הרהורים

היום לפנות ערב החלטתי ללכת לים
ככה סתם לבד
בלי ילדים
בלי עבדים
רק אני נטו והשמים המתקדרים

ראיתי מסוקים טסים במבנה
ומעל הגשם תלוי בעננים אפרים
החול היה מוצק מהגשם שכבר ירד
והיו אולי עד שני אנשים שרצו על החוף
הבטתי אל הגלים והשמים שלפתע כמו התמזגו לאפור אחד גדול
לפעמים מתקבלת במייל תמונה שכעין עמוד אור מחבר בין השמים חמים
היום היה עמוד כזה אבל באפור

חייכתי לעצמי
אפילו אלוהים רואה את האפור שבחיינו
לא שחור לבן רק הרבה גווני אפור
וזה היה יפה ועוצר נשימה

נזכרתי בקטע מן הסרט - מלך האריות
שבו הקוף לוקח את סימבה לאגם ואומר לו להתבונן לשמים ולראות את אביו
התבוננתי למעלה, ואני חושבת שהצלחתי לראות את קרוביי שאינם כבר.
זה היה רגע מיוחד עבורי

אם לא ראיתם - אז תראו את:
* מלך האריות: 1+2+3
*עידן הקרח
*אנחנו לא משוגעים
*סדנה לעצבים
*האיש שתבע את אלוהים

ממליצה בחום!!!
חורף חם לכולם...-:)

מי מאיתנו לא מיוחד/ת?
מי מאיתנו לא חד פעמי?
מי מאיתנו לא לובש מסכות? כינויים ושמות?
אבל כמה מאיתנו מעזים לחיות את ה"החלום"?

לפי דעתי לא רבים,
אצל רבים וטובים אלו ההורמונים
ומי שהיה/היתה עם סאב/ית
יודע על מה אני מדברת...

חיים פעם אחת,
צאו והעזו
כי בסוף מה שצריך לקרות קורה ממילא
ערב טוב
המלכה_הילה

אני רוצה אותו כנוע
אני רוצה אותו צנוע וצייתן

אני רוצה אותו חזק
אני רוצה אותו אסרטיבי

אני רוצה לשלוט בו
אני רוצה לדעת שיש לי גב ומשענת מוצקה

ויש לי אותו
(עכשיו חסרה רק את)

אנחנו הנשים בעידן החדש....
מבלבלות את היצרות
וטרם תגבש המודל הסופי לרצונותינו מאז נשרפו החזיות

שיהיה לנו רק טוב
ורצוי בקדנציה הזו....

המלכה_הילה

היופי בלהיות ולא להיות
להיות מלכה במסך ובבית
ולא להיות מלכה בבית ובמסך
כשאני בבית מפונקת ומתפנקת טוב לי
כשפונות אלי במסך טוב לי

כשאני בבית ולא מתפנקת לא מזיז לי
כשאני מול המסך ואין פניות לא מזיז לי

כי להיות או להיות בעיני זה גלגל
וככל שהערך העצמי שלך יותר גבוה
כך הגלגל מסתובב יותר לאט

אני קוראת בלוגים כאן באתר ונהנית מרבים מהם
מועדים לשמחה
המלכה_הילה

פגישה מיוחדת

לילה אחד, באמצע נובמבר
מסתובב במיטה ואין לי שינה
אז הזמנתי חבר לכוס של בירה
נכנסנו לפאב בלילה סוער
אור עמום והרבה צבע חום
הזמנתי לנו בירה
ולפתע, הוא נגלה, לעיני
החבר שלי, הכאב שלי
לאט קיבל דמות באור החלוש
והנה הוא, הכאב שלי
אני מסתכל בו נפעם, לא נרגע,
הוא מחזיר לי מבט עם חיוך עייף
למה אתה לא יושן הוא שואל?
תגיד לי אתה
אני אומר
הוא שולח יד למטה, ושולף ספר עבה
פותח אותו ומתחיל לרשום.
נדהם אני שואל אותו, מה זה?
זה כל כולך, הטוב והרע הוא עונה
מה שאתה יודע, ומה שאתה לא זוכר
זהו ספר חייך ואני נושא כלייך.
פתאום חשתי הקלה וריפיון,
הרגשתי שירד ממני מאה טון.
אפשר להציץ? אני שואל?
בוודאי, הוא עונה, בחר ת'תאריך
בחרתי יום מהעבר,
הספר נפתח,
וכשניסיתי להפוך את הדף לא הצלחתי.
הדף כבד אמר הכאב.
למה אתה סוחב את כל זה, שאלתי?
הוא הסתכל ואמר – אתה באמת לא יודע?
ואז ידעתי – בכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב
וסיפור חיי ספוג כאב כמו של כולם
הכאב אישר במבט את המסקנה.
ואז נכנסה הבחורה
יפה ואצילית, זרקה מבט וחיוך קטן
והלכה לשבת ליד שולחן
הכאב הטשטש אבל עוד הספקתי לראות
את העט כותב.....

