"L" as in "laundry"

צלילי ההקשה על מקלדת, נחירות קטנות ומקוטעות של הגמד המפונק מתחת לשולחן וצלילי כסיסת הציפורניים שלך, בלוז שבוע הבחינות.
אחת מחר, אחת בשישי, והאחרונה בשבת.

החודש היה מלא במיני בחינות, בחינות לנו, בחינות לי, בחינות לך, אני עייפה ולא עייפה, אני לא ישנה מי יודע מה, בלילות הפחדים שלי יוצאים מכלל שליטה, אני חולמת שאני מוצאת את עצמי איכשהו בחזרה בארץ, בטרם עט, לפעמים בטעות, לפעמים בכפייה, תמיד בלעדייך, מבוהלת מהמחשבה שלא אראה אותך יותר לעולם, לפעמים כי הקוסם מארץ אוץ לא רוצה לתת לי לשוב אלייך, לפעמים כי את לא רוצה אותי חזרה, לפעמים שילוב זדוני של השתיים.

את מנסה להישאר בשליטה מוחלטת, לסנן רעשים, להתרכז, לא להיבהל, לא להיבלע על ידי הסחות דעת, מנסה לשלוט ברגשות, בתשוקות, בפחדים, רק עוד קצת, צריך רק לעבור את זה, רק עוד מעט, אני מנסה לשתף פעולה, לא להפריע, לנחם, להיות שם ולא להיות לעול, לפעמים אני מצליחה, לפעמים אני מוצאת את עצמי נורא נזקקת, נזקקת לך, נזקקת רגשית, נזקקת פיזית, והצורך שלי משתלט עליי, לשניות או דקות או שעות, ואחריו חרטה ובושה, הייתי צריכה להתאפק.

"בואי נלך לישון, נורא כואב לי הראש", ישבת מול המחשב כול היום ואת קורסת למיטה קפואה ועייפה, אני יודעת שאני צריכה להניח לך, לא עבר יותר מדיי זמן, בטוח פחות משבוע מאז הפעם האחרונה, אבל המגע של העור שלך מעביר אותי על דעתי, "את יודעת שאורגזמה היא משכך הכאבים של הטבע?" את עייפה מדיי אפילו בשביל לצחוק, "לא יפה שלי, אני לא יכולה, עוד מעט, עוד קצת, בואי נלך לישון הלילה", אני אמורה להתנהג יפה עכשיו, בחיי שאני לא יודעת מה עובר עליי, אני יודעת שאני הולכת להתחרט על זה אבל לא מצליחה לעצור ועולה עלייך, הירך שלי מתחככת בך בין הרגליים והשפתיים טמונות בצווארך, אני גוערת מעלייך ואחרי דקה הנשימות שלך הופכות כבדות והעור חם והידיים שלך שניסו להדוף אותי לפני דקה מחליקות עכשיו לאורך הגב שלי ומצמידות אותי אלייך, אני יודעת שאת רטובה עכשיו, אני גם יודעת שאני לא באמת הולכת להשיג הקפה מלאה הלילה, זה ניצחון זמני ביותר, "פאק, עכשיו אני חייבת לגמור" אני מנסה לנצל את ההצהרה הזו עד תום ומחליקה מתחת לשמיכה, "לא, לא, אל, אני רק רוצה לגמור עכשיו" את הודפת אותי, "בבקשה רק תשכבי על הגב", כאמור, ניצחון חלקי, "טוב לפחות תורידי את המכנסיים" אני חצי מפצירה חצי דורשת, את נאנחת בייאוש ומורידה את מכנס הפיג'מה בתנועות מסורבלות מעייפות, הפיג'מה שלי כבר מזמן על הרצפה, את נשכבת עליי ואני מרגישה את החום והרטיבות שלך על הירך שלי, ניצחון חלקי הוא עדיין ניצחון, אני מקפלת את הברך ומצמידה אותך חזק יותר אליי, מחליקה ידיים לאורך הגב הארוך וחופנת את הטוסיק בזמן שאת מתחככת בי, הנשימות שלך כבדות בתוך האוזן שלי, אני מרטיבה את פנים הירך שלך, שתינו יודעות שאין שום סיכוי שבעולם שאני אגמור ככה, אבל ממש לא אכפת לי, אני מתרכזת בלספוג אותך לתוכי, את התנועות הקצובות והמרוכזות של האגן שלך, את הנשימות הכבדות והמהירות, את פעימות הלב שלך כנגד החזה שלי, את הרטיבות והחום שלך, את מרוכזת כול כולך במטרה המידית – לפרוק את הגירוי שכפיתי עלייך, אני מרוכזת בלנשום אותך לתוכי, וכשאת גומרת עליי נדמה לי שאני הופכת לחלק מהגוף שלך, רוכבת על גל האורגזמה שלך כמשתתפת אקטיבית, פסיבית, כול יכולה ובלתי נראת בו זמנית, צופה בך משתהה, זה לא מעשה אהבה, למעשה זה בקושי זיון, בטח שבהשוואה אלינו, זה תעלול זול שלא התאפקתי מלבצע בגופך העייף, ניצחן חלקי, ואת כול כך יפה כשאת גומרת שבדקות האלה לא אכפת לי שכפיתי עלייך לאונן עליי, לא אכפת לי שלא תתני לי לרדת לך או לחדור אותך הלילה, לא אכפת לי שכול המבצע הלילי הבלתי צפוי והלא כול כך רצוי הזה הולך להיגמר עוד כמה דקות, את כול כך יפה כשאת גומרת עליי, אני מביטה בך בחשכת החדר והמבט שלי בועל אותך כמו שידיי לא יזכו הלילה, העור שלי שותה בצימאון את הרטיבות שלך, אני נושמת את הריח שלך לתוכי, לא מסוגלת לעתיק ממך את מבטי, נזהרת שלא לשפוך אפילו טיפה ממך, כול צליל, כול תנועה, כול מגע, כולי עצב חשוף ומתוח תחתייך.

