היית תזזיתי מאוד אתמול, יקר שלי. הבעת דיעה, ופחדת מהתגובה שלי. ואז נרגעת, ופרטת, והצעת: מסיבה פה, פתיחה שם. ביקשת, רצית, ואז קצת התוודת בפניי. לא יכולת להזיז את הידיים מהמקלדת לשנייה? 😄
ואני בכלל שונאת מסיבות ומשתעממת מהם. בא לי אולי לבוא למסיבה הזו באמצע. למצוא אותך עומד עם כוס יין ביד אחת ואגרול ביד השנייה, מדבר עם מישהי, או מישהו. אני ניגשת אליך, גבוהה, יפה. נעמדת די קרוב. נוגעת רק במפשעה שלך. מחככת עם היד שלי את הזין שלך דרך בד המכנסיים. לוחשת לך באוזן את שמי, והולכת. תמשיך במסיבה שלך, בליין שלי, היא באמת טובה...
היית תזזיתי מאוד אתמול, יקר שלי. זה כבר לא מתאים. אתה כמו זבוב שמשוויץ לעכביש על איפה הוא היה, איפה הוא עוד יהיה, וכמה הוא גיבור. לא מתאים כבר. כשאתה מדבר איתי עדיף שפשוט תהיה איתי. אתה, לא תדמית. תצחיק אותי, תאתגר אותי, תלמד אותי..
זה מאוד פשוט. בסיסי. גרעיני. אתה מחפש אותי, יקר שלי. זה מה שקורה לך. אתה מחפש אותי. אני מרגישה את החיפוש, ואתה גם מרגיש אותו.
אל תדאג, אתה לא יכול להפסיק את החיפוש, להעיב עליו או לקלקל אותו. לא משנה מה תעשה. אפילו אני לא הייתי יכולה להפסיק אותו, לו רציתי. לכן אין מה לפחד ממנו.
אנחנו יכולים רק לנסות לקצר אותו. ואני דווקא קובעת שהוא יהיה ארוך. כדי שגם תלמד. כדי שתדע שאני צודקת, ושתמיד אסביר לך, ולא אסתיר דבר. אני יודעת שאתה כבר יודע. אתה תדע הרבה יותר. יש לך עוד :).
וגם כדי שבסוף החיפוש, כל דבר פחות מעבדות אמיתית יהיה פשוט... מגוחך.
בוא אליי :).
לפני 13 שנים. 18 בדצמבר 2010 בשעה 3:00