סיפורים

השפחה כרעה על ברכיה על השטיח, סמוך לכורסא. ידיה היו מונחות על ברכיה, גווה זקוף וראשה מורכן מעט.

אם היא חשה קוצר רוח בגלל ההמתנה הממושכת זה לא ניכר עליה- 

היא נראתה דוממת ושלווה.

קול צעדיי הנעים לעברה הקפיצו אותה מעט והיא נדרכה.

הוריתי לה לעמוד ולשחרר מעט את גופה ואת רגליה.

היא התרוממה, מעט נוקשה והתנועעה מעט כדי להחזיר את הדם אל רגליה. לאחר מכן נעמדה שוב שלווה והמתינה.

קרבתי אליה עד שהרגשתי את חום גופה ואת הניחוח הרענן שעלה מגופה.

עתה, משהיתה רחוצה ונטולת איפור היא נדמתה לי כילדה.

לגופה לבשה את הבגד שהכנתי לה מראש- מן שמלה קצרה מאוד או יותר נכון חתיכת בד גדולה ובעלת קפלים מבד רך מאוד ובהיר, שנקשרה מעל הכתף השמאלית בעזרת תפס אחד בלבד. השמלה עוצבה כך שבזמן עמידה ללא תנועה, היא חשפה רק את כתף ימין ואת הרגליים מהירכיים ומטה אולם תוך כדי תנועה, השמלה היתה נפתחת וחושפת את הצד השמאלי לכל אורכו. השמלה אפשרה נגישות מלאה לכל מקום בגופה של השפחה וכמובן ברגע אחד היה ניתן לפשוט אותה לחלוטין רק על ידי פתיחת התפס שמעל הכתף.

לא תכננתי להשתעשע איתה באותו רגע- היו עניינים בוערים רבים שהיה עליי לטפל בהם באופן דחוף,

אבל היה משהו בעמידתה הכנועה, בחלקות של גופה החשוף ובניחוח שעלה ממנה שהיה כל כך מפתה עד שנכנעתי לתשוקה שעלתה בי.

היה נדמה לי שגם היא לא אדישה. הנשימות שלה היו מהירות ופיה פעור מעט.

נעמדתי מאחוריה הכי קרוב שאפשר בלי לגעת ממש והעברתי אצבע בעדינות מהלחי ועד הכתף.

היא התנשמה ועצמה את עיניה.

בקול שקט מאוד ציוויתי עליה לפתוח את התפס ולפשוט את השמלה.

אצבעותיה גיששו אחר התפס ופתחו אותו.

השמלה נשמטה לרצפה בשלולית רחבה של בד וגופה ניצב מולי במלוא תפארתו: עורה היה שחום מעט וחלק, זרועותיה ורגליה ארוכות ומחוטבות, מותניה צרים מאוד. פסעתי מסביבה לאיטי, נהנה ממראה עיניי. עצמות הבריח שלה והכתפיים כמו פוסלו ביד אמן, יצירה שהגיעה לשיאה בצמד שדיים שהיו מושלמים בצורתם ובגודלם. מבנה גופה היה דק ועדין והיא שידרה שבריריות ואפילו פגיעות מסוימת. שיער שחור ארוך וחלק גלש בגלים מעבר לכתפיה ועד למותניה.

שוב קרבתי אליה, הנחתי בעדינות את אצבעי תחת סנטרה והרמתי את ראשה מעט כדי שאוכל לבחון את פניה. פיה היה קטן אך שפתיה מלאות ורכות. תווי פניה היו רכים ולא היתה בהם איכות מיוחדת. מה שהיה מיוחד במינו אצלה וגרם למתבונן בה לעצור את נשימתו היו עיניה.

עיניה היו גדולות במיוחד וצבען - ערבוב מקסים של ירוק וכחול. הניגוד המהמם בין עיניה הבהירות ושערה השחור יצר אצל המתבונן רושם בלתי נשכח.

היא היתה יפהפייה. היא היתה מושלמת והיא היתה שלי.

בהיותה רכושי, הייתי יכול לעשות בה ככל העולה על רוחי. גופה היה נתון בידיי לשבט או לחסד

אבל אני רציתי יותר מזה

רציתי שתהיה שייכת לי גם בליבה

רציתי ליצור בתוכה אהבה ותשוקה אל אדונה.

לצורך כך הייתי חייב לרסן את התשוקה הפיזית שעלתה בי למראיה- התשוקה לבטא את בעלותי עליה באופן פיזי ברור ומוחלט.

זכרתי כי החוויה המינית הראשונה שלה היתה טראומתית מאוד וכרגע אין היא מכירה חוויה אחרת. ידעתי שזה יכול להיות פתח בשבילי לעשותה שלי בלב ובנפש אך אם אטעה היא עלולה להסגר בפניי לעולמים.

