פינת הפנאי - מתחת לחגורה

יש לי חברה אחת, בעצם לא חברה יותר אחות , נפש תאומה. מודה אין לי הרבה חברות. למעשה אין לי אף אחת. יש לי אולי מליון ידידות שכל אחת בטוחה שהיא האחת והמועדפת שלי , אבל אף אחת לא מכירה אותי , את מי שאני באמת . רק אחת והיא פאטי פא.
פאטי פא הוא קיצור לזו שאני קשורה אליה בקשר אמיץ של שנאה אהבה תשוקה וגילוי נפש. משהו שקשה להסביר. זו חברות שהתחילה לפני שנים...קשה להאמין אבל בעצם מיום היוולדי.
פאטי פא נולדה יחד איתי . כן , קשה להאמין אבל הקשר האמיץ וברית הדמים נכרתה עוד כשנולדנו ביחד. פאטי פא נולדה יחד איתי . באותה עיירה מצחיקה ועצובה שם בצפון. 2 האמהות שלנו הובלו ביחד לבית החולים שנתקף בתזזית של ממש. היות ולראשונה בתולדות קיומו זכה ל 2 יולדות בו זמנית. ולא סתם 2 יולדות אלא משמנה וסלתה של העיר. ולא סתם יום אלא לילה סוער וגשום בכמעט מחצית דצמבר ולא סתם יום אלא ...יום שישי . הרופא הבכיר רטן בקוצר רוח , ממש לא שמח שגזלו ממנו את מנוחת השישי שבת . אבל...אין ברירה . הניע את עצמו ויצא לדרך לאחר קריאת הטלפון. הניע את עצמו, לא זו לא טעות, כי באותה עיירה לא היה צורך ברכב. עד היום 10 דקות לפה או לשם ואתה גומע את כל העיירה.
הזיז את גופו הגיע לבית החולים . ומצא שם 2 נשים נרגשות מצפות . מוקפות באחיות ובבעלים נרגשים לא פחות שעשו כמיטב יכולתם להסתובב בין הרגליים ולהפריע כמה שיותר . למזלו ולשמחתו הרבה תוך פחות מחצי שעה 2 תינוקות יפיפיות במשקל סביר הגיחו החוצה. הניחו את שתינו בשתי עריסות אחת ליד השנייה . אמי סיפרה שכנראה לא ממש אהבתי אותה. כי התעלמתי באופן גורף ממנה . בעוד היא נעצה בי מבט מעריץ.
החברות בין האמהות נמשכה . וכמובן שבעיירה קטנה כזו שיש בה בית ספר אחד. קולנוע אחד. גן אחד ומעון אחד...נפגשנו השכם וערב.
ילדותנו היתה שזורה יחד. הלכנו לאותו גן , בית ספר ...נפרדנו בכיתה ח'. אני נשלחתי לפנימיה היוקרתית אי שם. והיא נשארה בחממה המגנת והסטרילית.
נפגשנו בימי שישי ובחופשות. בילדות לא ממש חיבבתי אותה. וכנראה שבגלל שאמי תמיד חיבבה אותה וניתן להגיד שדחפה אותי לזרועותיה. הזמינה אותה תכופות להתארח. פיכס ....כמה שלא סבלתי אותה. קראתי לה שמנטוזה...לימים השם הוחלף לפאטי פא ...ועל כך עוד יגיע הסבר .
היתה נמוכה גוצה מלאה ועם פנים יפיפיות. לימים רזתה גבהה מעט והפכה לכוסית אמיתית. אבל זה עוד חזון לעתיד.
ההסטוריה שלנו מאוד דומה ושונה גם יחד. שתינו נצר למשפחות וותיקות ומבוססות, לי אין אחים לה יש אח אחד. שגם עליו יסופר בבוא הזמן. וזה סיפור נורא ...בתור רמז ...אגיד רק. שהיום הם לא בקשר ...וממש לא מאשימה אותה . שנים שהם לא מדברים. ומצדיקה אותה לחלוטין ויותר מזה ...אם הייתי משוכנעת שלא אנזק, הייתי רוצחת אותו במו ידי !, ובדם קר לא במהירות אלא באיטיות...שיסבול מכל רגע . שירגיש את יסורי הגסיסה . בעצם לא ..., אני מגזימה לא הייתי רוצחת אותו . הייתי מסרסת אותו ...כן, זה העונש המגיע לו ! סירוס , ולא בתנאי בית חולים. אלא בסכין קהה ללא הרדמה . ועם מראה מעליו , על מנת שיראה כל רגע , שיחזה בכל שלב של התהליך.
פאטי פא , מעולם לא כתבתי עליה. משום מה שמרתי עליה באיזו פינה מורמת. והיום חושפת אותה לראשונה. כנראה בעקבות השיחה האחרונה מאמש.
פאטי פא זו האחת והיחידה שאני יכולה להתקשר אלייה או לנחות אצלה בכל שעה משעות היום, ואתקבל תמיד בשמחה. היחידה שיודעת מי אני באמת . תמיד מקשיבה בסבלנות. לא תמיד מביעה דיעה . אבל, לא משנה מה אספר לה ועד כמה יהיה נורא ואיום. בעיניה אני תמיד צודקת.
פאטי פא מאוד נוחה לי , אני יודעת משוכנעת בוודאות, וגם יש לי ביסוס לכך. שאם אבקש ממנה להגיע ...ומדובר בניסעה ארוכה, או לבצע משהו...היא תעשה זאת בלי היסוס, מיידית באותו רגע.
תמיד אני יכולה לסמוך עליה.
היא לא נמצאת בכלוב. לא רשומה . אבל מכירה את הבלוג שלי . קוראת אותו בשקיקה. ומכירה את כל הנפשות הפועלות. את כל הסיפורים שלי היא מכירה . ולפעמים אפילו מזכירה לי איזה אירוע או פרט שנשכחו מזכרוני .
אז עכשיו ...פאטי פא , אני יודעת שעוד מעט תתעוררי . ולפני ארוחת הבוקר המפוארת שאת נוהגת להכין בכל יום שבת בבוקר . את נכנסת עם כוס הנס לחדר וגולשת מעט במחשב. וכמובן שמגיעה גם לכלוב .
אז , יפה שלי. לראשונה ....בהיסוריה . זה פוסט עבורך בלבד .
השיחה שהיתה אתמול , פשוט ייצבה אותי . חברה הכי טובה שלי ...אני שמחה שיש לי אותך.
שיהיה לך אחלה של יום .