איפה את?
איפה את השפחה עדינה והחושית, הרגישה והנבונה?
חלקה וחטובה, חברה בנשמה, ומייחלת למגע.
משתוקקת ללטיפה, לנגיעה בראשה הכפוף, כמו חתולה תתכרבל לרגליי, מהמהמת, ומהממת, לאט לאט ,אפתח את רגליי, ואתן להלטעום ממיצי האהבה שלי.
אני רוצה לחבק אותך ולתת לה את התחושה שאני אוהבת אותך ומעריכה אותך ואת מתנתך אלי.
את גופך, מסירותך ואהבתך.
איפה את? האישה עם הגישה ,שפנויה בראשה, בחייה, להשתעבד לי, לתת ולקבל
באהבה
ללא ידועה
המלכה_הילה

בוקר טוב לכולן/ם
לאחר זמן מה שלא כתבתי, שרתה עלי המוזה....
אני רוצה להתייחס לכתבה שהיתה בטלויזיה אודות יצירת ולד (חולדה בניסוי) משתי בייציות - ללא שימוש בזרע!!!!!!!
מה אנו יכולים ללמוד מכך?
לדיד מספר דברים:
1. הטכנולגיה מתקדמת היום (זה ידוע אבל שווה אזכור לפתיח)
2. בעוד דור +/-, סביר שנשים לא תזדקקנה לגברים בשביל להוליד צאצאים
מכאן אני מסיקה מספר מסקנות:
א. הרי גם היום איננו זקוקות להם לצורך עינוג עצמי.
ב. אם גם יש ילדים - ללא תוספת זרעם, הרי שהם יהיו דרוטשים אך ורק לצרכי הבאת הכנסה.
עכשיו: מה אם יוחלט ע"י איגוד הנשים הכלל עולמי שקיים /יקום לצורך העניין: לפקח על ילודת הזכרים ע"מ שלא יוכחדו - וכן ע"מ שיעבדו....
לנו הנשים יהיו מס' ברירות: להעסיק זכר -כמשרת + שייענה ל"סטיותינו" או שימצא עצמו ללא עבודה.
מס' נמוך של שכרים כלל עולמי יביא אותם בעצם למצב של עבדות בלתי נמנעת כלפינו הנשים - ואנו נוכל בעצם לסחוט מהם את המיץ - וזאת מבלי להיות כפופות לאיזה שהן כללי זוגיות והתחשבות. - יתכן ונחזור אחורה מבחינת התנהגות כלפיהם - לתקופת העבדות האמיתית שהיתה במאה ה19 , ומי בעצם יאמר לנו לא??!! -הלא אנו השולטות תרתי משמע.
אז לכל עבדי ה"שירותים", מלקקי כפות הרגליים וכיוב' - תהיה הרבה עבודה מעבר.
סאבים ישועבדו - והמורדים יענשו - ואולי אף עד מוות.
יפתחו מתקני כליאה: סגנון צער בעלי חיים -ושם ניתן יהיה לאמץ באמת עבד.
אשר מן הסתם יהפוך בהכרח ליצור חסר זהות, (ממש לא כפי שרוב חברי הפורום הזה שואפים להגיע אליו).
הנשים שעליהן יוטל להוליד זכרים ולגדלם, יהיו מן הסתם בדרג נמוך יותר - וישמשו כמשרתות עם אופציה לשפחות .
אני בהחלט צופה זאת.
יתכן והמשטר הזה יופל, אך אם אותן נשים של העתיד הלא כל כך רחוק ישכילו לשמרו, זה בהחלט יהיה כוכב נשים.
כאמור, אחו החדשות הטובות. החדשות הפחות טובות, שאנו כבר לא נהיה בסביבה (אלא אם כן ימצא מעיין הנעורים במקביל), בשביל להנות מכך.
עד כאן,
תחשבו על זה.
המלכה_הילה