 

היא כמובן לא ידעה דבר מכל המתרחש בליבי. מבחינתה הייתי יכול ברגע זה לבעול אותה בכוח או להשתמש בה בכל דרך אחרת ויהיה עליה לקבל זאת בצייתנות ובהשלמה ללא תלונה.

תהיתי מה עובר בראשה ברגע זה. האם היא מפחדת? האם היא מתרגשת? בו ברגע החלטתי שזה יהיה החוק הראשון שלה- לנהל יומן רגשות ומחשבות יומי אליו תהיה לי נגישות בכל עת.

אבל כרגע היא עמדה מולי ומחשבותיה - לעצמה. יכולתי רק לנחש מה עובר עליה לפי התגובות הגופניות ששידרה אליי. החלטתי לעשות ניסוי קטן.

אצבעי שהרימה את סנטרה החלה לנדוד במורד גופה, לאט ובעדינות. ציירתי קו מתפתל מצווארה ובמורד גופה. שדיה הזדקפו מעט כשהגעתי סמוך אליהם ופטמותיה הזדקרו. זה היה סימן מעודד מאוד.

המשכתי במסעי במורד השד הימני וסביב הפטמה

היא שוב עצמה את עיניה ונאנחה אנחה קלה, כמעט ולא נשמעת

ירדתי עוד קצת עד לטבורה וגם שם ציירתי עיגול, נוגע לא נוגע

עכשיו ההתרגשות הגופנית שלה היתה ברורה מאוד.

היא אהבה את זה.

היא בודאי ציפתה שאמשיך במסעי מטה, אך אני החלטתי לעצור כאן ולהשאיר אותה בציפייה לקראת הלילה.

ידעתי שככל שתשוקתה תהיה גדולה יותר, היא תוכל לדלג מעל המחסומים הפנימיים שלה ביתר קלות.

החזרתי את אצבעי אל לחיה וליטפתי אותה קלות.

היא פתחה את העיניים והביטה בי מופתעת

ואז הבינה שהיא מישירה מבט אל אדונה- דבר אשר לא ייעשה - והשפילה אותן מיד.

חייכתי לעצמי. היא היתה כל כך מתוקה בכניעותה וכל כך לא מודעת לסערה שחוללה בי.

שוב הייתי צריך לרסן את התשוקה הפיזית חסרת המעצורים לבעול אותה בכוח ובתאווה.

התרחקתי ממנה והתיישבתי בכורסתי

הוריתי לה להרים את השמלה וללבוש אותה שוב ולאחר מכן לכרוע שוב על ברכיה. היא הסמיקה ונראתה מוטרדת

הבנתי לפתע שהיא בודאי חושבת שאיכזבה אותי באיזשהו אופן.

אמרתי לה בפשטות: "אני משתוקק אלייך, שפחונת והייתי רוצה להשתמש בך כאן ועכשיו אבל יש עניינים שאינם סובלים דיחוי שעליי לטפל בהם." היא נרגעה מעט. ראיתי זאת לפי האופן בו הקמט המוטרד במצחה התיישר פתאום. המשכתי:

"על כן נמשיך לפי התוכנית: את תצטרפי עכשיו לרות, סוכנת הבית. את תלמדי ממנה כל שניתן אודות הבית ותפעולו. כולל ענייני המטבח. כשארצה, תתבקשי לבשל את ארוחותיי ועלייך ללמוד כיצד לעשות זאת. בשבע בערב בדרך כלל, סוכנת הבית חוזרת לביתה לאחר שהגישה לי את ארוחת הערב וניקתה את המטבח. מעתה, יהיה זה תפקידך להגיש לי את ארוחת הערב. עלייך לעשות זאת כשאת נקייה ומוכנה לשימוש. לכן, אם יש לך צורך להתנקות ולהתכונן, עלייך לתכנן את הזמן בהתאם. בשבע, אצפה לפגוש אותך בחדר האוכל עם הארוחה המוכנה.

את ארוחת הצהריים את תאכלי במטבח

לאחר מכן, אסור לך להכניס דבר אל פיך מלבד מים עד שתקבלי הוראה אחרת.

האם ההוראות ברורות?" שאלתי

"כן אדון" היא השיבה. היא היתה נראית קצת המומה משטף ההוראות, אבל היה עליה להתרגל לכך.

"את רשאית ללכת עכשיו. מצאי את דרכך אל המטבח ומלאי את הוראותיה של רות. אראה אותך מאוחר יותר. אני מצפה לזה בקוצר רוח..." הוספתי בחיוך.

"כן, אדון" היא אמרה שוב וגם בקולה רמז של חיוך

היא קדה מעט לפני שהתרוממה על רגליה ויצאה בשקט מן החדר.