הכל מוכן.
אתה טופח בידך על המזוודה החצי מלאה מסמן לי להכנס פנימה.
ואני נכנסת...
הגודל שלי בדיוק מתאים לגודל של המזוודה- כיווצת אותי במדויק.
אני מחייכת אליך במבט מתפנק ומתכרבלת בתנוחה עוברית, קצת מצטערת לרגע שאני לא אהיה לידך ממש בזמן הטיסה,
אבל יודעת שאתה אוהב שיש לך שפחה במזוודה וזה מה שחשוב.
אתה רוכן אליי ומצמיד את השפתיים שלך בנשיקה ארוכה אל שלי. "להתראות, שפחונת" אתה אומר לי, "שינה נעימה".
המזוודה נסגרת מעליי וחושך נעים נכרך סביבי עם הניחוח של בגדיך וחפציך. אני מרגישה איך אני נישאת בחלל ומתגלגלת ברחש נעים על הרצפה. הטלטול העדין מרדים אותי.
....... עשרים וארבע שעות עוברות..........
המזוודה נפתחת והאור החזק מסנוור ומעיר אותי.
פוקחת עיניים אל החיוך המתוק שלך "בוקר טוב, שפחונת שלי, הגענו..."
אני מותחת בעדינות את גופי העירום, מניעה את המפרקים הישנים עדיין ויוצאת החוצה.
כורעת לרגליך בהכנעה, מחכה שתחזיר אותי לגודלי הרגיל כדי שאוכל לשרת אותך כמו שצריך:
קודם כל, לעזור לך להרגע מהנסיעה הארוכה והמתישה, לעסות את גבך וכתפיך ואת צווארך עד שתרדם ותישן שינה עמוקה.
בזמן שתישן, אסדר את כל הבגדים והחפצים, אגהץ את מה שצריך ואדאג להזמין לך אוכל בשביל הרגע שתתעורר.
אחר כך, פשוט אכרע על ברכיי לצד מיטתך ואחכה בסבלנות שתתעורר ואולי תצטרך אותי.
מחשבה מאושרת חולפת במוחי: איזה מזל שאפשר לכווץ שפחות לגודל של מזוודה...
מה היית עושה בלעדיי?
