סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

קישקע'ס

זה לא בדברים הגדולים, זה ברגעים הקטנים.

אני יכול לכתוב פה על סצנות קיצוניות. על רגעים קשים , כואבים ,חזקים ואכזריים.
ויש הרבה מאלו.
אני יכול לכתוב פה על השפלות קשות, מוחקות, אקסטרימיות בטרוף, וגם מאלו יש הרבה.
אבל זה לא שם.
זה ברגעים הקטנים.
מה שעושה את זה כלכך אמיתי, מה שעושה את זה מחוץ לבועה, מה שעושה את זה החיים עצמם, ולא משחק שמשחקים,
זה הרגעים הקטנים.

שישי - 22 יולי 2011
לפני 9 חודשים. 4 בפברואר 2024 בשעה 18:34

 


היא חוזרת הביתה נסערת מאד, והדיבור מתחיל בקצב של משאית בפול גז, של מא"ג, עוד לפני שהורידה את התיק,
לפני שהורידה מעיל, לפני שנישקה לי את הנעליים, תשמע היא יורה, היה ככה וככה בעבודה, וזה אמר ככה וההיא אמרה ככה, והוא עשה ככה והיא הגיבה ככה
והכל בקצב של מא"ג, בסערת רגשות, וברור שבלי טיפת שליטה עצמית.
אני מנסה לעצור אותה או לכל הפחות להאט אותה. לא עובד, היא יורה והיא בלופים וחוזרת שוב ושוב על אותם הדברים,
ונסערת מאד.

עכשיו, אותי לימדו ששולט טוב, איכותי כמו שאומרים, זה שולט שמקשיב לנשלטת שלו, מכיל את הנשלטת שלו, מבין את הנשלטת שלו,
תומך מעודד ומחזק את הנשלטת שלו, ומי לא רוצה להיות שולט טוב? כולם רוצים להיות שולט טוב.

אז אני מחבק אותה חזק חזק, מחזיק אותה כמה שניות טובות בתוך החיבוק הזה.
מנשק אותה, וכשהיא עוצרת, אני אומר לה, עכשיו ספרי לי לאט לאט בדיוק כל מה שקרה היום בעבודה.

ונחשו מה קורה? כמובן, המא"ג חזר לירות, בקצב אש כפול, היה ככה וככה וככה וככה והוא עשה ככה וככה אז היא אמרה ככה וככה.
אני שוב מנסה לחבק חזק, להחזיק, פשוט להחזיק. אבל לא. זה לא עובד. כלום לא מצליח לעצור את המכונת יריה הזו.
כלום לא עוזר לשטף הדיבור שלה והסערה הרגשית שלה, כמו מפלי הניאגרה בחורף גשום במיוחד.

אז אין ברירה.

אני משחרר אותה מהחיבוק, זז חצי מטר אחורה, לא מוריד את העיניים מהפה שלה שלא סותם לשניה אחת,
מוריד את הטרנינג והתחתון לברכיים, ומסתובב.

נדמה לי שזה כבר באינסטינקט שלה, נדמה לי שזו כבר התניה, ומה שמדהים זה שהיא עדיין לא סותמת וממשיכה לברבר תוך כדי
שהיא יורדת לברכיים, ומתנפלת על התחת שלי וקוברת את הלשון שלה הכי עמוק שהיא יכולה בתוכו.

עכשיו היא כבר סותמת.
לוקח עוד כמה שניות וכבר יש קולות ליקוק, קולות הנאה ונהמות.
אני מאפשר לה להתנפל ככה על האוכל, בכל זאת, צריך להיות שולט טוב, צריך לאפשר לנשלטת שלך להביע את עצמה.
ואחרי כמה דקות אני זז קצת ממנה, לוקח את התחת שלי מהפה שלה ומסתדר חזרה.

היא קמה, מתיישרת, ובאה אלי לחיבוק.
עכשיו היא שותקת. ממש לגמרי שותקת. היא בעולם שלה, עם עצמה, ובשתיקה, מנותקת ממני ומהעולם מסביב.
אני מלטף את הלחי שלה ושואל, " איך היה היום בעובדה חזירת יבלות שלי?"
והיא עונה בקול שקט ורגוע, " הכל היה רגיל היום בעבודה אדוני, בלי ארועים מיוחדים"
"נפלא ונהדר" אני עונה לה, "הכי טוב זה יום רגיל בלי ארועים מיוחדים בעבודה" אומר לה ומחייך.


והיא כבר יודעת שאני לא מתנשק עם חורי תחת. אז היא לא מנסה לנשק אותי אחרי
שהתנשקה צרפתית ארוכות ועמוקות עם החור תחת שלי.

נשלטות סוערות מידי פעם. ככה זה.

 

 

ve-ra{Q} - זיינת מוח
לפני 9 חודשים
BrutallDom -


את מקנאת. :)

את מקנאת שהיה מי שהבין אותה וידע לדבר איתה וידע מה היא צריכה.

:)


לפני 9 חודשים
Honey Bee​(נשלטת) - יש סבון פנים, ואחריו מי פנים, ואלו הומצאו בשביל מי שאוהבת להתנשק בפה כמעט כמו שהיא אוהבת להתנשק עם חורי תחת, שצריכה שיקשיבו לה כשמעט כמו שהיא צריכה שיסתמו לה את הפה ולא תמיד בטוחה מה היא צריכה ומתי.
ויש בפוסט הזה סערה, ושקט, ועולם, והכל.
לפני 9 חודשים
Red Dot - מקנאה***
לפני 8 חודשים
Honey Bee​(נשלטת) - פעלים בגזרת ל״א בנקבה בזמן הווה, ניתן להגות ולכתוב גם עם סיומת ה׳ וגם עם סיומת ת׳.
מקנאה, מקנאת, שתי הצורות תקניות, וממילא יותר חשוב מאיפה מתחילה הקנאה מאשר איך היא מסתיימת.
לפני 7 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י