סיפורים

האישה שכבה במיטה הזוגית, ממתינה שבעלה יצטרף אליה.

כבר היה מאוחר והוא עדיין התעכב, השד יודע למה, בחדר העבודה שלו.

היא המתינה עוד קצת, מלטפת את גופה מבלי משים מתחת לכותונת השקופה שקנה לה לא מזמן. היא כבר השתוקקה שיבוא ויהנה גם הוא. אבל הוא התעכב והיא דימיינה את השד שיודע למה מתבונן בה וצוחק לעצמו.

לבסוף, איבדה את סבלנותה.

היא החליטה להפתיע אותו: היא תרד לחדר העבודה, תתגנב בשקט מאחוריו, תכסה את עיניו ותבהיל אותו קצת. אחרי זה לא תהיה לו ברירה והוא יעזוב הכל ויבוא איתה למיטה.

היא קמה ופסעה ללא קול אל מחוץ לחדר ובמורד המדרגות. היה להם בית גדול ויפה. חדר העבודה היה בקצהו השני. אור דלק שם והיא עצרה את נשימתה כשהתקרבה אל פתחו.

כשהציצה פנימה הופתעה לגלות שבעלה לא היה שם. מסך המחשב דלק. כל הסימנים הראו שכנראה קם לרגע ותיכף יחזור.

היא החליטה לשנות את התוכנית: היא תמתין לו על קצה השולחן כשהכותונת מופשלת למעלה. כמו חשפנית. הוא יאהב את זה. תמיד אמר לה שהוא אוהב את הגוף שלה, למרות שכבר לא היתה ילדונת צעירה.

היא התקרבה אל השולחן ובתוך כך הציצה אל המסך. המילים בראשיתו של מכתב קפצו אל עיניה והיא קפאה במקומה.

מאסטר אהוב שלי

רציתי להודות לך על השעות המדהימות שהיו לי יחד איתך אתמול...
הסימנים שהותרת בי עדיין פועמים בכאב של עונג
מזכירים לי אותך
כבר משתוקקת להרגיש אותך שוב
ללקק את כפות רגליך...
שלך
שפחתך

האישה בהתה במילים וניסתה להבין. אתמול? מה היה אתמול? הוא חזר הביתה מאוחר... אפילו לא הסביר. היא הניחה שהוא עובד. מה זה אמור להביע?
קול נשמע מהשירותים הסמוכים
היא נחרדה. היא לא הבינה דבר ממה שקראה זה עתה אך ידעה שמן הסתם לא היתה אמורה לראות את זה. מה לעשות? להשאר ולבקש הסברים? לסגת ולנסות לחשוב על זה בשקט עם עצמה? היה עליה לקבל החלטה מהירה. הוא תוך רגע ישוב.

לקח לה עוד שניה להמלך בדעתה ולצאת מהחדר במהירות ובדממה. עוד לפני ששמעה את דלת השירותים נפתחת כבר היתה בדרכה למעלה, בלתי נראית ובלתי נשמעת.

כשליבה דופק בפראות, היא חזרה למיטה, התכסתה בשמיכה עד מעל לראשה,  וניסתה ליצוק משמעות הגיונית למילים שראו עיניה. מאסטר? שפחה? מה הכוונה? מי זאת השפחה הזאת ומה היא רוצה מבעלה? למה היא קוראת לו מאסטר? הוא השאיר בה סימנים? כאב? מאיזה סוג? איזו מן אישה רוצה ללקק כפות רגליים? זה היה כל כך מפתיע ובלתי צפוי. האם הוא בוגד בה איתה?

תמיד חשבה שבעלה אדם שמרני ומיושב. הוא אמנם היה מופנם מעט ולא הרבה לשתף אותה במחשבותיו או ברגשותיו, אבל אחרי 20 שנות נישואים יציבים היא חשבה שהיא מכירה אותו היטב. גם בלי שיסביר. תחושה מרירה של עלבון עלתה בה לפתע. הוא בוגד בי. היא חשבה. היא בטח צעירונת. יפה. חלקה. לא...זה לא יכול להיות... מה עליה לעשות עכשיו? מה להגיד? רגשותיה סערו מאוד, אבל היא לא יכלה להתעמת איתו עכשיו. עוד לא.
היא צריכה לחשוב על זה... היא הרי אוהבת אותו כל כך... אבל איך אפשר לסלוח על דבר כזה? המחשבות עינו אותה. היא הבינה שהיא חייבת לגלות עוד על כל זה, לפני שתדע מה לעשות. כרגע, עליה להתרכז בהסתרת רגשותיה והדרך הטובה ביותר לעשות את זה תהיה להעמיד פני ישנה.
הוא עדיין התעכב שם למטה. עכשיו הבינה למה- הוא מאוהב במישהי אחרת... איך יכלה להיות כל כך תמימה ועיוורת? היא נשמה עמוק וניסתה להרגיע את הדופק המהיר ואת המחשבות שלא נתנו מנוח. היא הרגישה שדמעות מופיעות בזויות עיניה.
היא נתנה להן לזלוג מטה ולהספג בכר. כך בכתה בדממה עד שנרדמה.

----

הוא נכנס אל החדר והתבונן באשתו הישנה. היא היתה יפה והוא השתוקק ללטפה אך לא רצה להעיר אותה. הוא קרב אליה ורק רפרף בעדינות על שערה.

רגשות עמוקים של אהבה ותודה כלפיה הציפו אותו. היא היתה הבית שלו. היציבות שלו. היא היתה מקום בטוח וחם לחזור אליו. אבל זה לא היה הכל. היא יכלה לתת לו רק חלק ממה שהיה זקוק לו. היא הרכיבה, בלא יודעין, חלק נכבד מתחושת השלמות הפנימית שלו אבל היה עוד חלק אותו היה עליו למצוא במקום אחר. לאחרונה מצא אותו ועתה חש שלם. הוא חשב לעצמו: לו רק ידעה.  האם היתה מקבלת אותי כפי שאני?

אחר כך, בעודו נשכב לצידה, נזכר בליל אמש ואיברו הזדקף לרגע מעוצמת הזכרון. בחיוך על שפתיו, הוא נרדם.

----

בבוקר, היה לה קשה להסתכל בעיניו.

הוא חיבק אותה לפני שיצא לעבודה ונשק על מצחה.

"חבל שנרדמת אתמול" הוא אמר לה. "היית כל יפה... הצטערתי שלא עליתי אלייך קודם."

היא מלמלה משהו לא ברור בתגובה.

הוא הרים את סנטרה כדי שעיניו יפגשו בעיניה. "הכל בסדר?" הוא שאל.

"כן."היא אמרה והשפילה את העיניים. "כואב לי קצת הראש."

"תנוחי" הוא אמר לה. "טוב שזה היום החופשי שלך."

והלך.