טוב, אז הגיעו פניות לפרופיל שפרסמתי,
והנה אני מוצאת עצמי מתכתבת ומשוחחת עם מספר בחורות,
חלקן: - סאביות שרוצות רק מין, ומה יהיה לאחר שיגמרו? - ילכו הביתה, עד לסשן הבא?...!
ואז היא פנתה, נעימה ורכה, מדברת במשנה סדורה, אבל מה?
מפחדת נורא, עד כדי כך שניתן להרגיש את מיתרי קולה רועדים מהתרגשות מעל המסך, כן, עד כדי כך.
ולאחר מס' מכתבים, היא נסוגה, חזרה לעמדתה המגינה.
ואני שואלת את עצמי , האמנם? הכולן או ילדות פתיות או מבוגרות פוחדות?
אני חושבת שאיתה זה יכול היה להצליח, אבל כאמור, כנראה שמה שלא צריך לקרות, לא קורה.
עד כאן דברי לערב זה,
לכל המאוכזבים מביניכם, הנה אני מצטרפת באכזבה רגעית, בינונית, עד לפעם הבאה...-:)

ערב נעים
המלכה_הילה

שלום לכולם,
שיר שעבדי רשם וביקש שאפרסם אותו כאן - אז הנה:

חופשי כמו זאב
משוטט ביערות הקפואים
מחפש חום, קירבה.

לילה בא,
הלבנה מגיחה
והבדידות מכבידה
מילל אליו במלוא גרוני
אולי אמצא את בני מיני,
מרחוק הדים חלשים
השלי המה, או אולי...

השחר מפציע,
וקר קר מאד
הפרווה מגוננת
והלב מפשיר בהדרגה
מטפס על ההר
ושועט אל הכר
הנה הטרף ,
ואופס זה נגמר.

היא לפתע הופיעה
גזרתה חטובה
ישבנה מעכסת
ואני, אני נראה מסודר?
מתקרב להריח
והיא רצה
אני אחריה עד למאורתה
היא נכנסת אליה
ואני בחוץ
היא תישן שם הלילה,
ואני "כמו כלב" בחוץ
שומר ומגן
עליה ועל מקומה

כשהשחר יפציע
אצא לצוד,
ואת הטרף, המנחה,
לרגליה אניח
את עיני אוריד
אל למול מבטה המבליח
שותק וכנוע
אחריה אלך
לספק את יצרה
ואולי הלילה,
כבר במערה אישן.

מקווה שאהבתם,
המלכה_הילה

שלום לכולם,
שיר שעבדי רשם וביקש שאפרסם אותו כאן - אז הנה:

חופשי כמו זאב
משוטט ביערות הקפואים
מחפש חום, קירבה.

לילה בא,
הלבנה מגיחה
והבדידות מכבידה
מילל אליו במלוא גרוני
אולי אמצא את בני מיני,
מרחוק הדים חלשים
השלי המה, או אולי...

השחר מפציע,
וקר קר מאד
הפרווה מגוננת
והלב מפשיר בהדרגה
מטפס על ההר
ושועט אל הכר
הנה הטרף ,
ואופס זה נגמר.

היא לפתע הופיעה
גזרתה חטובה
ישבנה מעכסת
ואני, אני נראה מסודר?
מתקרב להריח
והיא רצה
אני אחריה עד למאורתה
היא נכנסת אליה
ואני בחוץ
היא תישן שם הלילה,
ואני "כמו כלב" בחוץ
שומר ומגן
עליה ועל מקומה

כשהשחר יפציע
אצא לצוד,
ואת הטרף, המנחה,
לרגליה אניח
את עיני אוריד
אל למול מבטה המבליח
שותק וכנוע
אחריה אלך
לספק את יצרה
ואולי הלילה,
כבר במערה אישן.

מקווה שאהבתם,
המלכה_הילה