פינת הפנאי - מתחת לחגורה

החוקי מאושפז,
אתמול קיבלתי טלפון בעבודה מהנסיך , ממוש , לא להיבהל . אבא לא מרגיש טוב . אנחנו בדרך לבית חולים.
מממממממממה?
לא יודע, ראינו ביחד טלויזיה , סיימנו ארוחת בוקר . פתאום החוויר . הזעקתי את דודו,
(דודו חבר וותיק , שירתו ביחד , והיום רופא בכיר ),
ומה הוא אומר?
לא יודע, עוד לא הגיע , אבל שלח אמבולנס וממתין לו בבית חולים.
חייב לצאת , האמבולנס הגיע , ואבא שכנראה מרגיש יותר טוב, מתנגד לעלות, רוצה להגיע עצמאית לבית חולים.
תן לי אותו .
תקשיב לי טוב, עכשיו , קח את עצמך ואפ לאמבולנס. ברור?
כן בוס.
וברקע שומעת אותו ממלמל כאילו בחצי קול , אבל....כמובן שאשמע .
מרחם על העובדים שלה , אם לבעלה שחצי גוסס מתייחסת כך, אז אותם מחסלת בלי רחמים .
שומעת אותו מגחך , אבל לא הגיחוך הרחב , אלא מעין חיקוי לצחוק הרחב שכל כך אוהבת.
נו..
אמא, הוא עלה . אני נוסע אחריהם .
טוב מאוד , אני יוצאת אליכם , אני אתקשר לאחותך. וסע לאט . אתה בסדר ? יכול לנהוג?
כן, אני בסדר .
אוקי, בונבון . לאט ובזהירות . אני כבר יוצאת.
עפתי למשרד , מקפלת הכל, מכבה מחשב . לוקחת את התיק . והחוצה.
לגיא שהרים ראש מופתע והבעה מודאגת . מודיעה לו לקונית. החוקי בדרך לבית חולים . נוסעת לשם.
אני מתה על גיא , אחרי תקופה ארוכה של עבודה משותפת יודע לקרוא אותי , לא שואל מי ומה ?
הנהן בראש , שאל אם צריכה משהו? אמרתי שלא . ואתקשר יותר מאוחר .
דהרתי , נסיעה של יותר משעה לקחה לי ארבעים דקות.
בדרך , דודו התקשר . אמר שהכל תקין . מרגיש טוב . ועכשיו עורך לו סדרת בדיקות.
מה היה לו ?
לא בטוח , אולי אירוע לבבי. אחרי כל הבדיקות נדע. בינתיים מקבל טיפול וי. אי . פי .
חסר לך שלא ,
חסר לי ? הוא כבר הודיע לי שהמכשפה בדרך , וכדאי שאתכונן .
דודו חמוד, אני ממש אוהבת את המשקפופר המפוזר הזה .
יאללה, גש אליו . אתה מכיר אותו , הוא מסוגל להחליט שנשבר לו ולהתקפל משם.
אין צאנס. לא משחרר אותו עד שמסיים הכל .
סומכת עלייך. אני כבר בשער , איפה אתם ?
ליד המיון , דאגתי לו לחדר . והנסיך איתו ו.........יורשת העצר הרגע נכנסה . תגידו לי , יש לכם מטוס פרטי או מה ? איך כל כך מהר .
מנתקת את השיחה . ובול נכנסת בעיתוי המתאים לראותו מתווכח עם האחיות שלא מוכן ללבוש פיגמה , כי הוא לא חולה .
מסבירות לו שכל הבדיקות שהולך לעבור , הרבה יותר קל עם פיגמה וחלוק .
מבחין בי בזווית העין . מחייך חיוך רחב , מרים ידים חסונות למעלה וכמעט מעיף את הפלורסנט .
נכנע , הבוסית הגיעה.
הן מחייכות בהקלה . לא ממש יודעות איך לאכול את הגבר היפה והחסון . עם הנימוסים האירופאים שלו , שמתעקש להושיט עזרה לחולים בסמוך. וכמו פרד לא מוכן לעבור בדיקות , ונאבק להישאר עם חולצה מכופתרת ומכנס מחוייט .
נכון , הבוסית הגיעה .
ניגשת אליו עם חיוך וחיבוק . מחייכת חיוך אמהי , מודיעה לו שטרם סיימתי להתעלל בו , ולכן לטובתו עדיף שישאר בחיים וישמע להוראות האחיות ודודו.
כמובן שמיידית הודיע לכולם , שבמידה ויקרה לו משהו , אז השאיר צוואה והכל מפורט , לצערו , למרות שהקדיש את גופו למדע וכי מנוי על "אדי" , לא נראה לו שיוותר משהו מגופו לאחר ש"המכשפה " תסיים לטפל בו.
יא , בבון . גורילה מגודל. מנצל את ההזדמנות שנמצאים במקום ציבורי , וכאאאאאאאילו חולה.
בבת אחת אורו עינו . הכחול העיף ניצוצות . הזרקוקים נדלקו .
הממממ, את יודעת ....עלה בדעתי שבכלל לא רע, דווקא רעיון טוב שתטפלי בי מעט .
אין בעייה . הגנבתי יד אחת מתחת שרוול החלוק והענקתי לפרחח המגודל צביטה כואבת.
דודו, הצילו .....
מחייך וקורן מאושר התלווה כמו ילד טוב , ביצע סדרת בדיקות.
עד הערב הגיעו תוצאות של הרוב .
באמת היה לברנש אירוע לבבי , הרופאים אמרו שבאמת יש לו חוסן גופני , וכמובן שהעיר שהיה חייב לסגל לעצמו תרגולת קרב על מנת לשרוד איתי.
לצערו , הוחלט שישאר בערב להשגחה .
והיום החליטו שישאר עד יום ראשון , ואחרי בדיקת מאמץ ישוחרר.

הייתי איתו אתמול , היום עד השעה 12, עוד מעט אלך שוב .
לא משאירים אותו לבד , תמיד יש מישהו לידו.
כמובן שמספק לו סיבה להתבדח . אבל בתוך תוכו אני רואה שמוצא חן בעיניו.

שוחחנו בפון , העביר לי SMS.

עכשיו , אני מעט יותר רגועה .

וגם מחלחלת לתוכי התודעה , עד כמה הבריון הפרטי שלי חשוב לי . לא יודעת מה זו אהבה . מעולם לא הבטחתי לו אהבה . אני יודעת שהוא מוכן לההרג עבורי . ואני אהרוג בדם קר כל מי שיפגע בשערה משערות ראשו.

עוד מעט זמן לחזור . נלך להחליף את יורשת העצר . הכנתי עבורו את הלפטופ . הוא כבר מטפס על הקירות משעמום. ושמעתי את דודו מארגן איזה כנס חברים בחצות . מצויין , שלא ישעמם לו .

זהו, לא רוצה יותר חגים כאלה. הספיק לי .