את יורדת ממני, עייפה עוד יותר, מתכרבלת לצידי, בקושי מצליחה להסדיר את הנשימה, מניחה את היד בין רגליי ואני זולגת לך על האצבעות "אל תנסי אפילו, את יודעת שלוקח לי מלא זמן" אני מנסה לפתור אותך מהמשך פעילות, אני כבר השגתי לפחות חלק קטן ממה שרציתי ואני מוכנה להסתפק בזה, "אני לא מנסה, סתם משחקת" את לוחשת כשהאצבעות שלך מרפרפות ברכות וחודרות אותי, אני לא מצליחה להחניק את הגניחה שנפלטת ממני, מסתובבת על הבטן ומאפשרת לך להיכנס עמוק יותר לתוכי, כולי מקווצת ופועמת, אלוהים, אם לא היית נוגעת בי אולי אני בעצמי לא הייתי שמה לב עד כמה, "פאק" את חוזרת לרפרף על הקליט שלי באצבעותייך, "לא, אל, אל תנסי אפילו, אני רק רוצה להרגיש אותך בתוכי, אני רק רוצה שתזייני אותי" את מחזירה את האצבעות פנימה, "כן?" הקול שלך ערני נורא לרגע, "כן" שלי סדוק ושבור ומשתנק מתשוקה, "אוקיי, אז את תצטרכי פשוט לחכות בסבלנות עד הבחינה האחרונה" את יוצאת ממני בבת אחת ומחבקת אותי אלייך.
עכשיו שוב שתינו מרוכזות כול אחת במסך הקטן שלה, בקרוב ארד למטה לארוז את שאריות הפסטה למקרר, אצחצח שיניים ואפרוש לישון, את תמשיכי ללמוד לתוך הלילה.

יום שבת, אני יכולה להתאפק, הכול יכול לחכות לראשון, הכול בסדר, אני אלך לישון ולא אתעורר בתל אביב, והכול בסדר, אני יכולה, יום שבת.