיות אישה של קופסאות, קופסאות איחסון. מכל הגדלים, בכל הצבעים, שקפות אטומות , עם ציורים , בלי ציורים . ממש אישה לתפארת .:)
פוסט של וידוי אישי .
הפרוייקט שנמצאת בו , לא מאפשר לי להיות בבית הרבה זמן. נמצאת מספר שעות לצורך שינה , מקלחת ו...הכנת קופסאות.
יש לי בעייה קריטית , וזו ממש בעייה .
הסיוט הגדול שלי , ואני לא בדיוק פולניה . שמא יושבי הבית ירדו גרם וחצי , או רחמנא לצלן לא יאכלו ארוחה מספקת.
ברגע שהודעתי , כי עומדת לצאת לפרוייקט . וכי אעדר מהבית שעות רבות . עלתה השמחה השמימה . הנסיך פנטז על ארוחות בורגר , פיצה וכל מיני גאנק פוד. והחוקי...טפו, במקום להוציא ולחסל את מחשבות התועבה , עוד הגדיל עשות ותכנן סדר של סבב מסעדות . לא פחות , אפילו תיאם שעה פנויה במחצית היום , שעה בה אוסף את הנסיך מבית הספר , והולכים למסעדה היומית.
ממש...נראה להם? אני אתן ? בחלומות הלילה.
מגיעה הביתה בשעה 10:00, מדליקה את הבוילר . עד שיש מים חמים . עומדת במטבח ומארגנת :
2 קופסאות לנסיך - לבית הספר.
1 קופסה לנסיך - ארוחת בוקר.
1 קופסה לחוקי - ארוחת בוקר .
1 קופסה לחוקי - ארוחת צהרים.
1 קופסה לנסיך - ארוחת צהרים.
1 קופסה לנסיך - ארוחת ערב.
1 קופסה לחוקי - ארוחת ערב.
סכ"ה = 8 קופסאות .

לא יאומן , מה שהריחוק מהבית גורם .:)...

כל כך הרבה זמן שלא עשיתי משמרת לילה מעט משונה לחזור לזה . משונה ו....לא יאומן אפילו מעט נחמד. פרוייקט חדש , כמובן מלא סיכונים מאתגר....כמו שאוהבת.
לשם שינוי יצא לי להגיע למקום חדש, שלא מכירים אותי , וכמובן , דבר ראשון . חייבת להוכיח שלמרות שבחורה , ובתפקיד גברי , חביבי ...לא רק שלא נופלת מגברים, אלא שמה הרבה מהם בכיס הקטן.
פעם עוד הייתי כועסת , מתרגשת , מפריע לי . כל הנסיונות הקטנים, הבחינות הקטנות , בכאילו...בוא נראה "מה היא שווה" . לא יודעת למה , משום מה עדיין קיימים כאלה שלא מסוגלים לקבל מרות ופקודה מאישה.
ופאק - עובדה.
עדיין קיימים גברים שכאלה .
למדתי להתמודד עם מצבים שכאלה.
כבר בהתחלה קוטעת את כל הנסיונות .מודיעה חד משמעית שאצלי זה לא עובד.
מכריזה שלא הגעתי לשחק , את הגנון סיימתי מזמן. מתחילה להרצות, מעבירה את המסר שמעונינת שיקלטו, עושה זאת חד וחלק . עונה תוך כדי לשאלות שמתעוררות. ופה בשלב השאלות מגיעה ההארה הפתאומית ש:ואללה היא מבינה משהו . ונגמרה החגיגה .
שומרת על קשיחות כמעט עד סוף הפרוייקט , לא מרשה לעצמי להתידד להתחבר . ממש לא בגלל סנוביות או התנשאות, אלא מכיוון שיודעת שממש לא בריא להתערבב.
לקראת הסוף , כאשר מריחים את הסוף, מתחילה להראות את השיניים כלומר מחייכת . מרשה לקרח מעט להפשיר . ואז לפני שמתפתחים יחסים יותר מידי חבריים , הולכת לפרוייקט הבא . פה היום הראשון התחיל מעט שונה , אולי בגלל טיב הפרוייקט ,(מסוכן מאוד) האוכלוסייה , משך הפרוייקט . כמובן שבהתחלה דו קרב סמוי , מי יותר חזק ?
הסתיים הדו קרב , רכשתי לי מספר מעריצים , כמו תמיד יש מכין הקפה , שמהתחלה ועד הסוף ממונה על הכנת הקפה . הפעם בכלל הרווחתי , התברר שאלוף בהכנת טוסטים .
נראה לי שהולך להיות נחמד פה , אבל...רבאק רק שיסתיים כבר . נמאס לי להיות 14 שעות מחוץ לבית .
מסיימת את המשמרת בשעה 7 . מלווה את הקבוצה שסיימה . מקבלת את קבוצת הבוקר , מעבירה מקל משמרת .
נוסעת הביתה ....וחוזרת בשעה 19:00.
מחכה לי תקופה קשה .
מקווה שתחלוף ותסתיים .

נגמר היום, כרגיל יום קשה ועמוס. ומה...? , ומה אני בעצם מקטרת ...הרי זה מה שאני אוהבת ומחפשת. אוהבת את האקשן , העשייה , העניין והפעילות. בחיים לא נראה לי שאי פעם אעבוד רק במשרד , רק בין 4 קירות. אני אשתגע מזה.
אני חייבת את "כל מה שמסביב". וכמה שיותר מסובך ומסוכן אז ....מ ע ו ל ה.
נו, טוב...יש גם כאלה. :).
השיחות עם הבונבון נותנות לשנינו את הכוח להמשיך . והוא גם העניק לי מתנה . את הקוד למצלמה . מפעם לפעם מציצה עליו במסך. מוודאת מה שלומו ? אם לא עסוק גם מתחברת למסינגר , מחליפים חוויות , משוחחים וממשיכים הלאה.
מאוששים ועם מרץ מחודש.
אני נחשבת לאחת שעובדת קשה , ולפעמים , אפילו עבודה פיסית .
היום, אני מצדיעה לילד. כל רגע ...פשוט עבד. אפילו לא ראיתי אותו דקה נח.
אפילו לא ישב. רק על הרגליים.
הרבה זמן לדבר לא היה לי , גם להיכנס למסינגר לא יכולתי , עומס של מסכים.
ברגע שיכולתי ..
משפט ראשון :
"ילד, פקודה....שב!"
מה?
"שב, מהבוקר לא ראיתי אותך יושב, די!, עכשיו יושב ונח, אחרת..."
חייך וישב.

בונבון מתוק שלי , עלייך נאמר המשפט כשצריך עובד, וכשצריך נח. אולי נראה כבן תפנוקים . אבל...ממש לא , ממש מעריצה את יכולת העבודה שלך.
החלטת, העמדת לך מטרה ...ובפירוש כל הכבוד.

אתה תצליח , החשיבה האנליטית , המוח המבריק שכבר הוכיח את עצמו , גם הפעם לא יאכזב. ובמיוחד יכולת ההתמדה, הנחישות והמרץ. אין לי ספק בכך , ילדון יפה שלי . אתה תצליח ובענק.

(אבל דיר באלאק , בסוף המירוץ רוצה את הילדון היפה שלי כמו שהוא , לא רוצה עייף ותשוש מאפיסת כוחות, אז..."האחות הגדולה" צופה מלמעלה בודקת ומשגיחה . כל שעתיים רבע שעה מנוחה..אחרת....).

יפיוף שלי , בשתי מילים, כל הכבוד!
ג א ה ב ך !!!!!!!!!