כמה תהיות שאי אפשר לשתף בפייסבוק:
1. שפעת עוברת מפה לכוס?
2. יש באמת דבר כזה ADHD מיני?
3. אם זה לא היה עד פרק היד, האם זה עדיין נחשב פיסט?
אני עדיין מוטרפת וחולה וחרמנית באופן שממש לא הולם את ייסוריי נפשי (ובבקשה בלי כינור) אתמול נתנו פייט הוגן לגרמניות וכינורו של לוציפר בחזית הרעש, טוב בעיקר אני, ועם קומץ של נקמנות יש לומר (הסלון שלהן צמוד לחדר השינה שלנו), מיד לאחר כיבוי האורות המועקה חזרה ולוותה אותי במהלך כול היום, כביכול התרחשו התקדמויות משמעותיות, תובנות גדולות, שיחות כנות וכו', ועדיין אני מרגישה כאילו משהו תקוע לי במערכת, עצם זר מסוג כלשהו שאני לא מצליחה לא לבלוע ולא להקיא (אולי אני צריכה וטרינר?) ואני לא חושבת שהעצה של ברכה לרוץ ברחובות העיר עם עלות השחר תושיע, I need to put my mind at ease מה שזה לא אומר.
אז מה יש לי בעצם? משבר שנתיים וקצת לקשר? משבר רבע החיים וקצת? משבר "לסבית משוגעת" עונתי?
אני רוצה את התשוקה בחזרה, ואני מרגישה אינפנטילית נורא, בחיי, כמו ילדה מפונקת, ילדה טיפשה שלא מבינה ששנתיים זה לא חודשיים, שתשוקה לא חייה בערמות גרביים וחשבונות ארנונה, שאנשים מתרגלים וקשרים מתבגרים ולחיים יש חיים משל עצמם.
לא רוצה ולא רוצה! כמה רוגז יש בי, כמה צורך, להרגיש חדשה מהניילון, משוחררת, חיה, נחשקת, להתנשק בסמטה אפלולית, ולשים זין על עוברי האורח, לצחקק כול הדרך במעלה המדרגות, להרגיש גלים של חום מציפים את הגוף, את הקרירות הפתאומית על העור כשהוא נחשף לראשונה באור החדר, הרצון הדחוף, הנואש...אוף אלוהים, לאן זה הלך? אני רוצה את זה בחזרה ויש מצב שאני ממש עוד שניה נשכבת על הרצפה ומתחילה להכות באגרופים.
ילדה טיפשה.
אני אמורה להיות מרוצה מעצמי, אמרתי את כול אשר על לבי, והגב שלי מכוסה בשריטות ארוכות מכתף שמאל ועד הישבן, ועדיין אני מתקשה לחייך בסיפוק, משהו בי מתמרד ומאמלל אותי, אני חסרת מנוחה ומרגישה כול כך אבל כול כך אגואיסטית, ואשמה.
היום החלטתי לארגן לגרמניות שידור חוזר, בשם כול התסכולים העצורים שלי, אני חושבת שבקרוב היא תשתכנע שאיבדתי את זה סופית, נדמה שלאחרונה כולי רק סקס ודיכאון, או דיכאון וסקס.
כול זה יוביל בסוף לתובנות גדולות מהחיים, או משהו בנוסח, בינתיים החלטתי להפריך את ההצהרה שסקס זה לא ספורט ולהזדיין למרחקים ארוכים עד שתגיע ההארה, או לפחות עד שהגב שלי יכריז על שביתה כללית, מה שיגיע קודם.
לפני 13 שנים. 29 בדצמבר 2010 בשעה 18:01
